עם פתיחת מושב החורף, שנערך בכנסת ביום ב' (31.10.11), נשא נשיא המדינה
שמעון פרס נאום בו פנה לחרדים: "צאו לעבוד". בין היתר התייחס הנשיא לנושאים כגון: המחאה החברתית, היחס לבני מיעוטים בחברה הישראלית ונושא התעסוקה במגזר החרדי. "התורה מצווה עלינו לכבד את מנוחת השבת ואת העבודה בימות החול. אני קורא מכאן לאנשי המגזר החרדי להרחיב את השתתפותכם במערכת העבודה", אמר פרס. למעסיקים, לעומת זאת, הוא קרא להקל על הציבור החרדי שבא בשעריהם. "פיתחו את הדלת לחרדים" הוסיף פרס.
לכאורה, קריאה תמימה של נשיא המדינה לאזרחי המדינה החרדים לצאת לעבוד. אבל אני שואל: מדוע לא קורא שמעון פרס למרצים לתנ"ך באוניברסיטאות ולסטודנטים שלהם לצאת לעבוד?, מדוע עיסוקם נחשב לעבודה לגיטימית שאין מערער עליה?, מדוע משכורתו של פרופסור לתנ"ך שהיא מעל 20,000 שקלים בחודש עם מענקי מחקר, תנאים סוציאליים, קרן קשרי מדע בינלאומיים, ועוד, אינה לצנינים בעיני פרס, אבל מלגה של 2,000 ש"ח בחודש לאברך בכולל מעבירה אותו על דעתו?. כיצד חושב פרס שמכשירים רבנים? על-ידי זה שהם ילמדו שעה או שעתיים בערב אחרי עבודה מפרכת?, האם הוא היה ממליץ את אותו הדבר למסטרנטים ודוקטורנטים באוניברסיטה?
התשובה היא מאוד פשוטה: האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל, אליה משתייך פרס, רוצה להעביר את עם ישראל על דתו. לכן לימודי תנ"ך באוניברסיטה מנקודת מבט חילונית הם לגיטימיים. לעומת זאת, לימודי תורה מנקודת מבט דתית שנואים מחמת מיאוס. אני רוצה להזכיר שלמעלה מ-80% מהחרדים עובדים בעבודות רגילות. יש גם אקדמיה חרדית בראשות עדינה בר-שלום, ביתו של הרב
עובדיה יוסף. חרדים גם לומדים במסגרת האוניברסיטה הפתוחה והקריה האקדמית בקריית אונו. על-פי נתוני בנק ישראל כ-5,400 סטודנטים חרדים לומדים כיום במסגרות אקדמיות.
אבל מה שפרס וחבר מרעיו רוצים זה שלימודי התורה לא יחשבו כעיסוק לגיטימי. הם רוצים לכרות את התורה מעם ישראל, שבכלל לא יהיו רבנים בעם ישראל וכתוצאה מכך שלימודי התורה יתבטלו. כך הם יוכלו להכניס לעם ישראל את כל מי שהם ירצו. במילים מפורשות: הם יוכלו להכריז על כל עובד זר שהם ירצו וכל צאצא של עובד זר שהם ירצו כאזרח מדינת ישראל. הרבנים והיהדות עומדים בדרכם. הם אומרים להם שאלה אינם יהודים והם לא צריכים להיות חלק מעם ישראל. זוהי מהות העניין!
הקולוניאליסטים האירופים היו הרבה יותר ישירים לאחר קום המדינה, ובטאו את כוונותיהם בבהירות. היום הם מבינים שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את הדברים באופן מפורש אז הם מתחכמים. בספר "מסע אל האמת" של הרב זמיר כהן מופיע צילום של עמוד מתוך "המדריך השומרי" (דצמבר 1956) המצביע על כך שהדברים נעשו בזדון. שם נאמר: כיצד ננהג בחניכים דתיים
בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים בייחוד בהדרכה במעברות ישובי-עולים. מובן שכונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם באלוקים משוללת הגיון והצדקה, וכי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונרים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם. אולם דרך החינוך להכרה זו אינה קצרה. נשאלת השאלה מה צריכה להיות תגובתו הראשונה של המדריך ומה הדרך בה יחנך את הנערים והנערות להבנת מהותה של הדת וההתרחקות ממנה.
נחלק את הבעיה לשני חלקים:
- בתקופת ארגון הקבוצה אין המדריך צריך לומר לחניכים כי הוא רוצה להביאם לנטישת האמונה הדתית, להפך, הוא צריך לחזק את דעתו של החניך שבעיה זו ניתנת לשיקולו האישי ואיש לא יכריחו להאמין או לכפור. אם ישאל המדריך על יחסו הוא לבעיה—אין הוא צריך להסתיר את האמת אלא לומר אותה בצורה שלא תפגע בחניך. ישנם מדריכים המפריזים בפחד מפני פגיעה באמונתו של החניך ומשתדלים לשכנעם שגם הם - המדריכים - דתיים הם. מובן שזה הוא משגה כי הקשר האישי של המדריך, תוך ידיעה שהוא איננו מאמין, מהווה גורם חזק בריחוק החניך מהדת. נוסף לכך יש לשקר רגליים קצרות, ואם הוא יתגלה לחניך יתערער כל אמונתו במדריך. בקצור - בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.
- לא די לדעת מה צריכה להיות תגובתו הראשונה של המדריך. זה הוא שלב ראשון. עיקר הפעולה צריכה לבוא אחר כך ולהתבסס על הסברת הבסיס החומרי של העולם שאינו משאיר כל מקום לכוחות עליונים על טבעיים בהכרתו של האדם. יש לתת הסברה זו בצורה פשוטה, מותאמת לגיל, ועליה להתבסס בעיקר על הכוחות לתופעות הטבע השונות. הנושא "דע את העולם" הוא מצוין למטרה זו. בגיל שכבה א' או שכבה ב' צעירה תתקשר הסברה זו עם התעניינות החניכים בנושאים ריאליים שאפשר להביאם בדרך ההוכחה והניסוי.
לאחר הסברה כזאת, שלא כלולה בה התקפה ישירה על הדת, כי אם השמטת הבסיס מתחתיה, יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים ויטוש את האמונה הדתית.
ולסיכום, כמו בפתרון כל בעיה חינוכית, יצטרך המדריך גם בגישתו לבעיה זו להצטייד בסבלנות רבה וללכת בדרך הארוכה יותר אך היסודית יותר מבלי להחפז ומבלי לרדוף הצלחות קלות ומפוקפקות.
שרה (המדריך השומרי לשאלות בחינוך השומרי)
גישתם ליהדות של הקולוניאליסטים האירופיים של היום, שראשיתם היא עם תחילת ההתישבות הציונית, היא המשך לגישתם של קבוצות כמו המתיוונים והצדוקים בתקופות קדומות. יתר על כן, זהו המשך ישיר לתנועות הרפורמה וההשכלה בגרמניה שראשיתן במאה ה-18 לספירה. המתיוונים יצאו ופשטו בעם ישראל והרביצו בו מתורת יוון לפיה האמונה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בהשגחתו אינה נכונה, אלא הכל מתנהג בדרך הטבע. הם הסיתו את העם ופיתוהו לזנוח את תורת השם ולסגל לעצמו את אורח החיים היווני כמוהם.
ובדומה לקולוניאליסטים האירופיים של היום אשר כרתו ברית עם האימפריה האמריקנית, מעדויות במקורות, הצדוקים היו עשירים וקרובים לשליטיהם ההלניסטיים ולתרבותם. הם דחו חלקים מהתורה שבעל פה והתבססו על התורה שבכתב. בשל כפירה בעולם הבא, דגלו רבים מהם בבחירה חופשית ובנהנתנות. תנועת הרפורמה בגרמניה הציגה את השולחן ערוך של גייגר לפיו, בין היתר, מותר להתחתן עם נוכרים. כך שתדע לך מר פרס שאנחנו למודי ניסיון ואתה לא ממש מפתיע אותנו בחידושיך.
יש לזכור כי לימוד התורה וקיומן של ישיבות הוא הייחוד של עם ישראל בין אומות העולם. יש באומות העולם מדע והייטק, ויש תעשיה מסורתית, יש חקלאות ו
יש תיירות. כל הדברים הללו אינם מיחדים את עם ישראל ולא לשמם הוקם עם ישראל. עם ישראל הוקם לשם שמירת תורה ומצוות ולמען לימוד התורה, ולשם כך ניתנה לו ארץ ישראל כולה. לפיכך, אי-אפשר לעקור את העיקר ולטפח את הטפל. יתר על כן, קיומם של לימודי התורה מבטיח את המשך קיומה של ההנהגה הרוחנית של עם ישראל בכל הרמות.
יחד עם זאת, עלי לציין כי איני מקבל את עמדת החרדים בקשר לשירות הצבאי. לדעתי, לימוד תורה אינו סותר שירות צבאי ועל כל יהודי שמסוגל לכך מבחינה בריאותית לשרת בצבא שירות חובה ולעשות מילואים. זה כולל גם אברכים וגם רבנים. מי שתורתו אומנותו שיעשה שירות צבאי במסגרת ישיבות הסדר שתוקמנה גם עבור החרדים. הצבא כבר בנה מסגרות מתאימות לחרדים כמו הנח"ל החרדי ואפשר להוסיף עוד מסגרות ולהרחיב את הקיימות.
אז מר פרס, אל תחשוב שכולנו מטומטמים ולא מבינים את כוונותיך האמיתיות. מבינים גם מבינים. תשכח מזה שעוילם גוילם—הזמן הזה עבר מזמן. הרעיון שלכם לגדל כופרים אפיקורסים אינו חדש. על פיו פעלתם ואתם פועלים להעלים את כל היופי וההוד שביהדות ולשבש את המסורת היהודית, ולכן כתבתם הגדות חדשות לפסח ושיניתם את אופיים של חגי סוכות ושבועות. בשבת, שמשמעותה הזדהות עם בורא עולם, ראיתם הישג סוציאליסטי למען מעמד הפועלים, וכדי לשרש את השבת הנהגתם בקיבוצים נוהג שכל אחד לוקח לו "שבת" לעצמו - דהיינו יום אחד חופשי בשבוע כרצונו והעבודה במשק מתנהלת שבעה ימים רצופים ללא הפסד חלילה. אנחנו יודעים בדיוק לאן אתה חותר מר פרס. במהלך שירותי הצבאי החבר'ה היו אומרים: "שקוף את העניין".