הנושא השני שעלה לדיון, והפעם ביוזמת שס, היה הגברת הלחץ על ראש הממשלה, להכניע ולכופף את שר המשפטים שלו
יעקב נאמן. השר מתעקש, רחמנא לצלן, שלא להיענות לדרישת החרדים לעסקה שתוביל למינוי דיינים חרדים לבית הדין הרבני הגדול, תוך הדרת המיגזר הסרוג מגיזרה זו, וזאת בהתאם ל'הבנות' בין שס ל'יהדות התורה', לחלוקת שלל המינויים לתפקידי דיינים, בין הספרדים לליטאים, מה שמבטיח העלאת סף ה'חומרעס' בפסיקות בתי הדין.
השר נאמן, שבזירות אחרות בתחום משרדו לא הצליח להטביע חותמו (ראה התנכלותם של בכירי משרדו להתיישבות, לרבות התיישרותם לפי מדיניותה האנטי ציונית של
שלום עכשיו; ועוינותם למיגזר הסרוג, שרק השבוע הוכחה שוב עם זיכויו המוחלט של עו"ד
יעקב וינרוט, תוך הענקת סטירת לחי מצלצלת מידי בית המשפט לפרקליטות ולמשוגותיה), דווקא מצליח לשמש בתפקיד הנער ההולנדי, המנסה לתחוב אצבעו בסכר כדי לעצור את השיטפון. הוא נאבק על-פי מיטב מצפונו המשפטי והלאומי, לאיוש מאוזן של המשרות הפנויות במערכת המשפט, מבית המשפט העליון ובית הדין הרבני הגדול ומטה.
מצפונו של נאמן אומר כי יש למנות שופטים ודיינים מקצועיים ומוכשרים, המייצגים את כל גווני הקשת, וזאת על-מנת לגוון ולהבריא את המערכות, ולמנוע זיהוין המוחלט עם מיגזר או שניים בחברה הישראלית. במערכת בתי הדין הרבניים פירוש הדבר מינויים, בין היתר, של דיינים ששירתו בצה"ל ושנהירים להם שבילי החברה הישראלית ומצוקותיה החברתיות.
נאמן כבר הוכיח מגמה זו כשנקט בשיטת הסחבת מול להיטותם של החרדים ועושי דברם, להעביר בוועדה למינוי דיינים אך ורק מועמדים מן המיגזר החרדי. רק משהבינו שלא ייצאו מהוועדה עם מלוא תאוותם, הסכימו לפשרות, שעניינן חלוקה הרבה יותר צודקת של השלל, קרי: מינויים של דיינים סרוגים לצידם של חובשי המגבעות. היה זה, למשל, השר נאמן, שחסם דרכו של אחיו של השר אטיאס, למשרה הנחשקת של מנכ"ל בתי הדין הרבניים, שהתפנתה עם הדחתו (בידי נאמן עצמו) של הרב אלי בן דהאן, שמילא בהצלחה במשך עשרים שנה תפקיד רגיש זה (בעיקר מבחינת מעמד האישה וזכויותיה).
עכשיו מגלים בשס, החושקת למענה ולמען אחיה החרדים האשכנזים, בכל הכהונות המתפנות של דיינים בבית הדין הרבני הגדול, מבלי להותיר שריד ופליט לדיינים בוגרי שירות צבאי, שגם הספיקו לעשות דבר או שניים למען החברה הישראלית, ששר המשפטים שוב נוקט באמצעים העומדים לרשותו, לבלימת הסחף ולחלוקה שוויונית ומאוזנת של המינויים. לצורך זה הפעילה שס את 'הנשק הכבד' שלה – פסגת הרב עובדיה וראש הממשלה.
לאחר ששר המשפטים כבר אמר את דברו, העבירה עכשיו שס את הכדור לידי ראש הממשלה. הוא האיש שאמור לשאול עצמו, אם לצורך תחזוק הקואליציה, מותר לו לבגוד בכל השאר: בחברה הישראלית הבוחלת בגישה המחמירה של יקוב הדין את ההר; בציבור הנשים והעגונות המתייחסות להלכה בחוסר רלוונטיות מחמת תחושת הקיפוח המקננת בהן; ובמיגזר הסרוג, שנמצא כידוע מתאים מאוד לגירושים מן הבית, להרס יישוביו ובתי הכנסת שלו, להגליות על בסיס צווי חירום מנדטוריים, להקפאת הבנייה הדרושה להתפתחותו הטבעית, לשיסוי מצד בכירים דוגמת תא"ל ניצן אלון שסיים באחרונה תפקידו כמפקד צה"ל ביו"ש, לרדיפתו בידי המינהל האזרחי שמצטייר כעושה דברם של הפלשתינים, לסגירה שרירותית של מוסדות לימוד תורה בהחלטה פקידותית ז'דאנוביסטית, ומדי פעם הוא גם מתאים ליהרג על בטחון המדינה - אבל אינו ראוי, לדידה של שס ועושי דברה, לשבת על כס הדיינות.