ברון הצחוק

"ברוני החוק" היא הכותרת הצינית שניתנה לכתבה של בעז אוקון בגיליון "ממון" של ידיעות אחרונות מיום 1.11.11. הכתבה משתלחת בפרקליטות על שהעזה לטעמו של אוקון להגיש כתב אישום נגד עו"ד יעקב וינרוט, אשר זוכה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מעבירות של שחיתות. השופט, גלעד נויטל, שזיכה את וינרוט, קיבל את התשתית העובדתית שהניחה הפרקליטות בבסיס כתב האישום, אך מצא כי היא אינה מספיקה להרשעה. השופט לא טען - ואפילו לא ברמז - כי כתב האישום הוגש בקלות ראש או מתוך מניע פסול. אבל בעז אוקון אינו נותן לעובדות לבלבל אותו. לטעמו הגשת כתב האישום מעידה על חוסר מקצועיות של התביעה ובמידה מסוימת אפילו על רבב בנקיון כפיה. נכון, ניתן למצוא ליקויים רבים בעבודתה של הפרקליטות ובהתנהלותה. ראוי למתוח על כך ביקורת ואפילו נוקבת כדי להביא את המערכת החשובה והרגישה הזו לתהליך של התייעלות ולמניעת הישנות הליקויים. כותב שורות אלו לא חסך ביקורת מהפרקליטות על התנהלותה במקרים מסוימים. עם זאת, כאשר ידיה של הפרקליטות נקיות וכאשר מעשיה נכונים וראויים, הרי אוקון ודומיו יגלו כי יש מי שישיב להם מנה אחת אפיים. התביעה אינה קבלן של הרשעות

ובית המשפט אינו חותמת הגומי של התביעה ראשית ראוי להבהיר כי זיכוי נאשם בבית משפט אינו מעיד על מחדל או מפלה לתביעה. התביעה אינה קבלן של הרשעות ובית המשפט אינו חותמת הגומי של התביעה. יסודות פשוטים וברורים אלו של המשפט אינם ברורים כנראה למי שמייחס לזיכוי מעין זה מכה לתביעה. גם דעות שונות ואף הפוכות של שופטים בהרכב אינן מהוות ניצחון או תבוסה לשופטי הרוב או המיעוט. המשפט הפלילי משאיר מקום רחב לשיקול דעת אנושי וערכי. על כן יכולים שני משפטנים הגונים ומקצועיים ליתן פרשנות שונה ומנוגדת לאותה מסכת עובדתית שתוצג בפניהם. אגב, אם אין מקום לשיקול דעת אישי ואנושי במשפט בכלל ובשפיטה בפרט, אזי ניתן להפקיד את המלאכה בידי מחשבים - הפעלתם גם תעלה פחות למשלם המיסים. דרכי השוחד נסתרות ופתלתלות הן שנית יש לציין כי עבירות השחיתות ובראשן השוחד, הן עבירות שקשה לחושפן ולהוכיחן. אלו עבירות המכונות "עבירות לא מדווחות" או "עבירות חשיפה", היינו אלו עבירות שבדרך כלל אין מתלונן שיתייצב במשטרה וידווח עליהן, אלא על סוכנויות האכיפה להפעיל מודיעין, או להביא לחשיפתן בדרכים אחרות. ברור לכל שאלו עבירות הנעשות בחדרי חדרים. בדרך כלל טורחים הצדדים להסתיר את השלמונים והתמורה. לא פעם לובשות דרכי השוחד כיסויים והסוואות עד כדי כך שלא כל עין יכולה להבחין בכך או להבין זאת. מה שיכול להיראות כהלוואה תמימה בין ידידים קרובים, עלול להיות שוחד צרוף. גם תירוצים על תום לב, היעדר כוונה פלילית, ניתוק בין כוונת הנותן וכוונת הלוקח וכיוצא באלה, רטוריקות והצדקות יכולות לסמא את העין. על כן אין להתפלא כי מה שנראה לאחד כשחיתות פלילית לכל דבר ועניין, יכול להיראות לאחר כהתנהלות לא תקינה, או לא ראויה לכל היותר, שאינה מגיעה לכדי עבירה פלילית. גבולות המותר והאסור ונורמות ענישה ראויות -

מכוח יוזמה של התביעה הכללית זיכוי כזה או אחר אינו אמור להרפות את ידי התביעה. נכון, תחקיר והפקת לקחים תמיד נכון לעשות וביקורת פנימית אפקטיבית ראויה להתקיים בכל מקרה. אבל אל לה לתביעה להיגרר אחרי פופוליזם ולחשוש משבט התקשורת בכל אימת של זיכוי. זיכוי הוא כאמור אות לעצמאות המערכת השופטת וגם לתביעה, המעדיפה להביא עניין להכרעה שיפוטית - פומבית וברורה - על פני החלטה במשרדו של תובע כזה או אחר. גבולות האסור והמותר שורטטו לא אחת בעקבות כתבי אישום שהוגשו על-ידי התביעה וערעורים שניזומו על ידה. גם נורמות הענישה השתנו בעקבות מלחמות של תובעים - לא פעם מול תקשורת עוינת. בחלק מהמקרים מדובר היה במהלכים חסרי תקדים, פורצי גדר. אם הייתה הפרקליטות נכנעת ל"אוקונים" כאלו ואחרים, אותם הישגים משפטיים לא היו מושגים. כלים חשובים בלחימה בפשיעה בכלל ובשחיתות בפרט היו מתקהים ואף מתאיינים אם הפרקליטות הייתה מאמצת גישות פופוליסטיות מבית מדרשו של אוקון. אינני יודע אם תגיש הפרקליטות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לזכות את וינרוט מכל אשמה. יש לקוות כי אם יוגש או לא יוגש ערעור, לא יהיה זה בגלל ה"אוקונים". מה שידיעות אחרונות הצניע בכתבותיו ביחס ל"עליהום" שעשה על הזיכוי של וינרוט היא העובדה ששוקי ויטה, שהיה בכיר ברשות המיסים והואשם יחד עם וינרוט באותו כתב אישום, הורשע בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, שבנסיבות שנעברו מגלות התנהגות מושחתת הגובלת בסגנון ההשחתה של ה"קוזה נוסטרה". פרט קטן ושולי: זו אותה הפרקליטות שאוקון השתלח בה - שהביאה להרשעה זו.