הכבוד של היוונים
יורגאס( ג'ורג') פפנדריאו, ראש ממשלת יוון, "שיגע" השבוע את העולם בכלל ואת אירופה בפרט. אחרי שכבר סיכם עם מנהיגי האיחוד האירופאי על "חבילת הסיוע" הכספי וקיבל את אישור ממשלתו, פתאום חזר בו והחליט לערוך משאל-עם על החלטה זו. הוא "זומן" לבירור אצל מרקל מגרמניה וסרקוזי הצרפתי, חזר בו מההחלטה על משאל-עם ובין לבין גם איים בהתפטרות.
אין לקנא בראש משלת יוון וביוונים עצמם. הם צריכים להחליט מה יותר טוב. לחיות ברמת חיים של "כיבוש" ברוטאלי מתמשך (לא סתם כינה מישהו ביוון את "חבילת הסיוע" כמו הכיבוש הנאצי) או להיזרק מגן העדן האירופאי לגיהינום של מדינות "העולם השלישי". מימוש כל הגזרות הכלכליות "יזרוק" את היווני הממוצע, במונחים ישראלים, שני עשירונים, לפחות, למטה. האם לוותר על הכבוד למען רמת חיים סבירה? מי שמכיר יוונים יודע כמה הכבוד חשוב להם.
בסופו של דבר היונים לא ילכו ל"עולם השלישי" והאירופאים לא ייצרו תקדים בצורה של גירוש יוון מגוש האירו. המצב של יוון חושף את "אבן הנגף" של הכלכלה הגלובלית. כל "בורג" קטן "במכונה" הזו, דוגמת יוון, יכולה לחבל בה במידה רבה ואולי אפילו לעצרה מלכת. ראוי שמנהיגי העולם יתנו דעתם על כך לפני שיהיה מאוחר מדי.
האיום על אירן
נחום ברנע, בכיר עיתונאי ישראל והעיתונאי החביב עלי ביותר (בזכותו
ידיעות אחרונות נהנה מכספי) החליט בסוף השבוע שעבר ל"שגע" את המערכת השלטונית בכך שהעלה לדיון ציבורי את העניין של תקיפת מתקני הגרעין של אירן בזמן הקרוב. אין ספק שקבלת ההחלטה
לתקוף צבאית את מתקני הגרעין של אירן, ללא שיתוף צבאות אחרים, שקול להחלטה של בן-גוריון על הכרזת המדינה. החלטה שעשויה להיות גורלית לרבים מאיתנו. אך, האם יכול העם לקבל החלטה כזו בדיון ציבורי פתוח וללא אינטרסים?
לדעתי- לא!
השיטה הדמוקרטית הישראלית היא שאנו שמים את יהבנו בקבוצה, די קטנה, של אנשים שזוכים לאמוננו למספר שנים. מהיכרותי האישית, רוב הציבור בארץ מקבל את החלטות האישים הנ"ל ואם לא, אז זה בא לידי ביטוי בבחירות הבאות. מי שבדרך כלל דורש תמיד דיון מחדש הם הגורמים שאינם מרוצים מההחלטות המתקבלות בהנהגה, או העומדות להתקבל. זה בהחלט לגיטימי, אך כמה זמן וכמה פעמים ניתן לדוש באותו עניין. האם עד שהמתנגדים ישבעו רצון?
הנושא האירני עומד על הפרק בדיון הציבורי בארץ כבר שנים רבות. כבר ממשלת אולמרט התמודדה איתו ובחירות 2009 היו בצילו. הרוב שניתן למפלגות הימין בבחירות הנ"ל מראה שהציבור רוצה ב"יד חזקה" כלפי איום זה. "יד חזקה" אינה בהכרח תקיפה עצמאית של מטרות. "יד חזקה" היא ניהול מדיניות אגרסיבית כנגד הכוונה האירנית ליצר פצצה גרעינית ואת זה הממשלה הנוכחית עושה כראוי.
הדיון הציבורי שמר ברנע ועיתונו עוררו אינו תמים ואינו נובע מהדאגה לשלום המדינה. שמענו על פגישות רבות של מתנגדי מדיניות הממשלה עם עיתונאים. שמענו גם על פגישה עם שר הביטחון. מי שזקוק להוכחה עד כמה הדיון הזה אינו תמים צריך לקרוא את מאמרו של ברנע מיום שישי שעבר. דעות המומחים הזרים מצוטטים בכובד ראש, לטענת העיתונאי, למרות שלא הביא כל הוכחה לכך, כל ראשי הביטחון בהווה ובעבר התנגדו ומתנגדים ל"תקיפה" רק שני הליצנים האלה, נתניהו שרוצה להיות צ'רציל ישראלי וחברו ברק שמחפש כל דרך לקומם את מעמדו הפוליטי רוצים ב"תקיפה".
השבוע תוקף מר ברנע את "השמינייה", כנראה בגלל שאינה מסכימה לדעתו. הוא רואה בהם אנשים שרק השיקול האישי הפוליטי מנחה אותם. הנה ציטוט שמשקף הכול "
עזוב אותך מאירן: בשמינייה נלחמים על תפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה. בוגי נגד ברק, ברק נגד בוגי, איוט נגד כולם. השאלה היא האם זה פורום שאנחנו אמורים לסמוך עליו, האם השרים נבונים כל כך שראוי לסגור למענם את דלתות הדיון הציבורי. לא צריך להיות חכם בכדי להבין שחתן פרס ישראל לעיתונאות מסתמך על רכילות של משתנות. מזה הוא מסיק שצריך "מבוגר אחראי" שיפקח על השרלטנים האלה. ומי ראוי לתואר הזה אם לא התקשורת. ומי הוא "המבוגר האחראי" של התקשורת -
נחום ברנע, כמובן.
מר ברנע, כתיבה עיתונאית כזו אינה יאה למי שזכה ב"פרס ישראל" לעיתונאות!
ראוי לציין בהקשר זה כי רוב בכירי מערכת הביטחון בסוף שנות ה-80 ובתחילתם היו נגד הפצצת הכור האטומי בעירק. ורק עשר שנים מאוחר יותר מעשה זה זכה להכרת תודה עולמית.
אישית, תמיד חשבתי שאין לבצע התקפה אווירית על הכורים באירן. לא מפחד החיזבאללה, או סוריה, או החמאס, או כולם ביחד (כי איני מאמין שבשעה מבחן הם ילחמו את מלחמתה של אירן) אלא מהסיבה שאירן גרעינית אינה מאיימת על ישראל גרעינית.
אך השבוע שמעתי אמירה של שר הביטחון שאיני יודע כיצד לעכל אותה. שר הביטחון אמר שאירן גרעינית תהיה "מדינה מוגנת", דהיינו, מדינה שתוכל לעשות הרבה דברים "רעים" וכמעט שלא ניתן יהיה ל"הענישה". זה דורש מחשבה חדשה.