פרשת השבוע, פרשת "וירא", הארוכה בפרשיות ספר בראשית, מונה קמ"ז פסוקים וסימנך: "אחד
בפה ואחד
בלב" (ללמדך, שהעניין שיובא להלן מסמל יותר מכל את עבודת ה' האדירה שהיוותה את מקור חיותם
הפיזית ו
הרוחנית של אברהם ושרה. ודו"ק).
אומנם, אין בפרשתנו כל איזכור מצוותי, ברם סיפורים מקראיים מדהימים, מעוררי חשיבה ובעיקר מעוררי השראה ובעלי עוצמות לימודיות, חינוכיות, ערכיות ואמוניות יש בה, למכביר ולהפליא, כמו למשל: סיפור מצוות "הכנסת האורחים" שאברהם ושרה קיימו ואף הכינו במו ידם "סעודת מלכים" ללא עזרתם של המשרתים והעבדים, כירה ססגונית ורב-גונית שעלתה והגיעה עד ל"רמה מלאכית" משום ש"משלחת מלאכים" רמי דרג בראשותו של המלאך מיכאל, שרם של ישראל, באה לבקרם הן כדי לבשרם על אודות "כעת חיה את (=שרה) יולדת בן", הן כדי לרפא את אברהם לאחר שקיים בפועל ועל בשרו את מצוות ברית המילה והן כדי להפוך את סדום ועמורה [מן המדרשים].
יש לציין, שעל-פי עדות המקרא ודברי חז"ל סעודה זו אופיינה במרכיבים גסטרונומיים אניני טעם, שאולי אף היו יכולים להתחרות עם יסודות וסודות הגסטרונומיה הבישולית כפי שחלק מאיתנו צפה וראה לאחרונה בתוכנית ה"מאסטר שף" הידועה ובעלת הרייטינג הגבוה ביותר.
כמו-כן, בפרשתנו אנו קוראים על סיפור לידתו הניסית והלא-טבעית של יצחק, על סיפור הפיכת והחרבת שתי הערים סדום ועמורה (יחד עם הערים אדמה וצבויים, כפי שמצוין מפורשות בספר דברים כ"ט, כ"ב) שהיו "שתי הערים שעל ציר הרשע בתקופה העתיקה" [מדרש גם] בגין רוע ליבם וחטאיהם החברתיים והלא-מוסריים של תושביהן, מחוץ ובתוך, בבחינת "רעים וחטאים לי-ה-ו-ה". פרשתנו חותמת בסיפור "עקידת יצחק", אחד מסיפורי המקרא המפורסמים שהשפעתם הייתה "לשעתם ולדורות" ואשר נכנס לפנתיאון ולמוזיאון הנצח של עם ישראל לדורותיו.
להכיר את בורא העולם האחד והיחיד
כבר בפתיחת הפרשה מתוודעים אנו למעשהו המדהים של אברהם היושב ב"פתח האוהל" הממוקם "על אם הדרך" כדי לזכות (=באופן אישי) במצוות "הכנסת אורחים" שעל חשיבותה הגדולה למדנו "שגדולה היא אף מהקבלת פני השכינה" [שבת קכ"ז]; וגם, ואולי בעיקר, כדי לזכות (=באופן כללי) את "המתארחים באוהל" בהכרת בורא העולם ובאמונה צרופה שהוא, ורק הוא, האלוהים האחד, היחיד והמיוחד ואין בלתו וזולתו (=מונותיאיזם) וממילא, נטישת ועזיבת העולם האלילי והפגאני שכל מהותו והוויתו ריבוי אלים וגילולים (=פוליתיאיזם).
אברהם מבצע מצווה זו של הכנסת אורחים כשהוא "מתפתל מכאבי תופת בכל גופו" [מדרש גם] כי "היה זה היום השלישי למילתו" [בבא מציעא פ"ו]. יתרה מכך, על-פי מימרת חז"ל, ביום זה שרר "חום אימים" משום שהקב"ה "הוציא חמה מנרתיקה" כי לא רצה שאברהם יתעסק ויטרח באירוח אנשים כ"הרגלו בקודש" בגלל מצבו הגופני. וכשהקב"ה "ירד" ובא לבקר אותו וראה את צערו הגדול שנמנעה ממנו הזכות לקיים את המצווה, מיד זימן אליו "מלאכים שנדמו כאנשים". כשאברהם ראם, קפץ ממקומו, רץ אליהם, הזמינם אחר כבוד אל "החאן האברהמי" המפורסם והידוע ויצא מגדרו כדי לשרתם בעצמו ובכבודו ואף עודדם לאכול, לשתות ולנוח כעדותה של תורתנו: "והוא עומד עליהם תחת העץ..." [בראשית י"ח, ח'].
מסיפור זה, כמו גם מסיפורי אברהם האחרים, עולה ומזדקרת דמות מדהימה של מי שכונה במאמריי הקודמים "אביה ומייסדה של האומה היהודית לדורותיה". אברהם אבינו משמש מודל לחיקוי לצאצאיו העתידיים שאין הם אמורים להיות חדורים אך ורק באמונה צרופה ובביטחון מלא באלוהינו ממעל, בתורתנו הקדושה ובערכיה הנצחיים. אלא, חובה נעימה היא להשתדל ביותר בכל המרץ, הכוח, האון וההון בכל הקשור לעבודתו יתברך. ואם נשכיל לעשות זאת הרי נזכה להגדיל, להאדיר, להעצים ולקדש את שם השם בעולם. הבה נישא תפילה שהקב"ה יסייענו ויצליחנו ב"משימה היסטורית חשובה זו" ויתקיימו בנו דברי המדרש [בראשית רבה מ"ח]: "מעשי אבות, סימן לבנים" ו/או "מעשי אבות ואימהות סימן לבנים ובנות", כפי שנוהג בעל "מדרש גם" להוסיף.