דָבֶּר יפה

מדוע תיכשל המחאה החברתית? לדעתו של יאיר לפיד (במוסף השבת של ידיעות אחרונות) בגלל שאינם מדברים יפה. לא חשוב מה הם חושבים, לא חשוב מהי האידיאולוגיה שלהם, לא חשוב מה תוכן הדברים, לא חשובה התורה, הם לא דיברו יפה, לכן הם נפסלו, ועכשיו אם יבואו אחרים שידברו יפה – הם יצליחו. ומהו המדד של יאיר לפיד יקירנו? היו 400 אלף איש בכיכר, משמע הצלחה, עכשיו הגיעו 20 אלף וזה כישלון. עם כל הכבוד ליאיר לפיד, מזל של כולנו שהוא לא בשלטון, מזל שההחלטות האמיתיות מתקבלות הרחק-הרחק ממנו. על-פי אותו היגיון, מותר להפיץ מסמך מזויף, אשר כותבו לכאורה הודיע שהוא מזויף, על-מנת לסכל מינוי של רמטכ"ל, סיכול שעלה יפה, העיקר שאת הזיוף מציגים ל-400 אלף הצופים עם חיוך מתוק ובמילים נחמדות (דָבֶּר יפה). ואין אפילו צורך להתנצל כאשר מתברר שהייתה כאן מזימה של אחד או רבים לסכל את המינוי. ולא צריך להתנצל, כי מסמך מזויף, שימוש בו, הפצתו ההמונית, זה לא ה"אישיו" – דָבֶּר יפה, זה מה חשוב. ועל-פי אותו היגיון, מותר להפיץ ברבים מבדקי התאמה של אדם לעבודה, תוך חדירה קשה לפרטיותו, על-מנת לסכל את מינויו לתפקיד בכיר ברשות השידור, העיקר שמגישים את התבשיל הדוחה הזה עטוף במילים יפות, דָבֶּר יפה. וגם כאן לא צריך להתנצל, כי איזו חשיבות יש בחדירה לפרטיותו של אדם, הפצה להמונים של מידע אישי ופרטי, השאלה היא רק האם הדיבור היה יפה, ואין כל ספק – שהדיבור אכן היה יפה. מוחים, אל תדברו יפה יאיר לפיד לוקח תכונה חזקה שלו, שאיש לא יכול לקחת ממנו - דיבור סימפטי ונוח לשומעים, וממעיט מפניהם את ערכי האמת, הצדק, היושר, ההגינות. יאיר לפיד מביט על העולם בראי של עצמו, ומחלק ציונים לאחרים על-פי אותו קנה מידה. ואתם, מנהיגי המחאה, אינני בטוח באידיאולוגיה שלכם, אינני בטוח במטרותיכם, אך אם מטרתכם היא צדק חברתי, ואם תתמידו בה, אתם תצליחו. אל תשימו לב ליאיר לפיד המעודד (רק לפני חודשיים), וליאיר לפיד שהתהפך (רק אתמול) - זה לא המדד. גם אל תתלהבו מ-400 אלף, אל תתייאשו מ-20 אלף, אפילו מ-100 אל תתייאשו, כל המדדים האלה הם מדדים לא רציניים של עיתונאים שרק אתמול זנחו את הסיגר וה-BMW על-מנת להיות או לפחות להיראות חברתיים יותר. ואל תדברו יפה, המחאה החברתית הכי מוצלחת בישראל - הפנתרים השחורים, הקטמונים בירושלים - הייתה המחאה הכי מקורית, עם דיבור הכי לא יפה שבעולם. "הם לא נחמדים", אמרה אז ראש הממשלה גולדה מאיר – ו"חרצה" את דינה של אותה מחאה להצלחה מסחררת. מה שיש בקנקן החברתי צריך להיזהר גם בדיבור, כמה מהדברים שנאמרו אצלכם אכן לא היו צריכים להיאמר, ופגעו בתמיכה בכם, הרבה תנועות ידיים מיותרות פגעו בכם, אך דברים מן הסוג הזה ניתנים לתיקון, לעומתם, אלה הנושאים שידונו את עתיד המחאה שלכם לשבט או לחסד: 1. האם אתם באמת מחפשים צדק חברתי? 2. האם אתם נחושים להשיג את אשר אתם מחפשים? 3. האם תהיו נכונים בהמשך הדרך להתפשר על-מנת להשיג חלקים ניכרים ממטרתכם? ותשובותיי האישיות עד כאן לשאלות המפתח האלה הן: 1. לא השתכנעתי שאתם מחפשים צדק חברתי. 2. הרצון להפוך את מנהיגי המחאה לעסקנים בשכר מעיד על ריצה לטווח קצר ועל היעדר נחישות וכושר עמידה. 3. מאחר שאיני בטוח במטרותיכם, ספק רב בלבי אם תהיו מסוגלים להתפשר אי-פעם באיזשהו נושא, ולכן טווח ההישגים שלכם מוגבל מאוד. ומכאן, בשורה התחתונה - אין הבדל בין המסקנות של העיתונאי הנכבד, והמסקנות של עבדכם הנאמן, למעט העובדה שאת מסקנותיו מוציא יאיר מעטיפת הצלופן של הקנקן, ואני מעדיף דווקא להתייחס למה שיש בתוכו (או ליתר דיוק למה שלטעמי אין בו).