הלינץ' במעמר קדאפי, שביצעו כוחות השלטון החדש בטריפולי הבהיר לאחרוני האופטימיסטים ששליטיה החדשים של המדינה אינם בדיוק "לוחמיי זכויות האדם" כפי שתוארו בכלי התקשורת הבינלאומיים, ושמנהיגה של "מועצת המעבר הלאומית" מוסטפא עבד אל-ג'ליל אינו מגלם את תפקידו של וואצלב הוואל, ממנהיגי "מהפכת הקטיפה" של 1989 בצ'כיה.
חיסולו של שליטה לשעבר של לוב, בנוסף לחשבונות הדמים שמנהל השלטון החדש במדינה עם שרידי שלטונו ובראשם חברי משפחת קדאפי ממחישים את השנאה התהומית שרכשו לו מתנגדיו.
לוב היא חברה שבטית וככזו נקמת הדם משחקת בה תפקיד חשוב ביותר. דוגמה מובהקת להתנהלות זו מצד השלטון החדש במדינה מתגלמת בניסיונותיו למחוק כל זכר, הן פיזי והן תרבותי לשלטונו של קדאפי ולגורמים שסייעו לו בשימורו.
על המתרחש בלוב מביטות מדינות האיחוד האירופאי בדאגה. הן אינן יודעות כיצד לבלוע את הגלולה המרה בדמות השלטון החדש שיצרו, אשר ללא עזרתן והמבצע הצבאי שניהלו, היה מוזכר בדפי ההיסטוריה כעוד מרד צבאי כושל נגד שליט רודני אכזר.
הודעתו של השלטון החדש בטריפולי, לפני שבועות מספר, על ביטול כל החוקים מתקופת קדאפי המנוגדים להלכה האיסלאמית, התקבלה בהרמת גבה ובחשדנות ברחבי המערב. "האם לכך ייחלנו"? שואלים את עצמם אירופאים רבים, החוששים מהקמתו של שלטון איסלאמי קיצוני לא הרחק מחופיה של אירופה.
מדינת הלכה איסלאמית - הרע במיעוטו
אך האם באמת השלטון האיסלאמי החדש הקורם עור וגידים בלוב מהווה התגשמותו של תסריט אימה מבחינת המערב? - נראה שלוב נמצאת בצומת דרכים בנוגע לעתידה כמדינה ריבונית.
מצד אחד, עקב היותה מדינה שבטית בבסיסה ובשל היחלשותו של השלטון המרכזי בה, לוב עלולה להפוך ל"מדינה כושלת" כדוגמת סומליה, המנוהלת על-ידי "אילי מלחמה" מקומיים מאז 1991 עקב הפלתו של הרודן מוחמד סעיד בארה ששלט במדינה ביד ברזל עד לנפילתו.
במידה ולוב תתפרק כפי שהתפרקה סומליה, אירופה עלולה למצוא עצמה במצב ביש בו תשקיע רבות הן בעצירת זרם הפליטים הלובי שינסה להימלט לחופיה הבטוחים והן בהתמודדות מול ספינות פיראטים שיפגעו במסחר הסדיר ובביטחונן של האוניות המשייטות ברחבי הים התיכון.
התסריט השני המסתמן כסביר יותר הוא הקמתו של שלטון שיתבסס על השריעה, כלומר על ההלכה האיסלאמית. במקרה הטוב, שלטון זה יידמה למודל הטורקי של "מפלגת הצדק והפיתוח" השולטת בטורקיה ובמקרה הגרוע יותר, יידמה לשלטון הטאליבן באפגניסטן, בו שבט אחד יכפיף את השריעה על השבטים האחרים.
למרות שסביר להניח ששלטון אסלמי לא יהיה מחסידיו של המערב, ניתן לשער שלא יסכן את ביטחונה של אירופה כפי ששלטון שבטי, מבוזר ואנארכי יסכנה.
המלחמה בלוב ותוצאותיה מעמידות את אירופה בפני דילמה קריטית ביותר הנוגעת לערכים ולרעיונות שהמערב מנסה לקדם במסגרת מה שמכונה "אביב העמים הערבי".
האם תפעל אירופה בכל כוחה ליצור שלטון דמוקרטי אך שברירי, מה שעלול לגרום להתפרקותה של לוב ולזליגת בעיותיה של המדינה השסועה לשטחו של האיחוד האירופאי, או האם תשלים עם הקמתו של שלטון איסלאמי העלול לדכא את זכויות האדם בלוב, אך לא לאיים על ביטחונה של אירופה.
נראה שלפעולות נאט"ו בלוב לא קדמה מחשבה מספקת ושקיצו של קדאפי מצביע רק על תחילתו של עידן חוסר יציבות במדינה. כל אופציה פוליטית שהמדינות האירופאיות החברות בנאט"ו תנסנה לקדם בלוב אינה מבשרת טובות טוב, במיוחד למדינות האיחוד האירופאי העלולות למצוא עצמן מתבוססות בבוץ הלובי הרבה יותר מכפי שצפו.
עקב האירועים האחרונים, נדמה שהאופציה של מדינת הלכה איסלאמית בלוב מסתמנת כעת כרע במיעוטו עבור מדינות אירופה.
