אהוד ברק שוב מתפתל ומכחיש. יש ראיון, יש הקלטה, אבל זה קטן עליו. הוא לא אמר שאם הוא עצמו היה אירני אז היה רוצה להשיג פצצה גרעינית. הוא פשוט (וכמו תמיד) לא הובן. אליבא דברק, הוא רק השיב לשאלה. "רק השבתי לשאלה שאם הייתי אירני הייתי רוצה פצצה גרעינית? ועניתי שכן". גם אם נושיב את מועצת החכמים של ערוץ 10 יחד עם מועצת חכמי התורה של שס, לא נקבל קרוב לוודאי הבהרה להבדל המהותי בין האמירה בפועל לבין הסברו של ברק. אולי בעיניו יש שוני רב בין אמירה הצהרתית לבין מענה על שאלה כשהדברים שהוצהרו ו/או הושבו – זהים. איש מוזר.
הבעיה עם ברק שלא מדובר במעידה כלשהי אלא בקונספציה סדורה של קריאת המציאות. אם הוא לא מבין את הבעייתיות הזאת, כנראה שהוא לא מבין גם דברים אחרים, חשובים לא פחות. מדובר בדפוס חשיבה שחוזר על עצמו ומצביע כי האיש האטום הזה מקובע על איזושהי תפישת מציאות מעוותת ומתנהל על פיה.
מחשבות "ברקיות"
ב-26 בינואר 2010 נשא ברק דברים בכינוס של המרכז הישראלי למנהל ברמת גן. בתקופה זו ניהלה ישראל קמפיין קשה ונרחב שמטרתו להעלות לסדר היום העולמי את האיום האירני על ישראל. מאמצים אדירים השקיעו במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה במסע השכנוע הזה, אולם לשר הביטחון של ישראל, המייצג הראשי של מדיניות הביטחון של ישראל, יש סדר עדיפות משלו.
"אי-הצבת גבול ברור בינינו לבין הפלשתינים הוא האיום הכי חמור על מדינת ישראל ולא הפצצה האירנית או שום איום אחר", כך ברק. האיש רצה, כנראה, בנקודת הזמן ההיא לשווק את הצורך בהקמת מדינה פלשתינית ובתמורה, כלאחר יד הפך את ה"אישיו" הביטחוני המרכזי של מדינת ישראל ללא-רלוונטי. ואם שר הביטחון הישראלי חושב כך, מדוע שנצפה מהקהילה הבינלאומית להתגייס למאמץ הסנקציות?
קדמה ל"יציאה" הזאת אחת אחרת, שהבהבה כנורית אזהרה מפני אישיותו של ברק. היה זה בראיון שהעניק ברק לעיתונאי הארץ
גדעון לוי, בתקופה בה כיהן כראש הממשלה והטרור הפלשתיני היכה אז במלוא עוצמתו. ברק הכריז בראיון כי אם הוא היה נער פלשתיני, קרוב לוודאי שהיה מצטרף לארגון מחבלים. גם אז "לא הבין" ברק את הבעייתיות המוסרית של אמירתו זו, שבעצם נתנה לגיטימציה לטרור. כאז, כן עכשיו.
"הבאג הברקי"
נשאלת השאלה, איך אהוד ברק נופל בכל פעם במלכודות האלה? האם הוא באמת אינו מבין את משמעות הצהרותיו או שבעצם ברק חושב שהטרור הפלשתיני הוא לגיטימי כמו שפצצה גרעינית בידי אירן לגיטימית גם היא. איך מיישבים סתירה כזאת בין המדיניות הפורמאלית שהוא מייצג ושותף לה בתוקף תפקידו, לבין ההצהרות האלו? כך או אחרת, מדובר בתופעה מוזרה ומסוכנת ביותר למדינת ישראל. תופעת "הבאג הברקי".
יש בעיה עם האיש הזה. מה עוד הוא לא מבין? איזו מציאות מייצר מוחו המורכב מהנתונים שמעבירים אליו החושים? מיהו האיש שביטחוננו האישי ובטחון המדינה מופקדים בידיו? האיש שמחליט או ממליץ על פעולות שמשפיעות או חורצות את גורלנו? שאלות אלו אינן נותנות מנוח מאחר שאין עליהן תשובות טובות ואלו הניתנות על ידו או על-ידי חסידיו, רחוקות מלהבהיר את התעלומה הברקית הזאת.
