כלבי שמירה או סתם כלבים?

כינוס התקשורת הגדול עומד להתקיים היום תחת הכותרת "כנס חירום". על מה בדיוק מלינים באותו הכינוס השדר רזי ברקאי וחבריו? אני יודע, הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הוכרזה מלחמה. זו זעקת הקוזק הנגזל. פתאום רוצים לשנות כאן חוקים שרזי וחבריו התרגלו אליהם. אזעקת "צבע אדום" נשמעה במקומות הבאים: גלי צה"ל, רשת ב', ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 1, ידיעות אחרונות, ויינט, הארץ ומעריב. במעוזי השמאל המפורטים לעיל מתבקשים התושבים להיכנס לחדר האטום או לתפוס מחסה בבית ערוץ 7 הקרוב, שעוד נחזור אליו. בטלוויזיה מסך מפוצל המעביר את הפגנת ההמונים תחת הכותרת "העם דורש צדק תקשורתי". יש בלבול בקונטרול: להתעלם מההתקפה על מעוזי השמאל או לשדר את הפגנת ההמונים? הפור נפל לבסוף, יש החלטה ומתוך הרגל מעבירים את הפגנת ההמונים שסתמו להם את הפה 60 שנה ויש להם הרבה מה לומר. הבטן שלהם מלאה על כך שמשטרת המחשבות בתקשורת שלטה כאן ללא עוררין בצורה מתוחכמת על מוחותיהם. הם מאשימים את התקשורת המותקפת שהפסיקה להיות מדווחת ואובייקטיבית והשתמשה ללא בושה להשתלת אג'נדות יום-יום, שעה-שעה, ולא אחת השתמשו בכלי התקשורת השייכים לכלל הציבור כבית דין שדה לאנשים שלא שייכים למילייה של השמאל. האשמה חריפה נוספת היא קביעת סדר יום ציבורי והפלת משטר מכהן. לא אחת משתמשים התקשורתיים האלה בביטוי "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", כשבעיניהם דמוקרטיה היא רק מה שהם חושבים ככזו - מי שחושב הפוך מהם, הוא דיקטטור. אם אתה שמאלן, אתה דמוקרט ונאור; ואם אתה ימני, סימן שאתה חשוך, בור ומטומטם; ואם אתה מזרחי, אתה בכלל לא קיים. זאת התפישה הרווחת אצל התקשורתיים. אבל עכשיו יש ריח של מהפכה באוויר. לא זאת של דפני ושמולי, זה משהו עמוק ואמיתי. ריח חדש של דאודורנט שלא הכרנו. קורה כאן משהו טוב שמפירותיו כולם ייהנו, והם מתוקים, יאמי. קוראים לזה חופש מחשבתי. נכון שזה כיף? הציבור לא מטומטם! זוכרים את ערוץ 7, זה שנותן לכם מחסה עכשיו? איך בפולו-אפ יומי דיברתם בגנותו ועל כך שהוא משדר בצורה לא חוקית וגרמתם לסגירתו. בסוף הוא זוכה לפופולריות. ועכשיו אתם משלמים את מחיר היהירות והשחצנות שלכם. הציבור לא מטומטם כמו שחשבתם, והשפעתכם עליו פג תוקפה, פיניטו. עכשיו תשלמו. זה ה"מאני טיים" שלכם ואתם מכשכשים בזנב הכלב שלכם מפחד, כי הפעם גם הבג"צ לא יעזור לכם, גם הוא נמצא על המטרה של ההמונים שנשלטו ונאנסו על-ידי המיעוט הדיקטטורי. מה אתם פתאום בוכים, מה? לא פלא שאתם קוראים לכינוס "כנס חירום", כי החירום שלכם הוא החירות של העם.