בשנים האחרונות הפכה רוסיה, למעשה, לשומר הסף של אירן וסוריה מפני הלחצים של הקהילה הבינלאומית. המדינות הללו, יחד עם חיזבאללה וחמאס, מוכרות כ"ציר הרשע", האנטי מערבי (והאנטי ישראלי, כמובן), המקדש מאבק בסדר העולמי לקידום היעדים הרדיקליים של חבריו. אולם, בשלב הנוכחי, המתאפיין בלחץ הבינלאומי על סוריה, על-רקע הדיכוי האלים של ההתקוממות העממית המתחוללת בה, ובהתפתחות המלווה את פרסום הדוח של סבא"א בעניין תוכניתה הגרעינית של אירן, יש להבחין בין שני המקרים.
במקרה הסורי, מדובר באפשרות של התערבות כוחנית מבחוץ (למעשה של נאט"ו) לבלימת אלימות המשטר הסורי ולמעשה, בהפלתו. ההגנה הרוסית הנמרצת על סוריה נובעת מעניינה של רוסיה להתייצב מול המערב בתחרות על ההשפעה במערכת הבינלאומית. רוסיה מזהה את סוריה כפרטנר אסטרטגי שלה, המעניק לה, לצד היתרונות המדיניים מול המערב, גם יתרונות ביטחוניים, בעיקר בזכות השימוש בתשתיות סוריות צבאיות (החשוב שבהן הוא נמל טרטוס, שהפך לבסיס הצי הרוסי בים התיכון).
אף שרוסיה פועלת לטרפד כל אפשרות למעורבות בינלאומית ישירה בסוריה, נראה, שהיא עצמה מודעת מזה זמן לאפשרות של קריסת משטרו של אסד, גם ללא התערבות חיצונית. לכן, לשימור מעמדה העתידי במדינה זו, רוסיה פעלה בשני מישורים: במישור ההסברתי, על-ידי העברת מסרים פומביים למשטר הסורי, בדרישה להימנע מהאלימות המופרזת, ובמישור המעשי, על-ידי קיום קשר עם מנהיגי האופוזיציה הסורית. בכך נערכת רוסיה לקיצו האפשרי של המשטר הנוכחי, תוך הכשרת הדרך לשיתוף פעולה עם המשטר העתידי.
לא כך נראים, לפחות עד לאחרונה, העניינים האירניים. התמיכה הרוסית באירן אחרי פרסום דוח סבא"א דווקא התגברה. זאת, חרף הפיכתה של זו לאיום אסטרטגי בינ"ל בשל תמיכתה בפעילות האיסלאם הרדיקלי ובעיקר, בשל תוכניתה הגרעינית, הנכנסת לישורת האחרונה. רוסיה, שהתמידה במשך שנים בבלימת הלחצים על אירן, ממשיכה לזהות אותה כמנוף חיוני לקידום האינטרסים שלה, בהיותה, להבנתה, מדינת מפתח במזרח התיכון. זאת, בזכות משקלה הגיאו פוליטי, מדיניותה הידידותית כלפי רוסיה, תוך הימנעות מלאתגר אותה בנושא האיסלאמי בשטחה ואזורי האינטרסים שלה. מבחינתה של רוסיה אירן היא שחקן אזורי מרכזי, גם בשל השתייכותה לציר האנטי מערבי במזרח התיכון ("ציר הרשע"). יתרה מכך, התמיכה הרוסית באירן הפכה אותה למחוזרת על-ידי המערב, הזקוק נואשות לשיתופה בהכלת האמביציות האירניות בתחום הגרעיני. רוסיה, מצידה, מצליחה למנף מגמה זאת לטובת שדרוג מעמדה הבינלאומי.
אולם, בסופו של דבר, התמיכה הרוסית היא לא כל כך פרו-אירנית, כמו שהיא אנטי- מערבית, כאשר אירן משמשת ככלי העיקרי לקידום מגמה זו. כיום הגיבוי הרוסי שניתן לאירן ושנראה איתן, עומד במבחן מחודש בעקבות פרסום הדוח של סבא"א. ביחסי רוסיה - אירן גם בעבר לא חסרו עליות ומורדות. אך לרוב הן מגשרות על המחלוקות, כי להן עניין הדדי בשיתוף הפעולה, שגובר על השיקולים האחרים. יחד עם זאת, לרוסיה יש גם די סיבות להיזהר מפני אירן. הבולטת שבהן היא החשש מפני התנהגות אירנית בלתי צפויה בעתיד, לאחר שזו אכן תשיג יכולת גרעינית. נראה, שאין זה מהאינטרס של רוסיה לראות את אירן כמעצמה גרעינית. זאת, לא רק בשל ההשלכות האסטרטגיות הישירות על ביטחונה של רוסיה, אלא גם ובעיקר בשל החשש מפני הכוונה האירנית למנף נשק זה להתבססות כמעצמה, על כל ההשלכות הגיאו פוליטיות הנגזרות מכך לאזור, לרבות פגיעה באינטרסים הרוסיים. כל זאת, נוסף על החשש לקריסת המערכת הבינלאומית לבקרת הנשק, החשובה לרוסיה.