אבל ישראל מתעלמת מפצצת הזמן הזו, מהצפצוף הגס על ריבונותה של המדינה ועל אחריותה לאזרחיה. התעלמות זו מעודדת מסתננים נוספים. אלה שכבר הגיעו שולטים ברחובות שכונות הדרום ובגנים הציבוריים, מאיישים בצפיפות מחליאה כוכים ומרתפים, ומטילים אימה על העוברים ושבים, ועל בעלי העסקים המעטים והדיירים הוותיקים המעטים שעדיין נותרו בשטח. מי שמסתובב שם יודע כי המסתננים הם בעלי הבית האמיתיים. האמת היא שמבחינתם אין כל סיבה שלא יגיעו. למרות התנאים הפיסיים הקשים, החיים כאן לדידו של מי שהשתכר במולדתו 100 שקל לחודש, הם בבחינת גן עדן. כאן מספקים להם שירותים שלא חלמו עליהם: טיפול רפואי חינם וחינוך חינם לילדים, תרומות של מזון וביגוד 'כמעט חדש' וציוד ביתי אחר שמעניקים להם אזרחים רחמנים בני רחמנים. קבלנים, מלונאים, סוחרים ונצלנים אחרים, מעסיקים אותם בפרוטות וללא תנאים סוציאליים (על חשבון השכבות החלשות המנושלות ממקומות עבודתן), אבל מבחינת מי שהרוויח עד עכשיו רק 100 שקל לחודש, גם תנאי העבדות כאן, הם מבחינתו גן עדן. אז למה שלא יבואו?

המדהים הוא שגל ההסתננות העיקרי שטף אותנו בימי כהונתה של ממשלת נתניהו. שוב הסתבר שמי שבחר ימין קיבל שמאל. כרגיל. ומי יודע אם לא יקום ביום מן הימים בן בנו של נתניהו, ויטיח בפניו: סבא, איפה היית כשמאות אלפי מסתננים מוסלמים שטפו את המדינה שהפכה בגללם למדינת כל אזרחיה? מדוע שתקת? איך זה שלא ניצלת את הסמכויות שהיו בידיך? נתניהו לא יוכל לחמוק משאלה זו. הוא האחראי, יחד עם שותפיו מישראל ביתנו, משס, מיהדות התורה, מהבית היהודי ומהעצמאות. על-פי הנתונים הרשמיים, הגיעו ארצה מאז תחילת כהונתו באמצע 2009, למעלה מ-33,000 מסתננים (כמספר כל תושבי אור יהודה, או אריאל); לאמור, 66% מכלל המסתננים, באו בקדנציה שלו - ועד לסיומה עלולים נתוני הצונאמי להכפיל ולשלש עצמם. הנחשול רק גובר והולך בקצב של טור גיאומטרי, ובאחרונה היה לצונאמי: באוקטובר הסתננו מאפריקה 2,100 שב"חים, ובנובמבר – 2,800. המספרים מטורפים. רק באחד מסופי השבוע האחרונים הסתננו 950 גונבי גבול בסופ"ש אחד. ישראל נכבשת בהליכה. שוב הוכח כי רק הליכוד יכול, בגיבוים של שותפיו חדלי-האונים. היחיד שמטפל באסון הוא דווקא איש האופוזיציה, ח"כ יעקב כץ (כצל'ה), האיחוד הלאומי, יו"ר ועדת המשנה לעובדים הזרים, שזועק בכוחותיו הדלים (לפי מבחן התוצאה) ומתריע בשער, אבל קולו נותר קורא במדבר.

וכך צומחות במקומותינו, ממש מתחת לאף, מושבות אפריקניות-שחורות, סוג של מדינה בתוך מדינה. באילת בלבד כבר חיים 15,000 מסתננים והתושבים נאנקים תחת עול כבד זה. כל אילתי שמיני הוא מסתנן. גם בערד הם השתלטו על כל חלקה פנויה. בתל אביב מדווח כמעט מדי יום על מעורבותם בנסיונות תקיפה ואונס. מושבות הזרים הולכות וצומחות, והם גם יתבעו, בנוסף לביטוח הרפואי ולחינוך חינם, עוד הטבות: דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, דמי לידה, קיצבת ילדים, דמי סיעוד, קיצבאות נכות, תשלומי שיקום, קיצבאות זיקנה, ומה לא? ואחר כך ידרשו אזרחות ישראלית וזכות בחירה לכנסת, ואם לא יקבלו, יחוללו כאן אינתיפאדה נגד היהודים. ארגוני שמאל, אנרכיסטים וסתם שוחרי זכויות אדם (רק בזכות הקיום הלאומי של העם היהודי טרם הכירו), עוד ינחו אותם לדרוש הטבות נוספות מן המדינה המטורפת הזו. ואל תגידו שאין פתרון. ודאי שיש. בדיוק כפי שדמוקרטיות ליברליות אחרות מצאו: ההולנדים והאיטלקים, למשל, כלאו את המסתננים האפריקנים במרכז שהייה ענק, ומאותו רגע הצטמצם דרסטית מספר המסתננים. באוסטרליה הוקם מרכז מסתננים על אי נידח, מרוחק מאוסטרליה וקרוב לאינדונזיה, שאליו הם מוגלים. צרפת הקימה מחנות בידוד על חוף תעלת למאנש, וספרד הקימה מחנות דומים וגם שללה מיושביהם זכויות משפטיות כלשהן. ארה"ב הקימה מחנות הסגר, ולפעמים גם מרססת באש את גונבי גבולה ומפירי ריבונותה. רק המדינה המערבית היחידה שניתן להגיע אליה מאפריקה ברגל, מקבלת אותם בזרועות פתוחות. לא חסר הרבה שגם יעניקו להם זרי פרחים בשעת גניבת הגבול לעיני החיילים חסרי האונים, בפקודה. מילואימניקים בגדוד ההנדסה, בראשות סא"ל אמנון כהן ורס"ן יצחק יובל, חיברו מסמך מזעזע לאחר שלושה שבועות של שירות, שהניבו עוד 388 מסתננים: "הרגשנו כמו חקלאי המנסה לעצור נחשול ארבה המגיע מהמדבר, באמצעים מגוחכים של הַקָשה על פח", סיפר. "אחד המג"דים שלנו, שהבין כפשוטה את משימתו להגן על ריבונות המדינה והחזיר 'משלוח' אחד חזרה לסיני, הועמד לדין והורשע!".

המילואימניקים חויבו לספק למסתננים מים, מזון וטיפול רפואי. מי שדיווח כי לקה במלריה, בשחפת או באיידס, פונה במסוק. הנותרים הוסעו ברכב צה"לי לקייטנה במתקן סהרונים, עם מזון מבריא, טיפול רפואי, בגדים חדשים, לימודי עברית בסיסית. לאחר שהייה של חודש, הם נשלחים עם כרטיס נסיעה ביד ומעט כסף בכיס, לדרום תל אביב. ברוכים הבאים למדינת חלם! עכשיו נזכרו סוף-סוף לנעול את האורווה, אחרי שהסוסים ברחו, ולהתחיל בבניית מכשול בלתי עביר לאורך הגבול עם סיני, למניעת גלי ההסתננות הבאים עלינו לרעה. אבל שום מכשול לא יגן על יהדותה של המדינה, אם לא תשונה המדיניות: מה שטוב לדמוקרטיות האחרות, חייב להיות טוב גם לנו. ללא מדיניות ברורה יימשכו הפלישות באמצעים אחרים – למשל חפירת מנהרות מתחת למכשול. דרושה כאן מדיניות חדשה, ברורה וחדה, לשימור ריבונותה, עצמאותה ויהדותה של המדינה. בלי בג"ץ ובלי בצלם.