מילה טובה על הקפיטליזם

אבל מה עם השוויון? יקשו מתעבי שיטת השוק. איך אפשר עם הפערים האלו? נכון. כלכלת השוק אינה מבטיחה שוויון. אין שוויון בין האזרחים במדינות קפיטליסטיות. יש בהן עשירים ועניים. אבל להבדיל, יש גם מעמד בינוני רחב שכמעט שאינו קיים במדינות שבהן לא הונהגה כלכלת שוק. ובכלל, קשה למדוד שוויון חברתי, הואיל ואין תמימות דעים בנוגע להגדרתו. למשל, האם הוא מהותי או פורמלי? ישנה אפילו מחלוקת בדבר הצורך בקיומו, או אפשרות השגתו. המציאות מראה כי גם אם אין הפועל או המורה משתכר כמו בעל חברה או איש עסקים, הרי שבבעלותם של הראשונים נכסים רבים שבכלכלות לא קפיטליסטיות יכולים עמיתיהם למקצוע רק לחלום עליהם. אז מדוע כל כך פופולרי לשנוא את כלכלת השוק ה”חזירית”? לא אנסה להמציא תשובות משלי, אלא אצביע על תשובות שנתנו (גם אם אין הן מושלמות ומקיפות) כבר גדולים וטובים ממני. מילטון פרידמן, למשל, הצביע על התופעה הפרדוקסלית שבקפיטליזם: העושר והרווחה היחסיים הנופלים בחלקו של רוב העם, דווקא מדגישים את קיומו של המיעוט העני. הרי כשכולם עניים - "אין בעיה". אבל משחלק (ניכר) מן האנשים מתבסס יותר כלכלית, העניים בולטים יותר. לכן, אומר פרידמן, נראה כאילו בעיית העוני בכלכלות הקפיטליסטיות דוחקת ומרה יותר מזו שבמדינות סוציאליסטיות. זאת, בעוד שהאמת היא שעדיף לו לעני בארצות הקפיטליסטיות מאשר בגני העדן הסוציאליסטיים ה"שוויוניים", אשר כפי שהיטיב לאבחן ווינסטון צ'רציל, בהם "העוני מחולק בצורה שווה" ביותר. במרבית המדינות הקפיטליסטיות גם האדם העני נהנה מרשת ביטחון כלשהי המבטיחה לו דיור צנוע, מזון בסיסי, שירותי רפואה וחינוך ברמה שעליה האזרח הממוצע במדינות הקומוניסטיות יכול רק לחלום. הכל כמובן על חשבון המדינה הקפיטליסטית "הרעה". סיבה נוספת לתיעוב היא אופיה של כלכלת השוק המבוססת על עיקרון המסחר - של מוצרים, שירותים ושל רעיונות. זהו סחר חליפין וולונטרי שבו אנשים מבצעים את העסקות ביניהם מרצונם החופשי ומתוך מניע לשפר את מצבם (אינטרס). זה לא סקסי, זה נראה "נמוך", זה אנוכי ולא אלטרואיטסטי. ואם נודה על האמת, השוק הוא מקום המתקשר אצלנו עם אנשים מחוספסים וגסי רוח, מקום די מלוכלך, והמוני ולעיתים, יש להודות, מסריח. אנו גם יודעים כי שיטת השוק מביאה לכך שאנשים שאיננו מעריכים במיוחד, שאינם משכילים, יפים או חכמים יותר מאיתנו, יצליחו בעסקים. ולראייה, אנשי העסקים ואילי הממון הגדולים בעולם אינם בהכרח נמנים על בוגרי המחלקות לכלכלה ומנהל עסקים. זה, טוען אירווין קריסטול, בדיוק מה שמפריע לבעלי מקצועות חופשיים כגון מורים, מרצים, רופאים, אשר למרות עדיפותם המקצועית, נותרים מאחור, או למצער מועסקים אצל אותם עשירים. קשה לאלה לעכל את המחשבה כי למרות עליונותם האינטלקטואלית והמוסרית, אין הם מצליחים להיות עשירים או בעלי השפעה פוליטית וחברתית כמו אותם "סוחרים" בורים. אולי זוהי גרסה מודרנית של הסנוביזם של אצולת הכסף והפוליטיקה הישנה אל מול המתעשרים החדשים ה"נובו רישים". ואולי זוהי סתם הפוליטיקה של הקנאה.

לכך מתקשר עניין נוסף. כבר הצביע תומס סואל על כך שהקפיטליזם נראה אקראי, בלתי מתוכנן, פרוע, נשלט על-ידי גחמות וקפריזות - "כוחות השוק הנעלמים". הקפיטליזם אינו בא לתקן עולם ואין לו דבר עם השאיפה לשפר את החברה. לכאורה, יש בו רק אינטרס עירום של כדאיות קרה - שאיפה לרווח ואגואיזם צר. זה מפריע למי ששואף לחברה מסודרת, מתוקנת, שבה אין אקראיות, לחברה שבה אין עוני ואין קפריזות של שוק, שבה כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו, לא יותר ולא פחות, ושאותה מנהלים אנשים ראויים, משכילים ובעלי אמות מידה מוסריות נעלות, ובקיצור: אלטרואיסטים. ההכרה בעליונותה של כלכלת שוק חופשי קשה למי שמאמין כי ניתן באמצעים מדעיים ורציונליים להגיע לחברה מושלמת. לכן, אין זה פלא שמבקריה החריפים ביותר של שיטת השוק באים דווקא מקרב האינטליגנציה. אירווין קריסטול מציין כראייה לכך את שיעורם היחסי של אלה בתנועות השמאל הרדיקלי שהוא גבוה משיעורם של בעלי צווארון כחול, או משל העניים שבשמם הם יוצאים למלחמה בשיטת השוק. אגב, מרבית המבקרים האלו, אם נדחק בהם, יוכרחו להודות כי זכו להשכלתם ולמעמדם בזכות החינוך, הבריאות והעושר שיצר הקפיטליזם. ממרומי מגדל השן האקדמי שמממנות המדינה הקפיטליסטית והחברות התעשיותיות, ומעל במות התקשורת המסחריות הקפיטליסטית, מצליפים אלה בקפיטליזם ה"חזירי". כמה נעים ונוח לתקוף, לגנות ולגדף, ובסוף החודש לגלות בחשבון הבנק משכורת נאה המאפשרת לחיות חיים נעימים ומפנקים. אין ספק כי שיטת השוק מלאה פגמים וחסרונות, וגם אין היא מתיימרת להביא מזור לחוליי החברה האנושית אבל ראו זה פלא: למרות כל פגמיה, היא מצליחה להביא רווחה, בריאות, השכלה, וחירות ליותר אנשים מכל שיטה כלכלית אחרת בהיסטוריה. הכלכלן הנודע חאווייר אי-סאלאס הצביע במחקריו הרבים על כך שבעשורים האחרונים טיפסו ועלו מתוך מעמקי העוני מאות מיליוני אנשים בסין ובהודו. רבים גם מטפסים בשנים האחרונות מתהומות העוני ב"גני העדן" הסוציאליסטיים ששררו בקובה, בהודו ובסין. זהו הישג שהתאפשר רק בזכות נטישת הכלכלה הסוציאליסטית ואימוץ כלכלת השוק. איני ממליץ למקטרגים על גישת השוק לדבר באוזני אלה שנחלצו ממעמקי העוני הזה, על עליונותה המוסרית והמדעית של השיטה הסוציאליסטית שממנה נמלטו. לא כדאי להם למנות בפניהם את שבחיה של מערכת כלכלית שהביאה עליהם עשורים שלמים של עוני מחפיר, מחנות עונשין, תורים אינסופיים בחנויות עלובות, רעב המוני ורצח עם, השתקה ודיכוי. להם השיטה "הצודקת" וה"מדעית" הזאת לא הייתה תרגיל אקדמי בלבד, שגם אם נכשלת בו תמיד ניתן לגשת למועד ב' או להחליף קורס. את מחיר הכשלונות של הניסוי החברתי שבו שימשו סטטיסטים בעל כורחם, הם שילמו במלואו. אל לנו ליפול בפח הרטוריקה המבריקה של פרופסורים סוציאליסטים רהוטים (שאכן יודעים לדבר). אם ניזהר שלא ללכת שולל אחר הסיסמאות שובות הלב של "חברתיים" מקצועיים יותר או פחות אשר עשו להם הרגל לתלות את כל חוליי החברה בשיטת השוק החופשי ולדרוש "צדק חברתי", ונבדוק את העובדות לאשורן, נגלה כי הבעיות הכלכליות הגדולות שלהן אנו עדים בשנים האחרונות, מקורן לא בשיטת השוק החופשי אלא דווקא בעיוותים של השיטה. מדובר בריכוזיות גבוהה ובתחרותיות נמוכה, בקרטליזם ובמונופוליזם, ברגולציה עלובה ובהעדפת מקורבים, בהגדלת גרעונות ללא סוף וביצירת חובות ללא יכולת עמידה ריאלית בפרעונם ועוד ועוד. כל החוליים האלה שאינם חלק מקפיטליזם בריא ושאסור לעשותם בכלכלת שוק חופשי אמיתית, דווקא מיוחסים לה. ואכן, לא מפליא כי חלק מהמלצותיהם של חכמי השמאל הכלכלי-חברתי (כמו ועדת ספיבק-יונה) מובילים בדיוק לכיוון הזה של הכללת עוד ועוד מאותם חולָיים. לכן, לצד הביקורת (שלעיתים היא מוצדקת בהחלט) על הקפיטליזם ושיטת השוק הבלתי מושלמת שלו, ראוי להעמיד את הישגיו הגדולים ולהבין שכרגע, אין לאף אחד שיטה מוכחת טובה יותר לניהול חיי המין האנושי. אפשר ורצוי לתקן ולהטליא מה שצריך בתוך השיטה. אבל כיום אין לה תחליף ראוי. ולמי שמציע לנו גני עדן של צדק חברתי ושוויוניות, אם רק נזרוק את הקפיטליזם הזה לכל הרוחות ונלך בעליזות בעקבות חלילו של המציע, נזכיר את גורלם המר של העכברים מהמלין.