תמונת מצב זו עשויה להעמיד את מדינת ישראל בפני דילמה גורלית בחודשים הקרובים: האם להשלים הלכה למעשה עם האפשרות שאירן תהפוך למדינה בעלת יכולת גרעינית, או לנסות לסכל אופציה זו באמצעות פעולה צבאית שלה בלבד. כזכור, על-פי עדותו של שר הביטחון, ברק, נותרה כשנה לערך לסיכול הפרויקט הגרעיני של אירן.
אם וכאשר תחליט מדינת ישראל לפעול בגפה, בדרך צבאית, נגד אירן תעמוד בפניה דילמה ראשונית קשה; דהיינו, האם עליה "לתאם" את עמדותיה עם הממשל האמריקני קודם לפעולה? בפועל השאלה הקונקרטית היא האם תצטרך ישראל לבקש "אור ירוק" מצד ממשל הנשיא אובמה לפעולה צבאית נגד אירן. סוגיה זו תידון להלן רק בהקשר המדיני, כאשר הנחת היסוד היא, שברמה המבצעית ישראל מסוגלת לממש אופציה צבאית נגד אירן מבלי להזדקק ל"אישור" אמריקני לכך. בפני מדינת ישראל יעמדו בהקשר זה שיקולים מורכבים ולעתים סותרים.
בחודשים האחרונים הבהירו ראשי הממשל בארצות הברית באורח פומבי, וקרוב לוודאי גם במפגשים "סגורים", כי ארצות הברית שוללת פעולה צבאית ישראלית נגד אירן. משמעות הדבר היא שאם ישראל תנסה לברר, בין במישרין בין בעקיפין, בין במפורש ובין ברמז, אפשרות של קבלת "אור ירוק" כלשהו מצד ארצות הברית לפעולה צבאית נגד אירן, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה שלילית לחלוטין באורח שלא יתיר ספקות בלבה. ממשל הנשיא אובמה, כך יש להניח, לא יסתכן ביצירת דימוי, ולו מרומז, של מי שנתן לישראל להבין שיש לה "אור ירוק" לפעול צבאית באירן.
בקשה של ישראל לקבלת "אישור" לפעולה צבאית תצטרך להיות מוגשת לדרג המדיני הבכיר ביותר, נשיא ארה"ב. אם תבקש אפוא ישראל "אור ירוק" מצד הממשל, ותקבל, כפי שיש להניח, תשובה שלילית מוחלטת, יצטמצם באורח חמור חופש התמרון שלה והסיכון המדיני הכרוך מבחינתה בפעולה צבאית יגדל בצורה חמורה ביותר. משמעות הדבר היא יציאה לפעולה בעלת השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת בניגוד לעמדתה המפורשת של בת בריתה המרכזית, ואולי היחידה. בנסיבות הקיימות קשה להבין איזו תועלת תצמח לישראל מכך.
ראש הממשלה, נתניהו, צריך להניח שהוא לא יזכה לקבל "אור ירוק מעומעם" לפעולה צבאית כפי שקיבל ראש הממשלה אשכול מן הנשיא ג'ונסון ערב מלחמת ששת הימים. הוא בוודאי לא יזכה לקבל "אור ירוק בהיר" כפי שקיבל, על-פי מקורות שונים, ראש הממשלה אולמרט מן הנשיא בוש, ערב תקיפת המתקן הגרעיני בסוריה. מצבו יהיה דומה למדי לזה של
דוד בן-גוריון ערב מבצע קדש, כאשר היה ברור לו שמבצע צבאי נגד מצרים יתקל בתגובה אמריקנית שלילית ואולי דומה אף יותר לזה של מנחם בגין ערב הפצצת הכור בעירק.
יחד עם זאת, ישראל יכולה להניח שאם תיכשל פעולה צבאית שלה באירן, והיא תיקלע לעימות אזורי רחב היקף ולתגובה אירנית מאסיבית, שתעמיד אותה בסכנה ביטחונית חמורה, הממשל לא יפקיר אותה כצעד עונשין על שהעזה לפעול בניגוד לדעתו בשל הנימוקים העיקריים הבאים: א. מערכת "היחסים המיוחדים" שהתגבשה לאורך שנים ארוכות בין שתי המדינות. ב. הצהרות חד-משמעיות של אישים בכירים ביותר בממשל אודות מחויבותה של ארה"ב לביטחונה של מדינת ישראל. ג. החשש של ארה"ב כי העדר תמיכה אמריקנית יאלץ את ישראל לעשות שימוש ב"כוח ההרתעה האסטרטגי" המצוי, להערכתם, בידה. ד. המודעות לכך שדעת הקהל והקונגרס יפעילו לחץ מאסיבי על הממשל שלא להפקיר את מדינת ישראל ברגעיה הקשים. ה. החשש שבוחרים רבים, ובתוכם יהודים ואוהדי ישראל, יפנו עורף לנשיא בבחירות הקרובות.