שבעים וחמש שנים מלאו השבוע לנמל תל אביב. ללא ספק חתיכת היסטוריה לנמל העברי הראשון בעיר העברית הראשונה. מיקומו נקבע בצפון העיר, צפונית למצוק הכורכר ולבניין בית-הספר הימי "זבולון", שליד "הבית האדום" המיתולוגי. בסמוך לשפך הירקון, אזור שבו נקטע קו רכסי הכורכר, נהגו חניכי "זבולון" ומוריהם לצפות על הים ועל הנעשה בו. בימי ההתפרעויות ביפו הם ירדו משם אל המים ויצרו מעין "מזח-אח", עשוי שרשרת חיה של סירות קטנות, שהיו קשורות ביניהן בחבלים. בדרך זו העבירו מטענים אל החוף מספינות המשא, שלא נכנסו לפריקה בנמל-יפו ושלא הצליחו להיכנס ממש לנמל התל אביבי בשל היותו רדוד מדי. במאי 1936 הגיעה למזח הנמל האנייה הראשונה. הייתה זו אוניית המשא צ'טרורט, שהפליגה תחת דגל יוגוסלבי ושנשאה בקרבה שקי מלט. לבקשתו הדחופה של ראש עיריית תל אביב דאז, מאיר דיזנגוף, פרקו מורי וחניכי בית הספר הימי את מטען המלט על מזח ארעי, שהקימו באישון-לילה, על-ידי קשירת סירות כמזח צף. שק-מלט אחד מצוי כיום במוזיאון תל אביב לציון המאורע. הנמל הוקם בידי עולי סלוניקי שביוון, סבלים בדם, שהיו בעלי ניסיון עשיר בעבודות פריקה וטעינה. אלא שכבר למחרת היום התמוטט מזח העץ, שהקמתו נחגגה בפאר רב, ורק לאחר חודש נבנה במקומו מזח-מתכת חדש.

שיר הנמל

בנייתו של נמל הקבע לנוסעים הסתיימה ב-1938 ועוררה התרגשות רבה בקרב הישוב העברי. בעיני רבים היא אף נחשבה כצעד נוסף ומשמעותי בדרך להקמת מדינה עצמאית. שירים רבים נכתבו אז לתפארת הנמל, והמוכר שבהם הוא "שיר הנמל" של לאה גולדברג: "למרחקים מפליגות הספינות, אלף ידיים פורקות ובונות, אנו כובשים את החוף והגל, אנו בונים פה נמל, פה נמל. מוצק הבטון ומורם המנוף, סירות המטען מגיעות אל החוף. תכלת מלמטה ותכלת מעל, ככה נבנה הנמל, הנמל". אגב: רבים רכשו אז מניות בחברת "אוצר מפעלי ים", מקימת הנמל, כהזדהות וסולידריות עם המפעל הימי. שובר הגלים של הנמל לא נבנה, כמקובל, אל תוך הים, אלא במקביל, על קו החוף. המעגן נחפר בקרקע פרטית ביבשה, מזרחית לקו המים. בכך נחרץ גורלו של הנמל ליות קטן ולא עמוק מכדי שאניות יוכלו להיכנס אליו. נוסעים ועולים חדשים הורדו מן האניות בלב ים לסירות קטנות, שהמליחו להיכנס למעגן הנמל, ובדרך זו גם הגיעו לנמל תל אביב הורי, סבי וסבתי.

גלגולי הנמל

בתקופת מלחמת העולם השנייה הפך הנמל לבסיס צבאי עבור הצבא הבריטי, ואילו במלחמת העצמאות הוא שימש כנמל האספקה הראשי של המדינה. מאחר שהיה מסובך מדי להעביר מסילת-ברזל וסלילת דרכים להרחבתו - הוחלט במחצית שנות החמישים לבנות נמל חדש בשפך נחל-לכיש, הלא הוא נמל אשדוד. לפני 45 שנה הפך הנמל למתחם של מחסנים ובתי-מלאכה בלבד. במלחמת יום הכיפורים הועברו הדוברות של הנמל לחזית הדרום ושימשו לצליחתה של תעלת-סואץ ולאחר מכן כבסיס לגשר היבשת שבנה חיל ההנדסה בתעלה. באמצע שנות התשעים החליטה עיריית תל אביב להפוך את הנמל התל אביבי למתחם של מסחר, תיירות ופנאי, ובמרוצת הזמן הוא שוקם ונבנו בו טיילות-עץ ייחודיות, תוכננו בתחומו פינות-ישיבה והצללה ושוקמו שטחי החנייה לאירוח שווקים וירידים. כיום פועלים בו למעלה מ-60 בתי-עסק בתחומי המזון, האופנה, הבריאות והתקשורת.