הידיים ידי ביניש...

הזובור הושלם. השופט אליעזר ריבלין קיבל את ערעורו של המשנה לפרקליט המדינה שוקי למברגר בבקשה לפסול את שופט השלום דב פולוק מלדון בתיקה של יפעת אלקובי. תיק זה נדון בהרחבה בטור זה בשבועות האחרונים [ראו משמאל]. כזכור, חמתה של הפרקליטות התעוררה כשפולוק אישר את זימונו של שי ניצן למתן עדות כדי לברר את טענת ההגנה כי ניצן נוהג באכיפה סלקטיבית ומפלה נגד אנשי ימין ומתנחלים. במקביל להגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים הגישה הפרקליטות דרישה לשופט פולוק לפסול את עצמו מלשבת בתיקה של אלקובי. פולוק דחה את הבקשה והפרקליטות הגישה ערעור לבית המשפט העליון, שכאמור התקבל. בפסק דינו ציין המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין כי "עיקר טענותיה של המערערת נוגע לדברים שאמר בית המשפט ביום 5.10.2011". הטענות הן שפולוק אמר לתובעת שהוא חש מאוים על-ידי התביעה בעקבות התלונה שהיא הגישה נגדו לנציבות תלונות הציבור על השופטים, ומהתרשמותו אכן קיים חשש שהפרקליטות מנהלת מדיניות אכיפה סלקטיבית "באזור מסוים" (יהודה ושומרון) וכנגד "אנשים מסוימים" (המתנחלים), וכן שהמשנה לפרקליט המדינה שי ניצן הוא "הבייבי של ביניש". הדברים המיוחסים לפולוק אינם מתועדים בשום פרוטוקול וכבוד השופט אף הכחיש לחלוטין את הטענה שהוא אמר שניצן הוא "הבייבי של ביניש", אך הדבר לא מנע מדורית ביניש להתערב אישית ולשלוח מכתב שדוחק בנציב תלונות הציבור על השופטים למהר ולטפל בשופט הסורר. בפסק הדין בערעור שהתפרסם השבוע סיכם ריבלין וכתב: "הדברים המיוחסים לבית המשפט קמא מבטאים חשדנות של ממש כלפי התביעה (הפרקליטות. י"י), מניעיה וטוהר מידותיה. חשדנות זו עולה מעבר לספקנות ניטרלית של שופט כלפי המתדיינים לפניו... לפיכך הערעור מתקבל". כדי להבין עד כמה הלכה הפרקליטות רחוק להגן על שי ניצן, כדאי לעיין בספר "דיני פסלות שופט" שיצא בהוצאת לשכת עורכי הדין ב-2006. את הספר כתב יגאל מרזל, בן טיפוחיהם של אהרן ברק ודורית ביניש, שמונה ב-2009 על-ידי פטרוניו לכהונת שופט מחוזי על-אף גילו הצעיר. בעמוד 401, בכותרת 'מגמות סטטיסטיקה בערעורי פסלות', מסכם מרזל: "לעתים נדירות מחליט שופט לפסול את עצמו, ולעתים נדירות עוד יותר מחליטה עַרכת הערעור לקבל ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו ולהורות בכך על פסילתו... ומכאן, שסיכויי קבלת ערעור פסלות הם נמוכים ביותר". ראו לדוגמה את הנחית היועץ המשפטי לממשלה מתשנ"ח (9.1100). היא קובעת כי "בקשה לפסילת שופט מטעם בא-כוח המדינה היא צעד בלתי שגרתי, שיש להשתדל ככל הניתן להימנע ממנו. בקשה זו תוגש במקרים חריגים ובאין מנוס" (סעיף 1) וכן: "ערעור מטעם המדינה על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו לא יוגש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה". (סעיף 8). משפטן מומחה ששוחחתי עמו הוסיף שלרוב, הצדדים מגישים בקשות לפסילת שופט, והוא לא זוכר אירוע בהיסטוריה שבו המדינה הגישה בקשה כזו. כל זה רק ממחיש עד כמה מוכנה הפרקליטות ללכת רחוק בהגנה על האתרוג המשפטי השמור ביותר במדינה, ומהצד האחר גם מסביר מדוע למחוקקים 'בוער' כל כך לערוך היום רפורמות מעמיקות במערכת המשפט.