בית החשמונאים התחיל את דרכו המדינית כלוחם נאמן לערכי דת ישראל ולהשתתת צדק חברתי ברוח נביאי ישראל. את נס המאבק הוא מעלה לראשונה בשנת 166 לפני הספירה. משפחת מתיתיהו החשמונאי במרכז דתי שולי ורחוק ממוקדי הכוח בירושלים, אי שם בשיפולים המערביים היורדים במורדות הרי יהודה, במודיעין.
בניגוד לכהונה הגבוהה בירושלים והמאיון העליון, שהיו נגועים בנגעי תרבות מתייוונת והתנכרות לתרבות היהודית, בית החשמונאים זכה לתמיכה עממית רחבה של החסידים ושל כל נאמני התורה בעם.
אולם משעלה בית החשמונאים על שרטון של שררת שלטון ומדיניות כיבושים טריטוריליים לאחר שכבר הושגה העצמאות המדינית, התחיל להתבלט ניגוד בין השליטים, שהתקרבו לצדוקים , ובין הפרושים - שאת מנהיגותם קיבל חלק הארי של העם.
מדיניות הכיבושים הייתה מלווה בגילויים של גיוס צבא שכירים מקרב העמים הנכבשים. צבא שכירים היה מקור של השחתה מוסרית ועול כספי כבד על המוני האיכרים. צבא השכירים, שגוייס למלחמות מלכי החשמונאים, הוא אחד הכתמים המכוערים על בית החשמונאים, שתחילתו האידיאית הערכית מרגשת אותנו עד היום.
בעת ובעונה אחת עם מלחמות כיבוש והקזת דם של רבבות איכרים, הדבר הבלתי נסלח שעשה בית החשמונאים לאחר הניצחון הוא בכך, שאצה לו הדרך למזג
דפוסים מונארכיים וכהונה גדולה תחת מטריה אחת של בית החשמונאים.
צירוף הכהונה הגדולה והמלוכה בידי בית החשמונאים עורר התנגדות עזה בקרב השכבות העממיות, שהן היו הבסיס האיתן של נאמני התורה שנמנו על הפרושים, שלא קיבלו את מרות בית החשמונאים.
צירוף הכהונה הגדולה והמלוכה תחת הכותרת של שלטון החשמונאים עורר התנגדות בעיקר על-רקע הזכות המסורה לזרע אהרון בכהונה ולבית דוד במלכות, ואין לקבל שכתר כהונה וכתר מלכות ידורו בכפיפה אחת.
למרבה הצער, התחלה אידאית ערכית ומרגשת, המעוררת בנו הזדהות מוחלטת עם בית החשמונאים, מוצאת אותנו צופים בבית החשמונאים, שעלה על שרטון, בו מצויים שני מוקשים המרסקים ומנפצים את כל ההתחלה היפה של המרד אותו אנחנו מציינים בחג החנוכה .
המוקש האחד - דרישת בית החשמונאים לְאַחֵד את כל הסמכויות ואי קבלת העיקרון של הפרדת הסמכויות. המוקש השני - מדיניות כיבושים והתפשטות טריטוריאלית חסרת מעצורים, שאחת מנקודות השיא המכוערות שלה -
גיור בכוח הזרוע של בני עמים נשלטים על-ידי ישראל.
גלי ההזדהות של השכבות העממיות עם בית החשמונאים נסדקו עם אימוץ הגישה של איחוד כל הסמכויות - דתיות ומדיניות. הסדקים ינקו מן החשש מפני שיעבוד התורה לשלטון יהודי, שאופיין בהתקרבות לזה של השליטים ההלינסטיים.
הקרע העמוק בין החשמונאים ובין הפרושים, שייצגו את רוב רובו של העם החל על-פי הגרסה התלמודית בקידושין ס"ו, ע"א, בימי אלכסנדר ינאי (103 - 76 לפנה"ס). על-פי "קדמוניות" של יוסף בן מתתיהו י"ג, י' ההינתקות בין שדרות רחבות של העם והשלטון החשמונאי התחיל כבר שלושים שנה לפני כן בימי הורקנוס (135-104 לפנה"ס).
חג החנוכה שלי הוא חג של חשבון נפש, מה עלול לקרות להתחלה אידיאית ערכית של חברה, המבקשת לבנות את ביתה הלאומי, כשהיא שיכורת כוח ומנכסת חוקים פוגעניים, ורואה בכוחנות הצבאית והמדינית את גולת הכותרת של קיומה במרחב.
במלחמות החשמונאים ההתחלה האידיאית אימצה נתיבים כוחניים הרסניים, שאינם בוחלים בגיור בכוח של בני עמים זרים כמו אדומים, פלישתים ועוד. רואים בגיוס בכוח של שכירים לצבא ישראלי כדבר שאין בו פגם, אלא הוא מצביע על הישגים צבאיים-מדיניים.
בהדליקי את נרות החנוכה, אני נותן את דעתי לסכנה הקיומית של עם, כאשר הוא נותן ידו לנקיטת מדיניות כוחנית בלתי מרוסנת, ומתנער ממחויבות לעולם הערכים המוסרי.