שני אברכים נפטרו מצרות העולם ובאו ועלו לפני בית דין של מעלה. ישב על כיסא מלכותו הרם הקדוש ברוך הוא, והם נופלים על ברכיהם מפני אורו הרב. שאל אותם הקב"ה: "השמרתם את חוקותיי ומצוותיי? ההייתם גיבורים וכבשתם את יצרכם?" ענו לו: "בוודאי, בחרדה ובקנאות שמרנו על טוהר המחנה והצניעות".
שאל אותם: "ומה מאמץ וגבורה השקעתם בכיבוש היצר?" ענה לו הראשון: "אני למדתי להביט בנשים ולחשוב שהן נבראו בצלמך הקב"ה, שיופיין עלי אדמות הוא רסיס מאורו שנפל לעולם. כך בכל פעם שהבטתי ביופייה וחמדתה של אישה חשבתי כמה אדיר הוא יופיו של הבורא, כמה נשגבת בריאתו.
"ועוד הוספתי ונהגתי להביט בעיניהן של הנשים פנימה, ולהקשיב לקולן ולראות בהן ברואות בצלם, שנפשן ומהותן ראויות לחקירה, שינון ולמידה, משום שיש בהן בנשים בשר מבשר הקב"ה וסודותיו".
עוד אמר אותו אברך: "שיננתי השכם והערב כי גם אם מתעורר בי יצר, הרי זהו מבחנו של הקב"ה, המבקש לראות אם אוכל להתגבר על יצרי ולכבוש אותו, וכך מצאתי עצמי נהנה ושמח לראות בעולם דברים שעוררו בי היצר, מיד ידעתי שאלוהים התפנה אלי לבחנני ושוב עמלתי בכל מאודי לעמוד במבחנו ולהיות ראוי להיקרא לפני כבודו גיבור שכבש יצריו.
"התבוננתי אל עצמי פנימה וייסרתי עצמי בשאלות על טוב ורע, אמת ושקר, אור וחושך. הסתפקות במועט. למדתי כי הדיבר לא תחמוד את אשר לרעך, משמעו שגם אם יצרי רוצה בדבר שאינו שלי, עלי לשמוח בחוויה זו שקידוש השם יש בה - לבחור בטוב דווקא כשזו הבחירה היותר קשה. כך למדתי כי דווקא המאבק הבלתי כלה ביצריי, מביאני לפנות בנפשי מקום של קבע לנוכחות הבורא, ומצאתי כי תשובותיו מצויות כבר בתוכי, ויקל לי.
"אט-אט גדלו הן אהבת הבריות והן האמונה בקב"ה, וידעתי כי בוחן הוא נפש ברואיו ויודע לבדו מי צדיק וטוב לבב, מי חייל בצבא האור ומי נלחם בחושך - ושמתי מבטחי בו כי ידע לשפוט את כולם בבוא יומם, ונרגעתי - השבתי לידיו את חרבו שנטלתיה ללא רשות וחדלתי להילחם ולשפוט במקומו את ברואיו, שכן גדול סודו של אלוקים ומי ידע נסתרותיו?"
סופו של אברך שלא התגבר על יצרו
"ואתה מה פעלת לשמירת חוקותי, הכבשת את היצר ונלחמת למען האור, הטוהר והתום?" רעם קולו של הקדוש ברוך לעברו של האברך השני. ורעדה וחיל עברו בינות שרפיו העומדים מזה ומזה ועוצרים נשימתם.
ענה לו זה בחיוך: "אני עליתי על חברי עשרות מונים בגבורתי. אני ניקיתי את כל המרחב פנימה וחוצה מנוכחות נשים כך שלא הייתי צריך כלל להתאמץ לכבוש את היצר - פשוט מנעתי מהיצר פיתויים.
"דרשתי מכל הנשים לגלח את שערותיהן ולהסתיר את קצותיהן בסמרטוט, אסרתי עליהן להשמיע קול שירה, או לתת עצות, או לחשוף כל חלקת בשר של עורן, אסרתי להן לסוב בחוצות העיר, בניתי להן מחנות ושבילים, ומסתורים בהם ישכונו הרחק ממני ומיצרי - כך למעשה כלל לא הייתי צריך לכבוש ולהילחם ביצר, הצלחתי מאוד במשימתי", התגאה האברך.
והנה, נרעדו אמות הסיפים, וזעו הרקיעים ונרעדה רצפתו של בית דין של מעלה, ברקים ורעמים, ואש גדולה יצאה ושרפה את האברך ורעם הקב"ה בקול ריבוא כוכביו ונרעדו העולמות: "בצלמי בראתי אתכם ושמתי בכם מחצית נשמתי ויופי ותכונותיי הנשיות, ואתם כך על דעת עצמכם מחקתם חצי מאלוהיכם? מי שמכם לגלח את שערותיי, להשתיק את שירתי? לנדותי ולהסתירני? מי בידכם נתן לבוז ליופי בריאתי ולכערו? ולשם מה? לשם יקל עליכם המאמץ ולא תיאלצו לכבוש את יצרכם? אנוכי אדוני אלוהיכם עולם בראתי לכם וחציו אישה ואתם נקלים, מאסתם בעולמי ובראתם לכם עולם חדש ללא נשים וללא צורך בכיבוש יצרים?"
כך יצאה בת קרן אור של הקב"ה ושרפה חי את האברך הצדקן, ובאו מלאכי שמיים ואספו-עטפו אל חיקם את האברך הגיבור, זה אשר ראה את אלוהים כפי שהיא והביט בעיניה באהבה וביראה, בתום ובטוהר.
