באחת מתוכניות האירוח בה הופיעה בימים בהם המחאה העממית הגיעה לשיא, הביעה דפני ליף את דעתה כי לא תיכנס לפוליטיקה המסואבת העכשווית. מעבר להסתייגות שהביעה, היא הבינה כנראה אז או מאוחר יותר, שכדי להשפיע באמת, חובה להגיע לעמדת כוח מבוססת ומוצהרת בציבור, והדרך הבטוחה ביותר לכך והטבעית ביותר, בתנאים הנוכחיים, היא לשמר ולהעצים את התמיכה הציבורית למסרים שהועברו לציבור שמילא את הכיכרות תחת הסלוגן "צדק חברתי". הקמת מפלגה חדשה היוותה כנראה בעיה הן מבחינה אישית על ההנהגה, ןהן מבחינת השרידות הפוליטית: לכנסת ישראל רקורד מוכח של שחיקת אנשים טובים הנושאים באמתחתם מסרים אמיתיים לטובת הכלל (ע"ע עמרם מצנע). מצד שני, חבירה לאחת המפלגות הקיימות הייתה מחסלת לליף עצמה את הסיכוי לממש הפוטנציאל העצום הקיים בציבור, המייחל לשינוי כלכלי, ערכי ותפישתי להביא לשינוי. בהקמת התנועה החדשה, ממנפת ליף - בעלת חושים פוליטיים וסוציאליים מפותחים מאוד בכלל, וביחס לגילה בפרט - את גל האהדה הציבורי למסריה הסוציאליים בשילוב הפרסום האישי לו זכתה לפלטפורמה חדשה - עם מטרות ומסרים זהים. מהו יעדה הסופי של דפני ליף? הטרנספורמציה של המסגרת מהדינמיקה של הכיכרות לתנועה מגובשת, הייתה הכרחית קודם כל מבחינתה כדי להמשיך ולעמוד כמי שזוהתה בראש הדגל החברתי, אבל היא גם משמשת אכסניה פעילה למסרים עצמם. בינתיים אין בכך כל רע מבחינת הציבור - כל עוד תמשיך בהצהרות ובפועל הדבקות במסר שנישא אז בכיכרות ללא פשרות או פזילה לעבר כיבודים, דפני ליף, האדם והמסר, יכולים בהחלט לדור בכפיפה אחת. מטרתה הסופית - כנראה לעמוד יום אחד בראש המערכת של קבלת ההחלטות - גם היא לגיטימית. כיום היא רק בת 25. להבדיל מרבים מאתנו, גם בעוד עשרים שנה היא תהיה צעירה. לפי הנחישות והתבונה שגילתה עד כה, נראה כי היא מצוידת גם באורך רוח עד להבשלת המהלכים הבאים בנושא החברתי שיביאו אותה בעתיד ליעדה.