יאיר לפיד, שנטש את ערוץ 2, רוכב לפוליטיקה על תפוצתו הרחבה של "העיתון של המדינה", פריווילגיה שאינה שמורה למתחריו. בטורו הקבוע ב-"7 ימים" (גם כן טור, הפעם העניקו לו בעלי העיתון ועורכיו שני עמודים גדושים) שואל לפיד שאלה נוקבת: "איפה הכסף?" התשובה לשאלה זו ויישומה, תמנע את התאדות מפלגתו דוגמת ד"ש, המרכז, שינוי, צומת והגמלאים.
רוב הכסף אותו מחפש לפיד מתכלה בשיטת הממשל המסואבת שלנו. אם ימקד את רוב מאמציו לשינוי השיטה (ולא יסתפק בדרישה להעלאת אחוז החסימה בלבד) רק אז יש סיכוי למפלגתו. כפי שביטא זאת במאמרו: "מישהו שיבוא ויסביר שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו". זוהי אמירה, הנכונה רק בחלקה, התומכת במבקריו, הטוענים שלפיד אינו מייצג את הפריפרייה ואת השכבות החלשות במדינה, דוגמת הזועקים ל"צדק חברתי" בשדרות רוטשילד בתל אביב.
להתמקד בשינוי השיטה אם ישכיל לפיד להתמקד בדרישה לשינוי השיטה, ולא ינהג ככל המפלגות הקרויות "מפלגות מצב רוח", שהבטיחו זאת והכזיבו, כמו גם המפלגות הגדולות, יש סיכוי שאותן שכבות ביניים, שהוא מתיימר לייצג, יקבלו תמורה הוגנת לכספי המיסים אותן הן משלמות.
שינוי השיטה יביא לשינוי סדרי העדיפויות, לחלוקה מושכלת של המשאבים, ולייבושם של הסחטנים ובעלי האינטרסים שאין להם דבר עם טובת המדינה. הכספים שיחסכו יופנו גם לפריפרייה, אתגר חברתי ראשון במעלה, ממנו התעלם לפיד במאמרו.