כרמי גילון, שמילא בשנות ה-80 תפקיד מפתח בלכידת רוצחו של אמיל גרינצוויג, ובחשיפת 'המחתרת היהודית', ומילא תפקיד כראש השב"כ בתקופת רצח ראש הממשלה, משרטט את פרופיל המחתרת היהודית בספרו 'שב"כ בין הקרעים'.
כרמי גילון רואה ברוב הגדול של ה
מתנחלים, ישראלים נאמנים, פטריוטים ושומרי-חוק, ומעריך את מסירותם לאידיאלים שלהם. עם זאת הוא עצמו מעולם לא האמין לא בארץ ישראל השלמה ולא במדינה דו-לאומית במקומה של מדינת ישראל. הוא סבור כי שתי אלטרנטיבות אלה הינן חסרות תוחלת, אם ברצוננו לקיים מדינה יהודית עצמאית.
כרמי גילון קובע שיגאל עמיר היה מפגע בודד, שווה ערך יהודי למתאבד "חמאס", שאין סיכוי גדול לעלות עליו באמצעים מודיעיניים. כשמפגע יהודי כזה מחליט לפעול, הוא מקבל את ההחלטה לבדו, ולא משתף בכך איש. הוא מיליטנטי, אופוזיציונר להסכמי אוסלו, אדם שעיקר כוונתו היא להרוג ערבים. למעשה, יגאל עמיר חשב על שני כיווני פעולה. האחד - להכין את הגנת ההתנחלויות לאחר שצה"ל יפנה את שטחי יהודה ושומרון, ובמסגרת זו לארגן מערכת של חוליות קומנדו, שיפעלו נגד התושבים הערבים בגדה. כיוון הפעולה השני היה לתקוף את ראש הממשלה. את הרצח בעצרת בכיכר מלכי ישראל תכנן יגאל עמיר - אם בכלל אפשר לכנות זאת "תכנון" - רק באותו ערב. זאת לאחר שפעמיים קודם לכן, יצא לבצע התנקשות וחזר בו, רק משנוכח שהיה זה בלתי אפשרי לבצע זממו בשל האבטחה.
הסוג הזה של יגאל עמיר, הוא קטגוריה בפני עצמה, השייכת לפי אפיון ראש השב"כ לשעבר, ל"תחום האפור". כלומר, תחום אליו משתייכים אלה שלא ניתן לשבצם באפיון אידיאולוגי מובהק דוגמת 'גוש אמונים', או תנועת 'כך'. המניע לפעולת אנשי "התחום האפור", איננו מניע מתמשך, המתחיל בנקודה מסוימת, מתגבש והופך לאידיאולוגיה שתוצאתה היא פעילות אלימה, אלא החלטה חד פעמית לנקום על פיגוע טרור. אל המניע הראשי של הנקמה מצטרפים מניעי משנה שהם יצר הרפתקנות ויצר התבלטות.
עוד מניעי משנה: שנאה כלפי ערבים ושאיפה לתרום למדינה ולחברה. המשתייכים ל"תחום האפור" באים מכל שכבות האוכלוסיה הישראלית.זהו הסוג המסוכן ביותר והקשה ביותר לגילוי ויירוט.
הסוג הנפוץ יותר והגלוי יותר, נכנה אותו "התחום השקוף", הוא עבריין אידיאולוגי בעל אידיאולוגיה ימנית קיצונית צרופה ומבוססת, המשתייך ארגונית לגופים המייצגים אידיאולוגיה שכזו, דוגמת תנועת "כך".
לסוג זה השתייכו בעבר ארגון הטרור היהודי המוכר יותר בכינויו 'המחתרת היהודית', שכל חבריו אנשי 'גוש אמונים', שהיו שותפים לפעולות שננקטו בניגוד לחוק, בהקמת התנחלויות בלתי-חוקיות, בפעילות נגד הסכמי הפרדת הכוחות ובמאבק נגד גירוש יהודים ופינוי יישובים ומסירתם לערבים.
המניע הראשון של קבוצת אפיון זו, הינו הגנה עצמית: המותקף מגן על עצמו, גם בלא שתהא לו סמכות חוקית לכך. המניע השני הינו הרתעה. הרתעה מכילה בתוכה גם את יסוד הנקמה. ההרתעה מתאפיינת בביצוע "תג מחיר", כלומר התארגנויות מיידיות לפעולת ענישה מרתיעה מסביב ובתוך יישובים ומחנות פליטים ערביים, בעקבות אירועי זריקת אבנים ובקבוקי תבערה על תחבורה ישראלית, בעקבות פיגועים והתנכלויות ליהודים באשר הם, ובעקבות גרימת נזק להתנחלויות ומאחזים ולשטחי חקלאות ומרעה של יהודים.
מלחמת אזרחים טוטלית נגד מתנחלים וחרדים
הבעיה של השב"כ היום לא תהיה רק מניעת רצח פוליטי נוסף, שהרי כבר נרצח ראש ממשלה בישראל, בדיוק על-רקע של חציית "הקו האדום", שהוא כבר איננו פינוי יישובים, שהרי כבר פונו יישובים. "הקו האדום" כיום הוא פינוי מאחזים והתנחלויות תוך ביצוע רצח אופי לציבור החרדי לאומי, כשבג"צ והפרקליטות משמיטים את הקרקע החוקית תחתיהם באמצעות רדיקליזם ואקטיביזם שיפוטי ואכיפתי.
אנו מצויים במצב בו האליטה התרבותית החילונית השמאלנית הרדיקלית הכריזה מלחמת אזרחים טוטלית כנגד מתנחלים וחרדים. מלחמת האזרחים בין שמאלנים לבין מתנחלים וחרדים, נפתחה ביריית הפתיחה בדמות התקדים המשפטי של
דורית ביניש נגד חוקיותן של התנחלויות חוקיות, הגדרת נוער ארץ ישראל כארגון טרור וכמרגלים ומינוי היחב"ל לחיסולה של המחאה האזרחית כנגד פינוי יישובים יהודיים והפקרת ביטחונם תוך הכשרת בנייה בלתי חוקית ערבית בכל הארץ.
זה המשיך במסע ההשמצה המופרך כנגד "
הדרת נשים מהמרחב הציבורי" בקרב הציבור החרדי לאומי בהתנחלויות והציבור החרדי, השמטת הקרקע תחת הלגיטימיות של שירות צבאי חרדי וחרדי-לאומי ושבירת הסטטוס קוו באמצעות הדרת חיילים ורבנים דתיים ממעגלי מידע פנימי צבאי והדרתם מהמרחב הציבורי הצבאי בעילת סרבנות שירות ושירת נשים. ובנוסף - הצפת התקשורת בתעמולה ארסית והרסנית כנגד ההלכה ונאמניה, מגובה באכיפה סלקטיבית וענישה דרקונית.
בצל הכרזת המלחמה של השמאל הרדיקלי על החרדים הלאומיים והחרדים, הבעיה של השב"כ היא השלב הבא: יהודים יורים על יהודים, יהודים עומדים על הגגות ויורים בחיילי צה"ל, או יהודים מפוצצים את כיפת הסלע, מתוך הנחה שעדיף לגרום מלחמה כוללת בין ישראל והעולם הערבי, אולי כל העולם המוסלמי, מאשר למסור חלקי ארץ ישראל ולהיכנע לרדיקליזם השמאלני המיליטנטי. אותו שמאל רדיקלי שעבר כעת למתקפה כוללת והכרזת מלחמה טוטלית על כל היקר והקדוש ליהודים נאמני ארץ ישראל ונאמני השולחן ערוך.
חייבים לזכור היטב כי להסלמה בקרב אנשי "התחום השקוף", יש השפעה ישירה על ההסלמה בקרב אנשי "התחום האפור", וקיימת הסלמה שכזאת. קיים גירוי מוגדר, כלומר פגיעה, כואבת מאוד, של טרור ערבי, שמהווה במישרין "טריגר" ללקיחת החוק לידיים, "ויג'ילנטיות" בלע"ז, וזהו הטבח במשפחת פוגל ודמותם המפלצתית של המרצחים הפלשתינים. טבח משפחת פוגל שסמוך לו ארע רצח בן יוסף לבנת, ובמקביל שחרור אלפי רוצחים פלשתינים ערבים בעסקת שליט, מהווים נקודת מפנה בעליית המוטיבציה להתארגנות וולונטרית להענשת ערבים ויהודים המסייעים לטרור הערבי במישרין או בעקיפין.
קיים גם מניע פחות ישיר, והוא האווירה השוררת בקרב חרדים לאומיים וחרדים, הצופים ככל עם ישראל, בהידרדרות במצב הביטחוני מול אירן, מול שאר מדינות ערב המחליפות משטרים חילונים במשטרים איסלמיסטים, מול החלשת מערכת הביטחון תקציבית ומשפטית בהתמודדותה מול האיומים הביטחוניים, והכאוס החברתי והפוליטי הפנים ישראלי בסימן מלחמת אזרחים דה פקטו.
יחסם של החרדים הלאומיים והחרדים והימין האידיאולוגי לשלטון בכלל ולמערכת הביטחון בפרט הוא יחס של חשדנות עד כדי עוינות, בשל שיתוף הפעולה שלהם מרצון - כך זה נראה לחרדים והחרדים הלאומיים ובני בריתם - עם הרדיפה המשפטית והתקשורתית והפוליטית השמאלנית. זו אווירת מועקה, שמוצאת את ביטויה בתחושת חוסר ביטחון כללית, שמהווה כר נוח להתפתחות אלימות ויג'ילנטיות. תחושה שמתפשטת גם בקרב החברה הישראלית בכללה ומתגברת לנוכח הטרור המוסלמי בסייבר ספייס הישראלי.
קרובים מאי פעם לחורבן בית שלישי
יותר ויותר אנשים מאיכות גבוהה, כולם יהודים מאמינים ופטריוטים ישראלים, עשויים להכריע ולמעשה כבר הכריעו, כי כאשר המדינה איננה נוהגת כפי שעליה לנהוג, מותר לאזרח לקחת את החוק לידיים. הם עושים אבחנה בין הלגלי לבין הלגיטימי. אומנם יש לצפות כי בקרב כמה מהם קיימת ההרגשה כי הקורבן של ישיבה במאסר לא כדאי, בעיקר לנוכח האווירה במועצת יש"ע ובארגוני שמאל חברתי דתיים המסתייגים בחריפות ממעשים אלימים בלתי חוקיים. אך הכרזת המלחמה מצד השמאל הרדיקלי משנה את מאזן הכוחות לרעתם של האיזונים והבלמים. חדירת
הקרן החדשה לישראל ודומיה למרחב הדתי לאומי נתפסת כתקיפה חמורה.
אנו קרובים מאי פעם למלחמות בין יהודים ליהודים, שזה חורבן בית שלישי, כמטאפורה אם לא כחזון אפוקליפטי ממשי. פיצוץ כיפת הסלע, או רצח נער יהודי בידי פורעים ערבים כתגובה ל"תג מחיר", הם מעשים שיש בכוחם לשנות את ההיסטוריה. כאיש שב"כ מן השורה, כראש השב"כ, וכאזרח פרטי - חשש כרמי גילון וכולנו חייבים לחשוש שיקרה משהו שיצית במזרח התיכון תבערה נוראה. אם יוחלט, למשל, על פינוי מסיבי של מאחזים ו/או יישובים יהודיים, או על גל מעצרים פוליטיים כנגד מתנחלים, עלולים להימצא קנאים שיפוצצו את כיפת הסלע, או יירו טיל לעברו, וכך, יתגשם סיוט הבלהות - מלחמת גוג ומגוג בכל המזרח התיכון.
האם תתגלה במדינת ישראל המנהיגות היהודית הבוגרת והבשלה, אשר תמנע בנחישות וביעילות כירורגית, את מלחמת האזרחים שהוכרזה על-ידי השמאל הרדיקלי על החרדים והחרדים הלאומיים? האם המנהיגים השפויים והבוגרים יתאחדו כדי להימנע ממלחמת אזרחים? כי זוהי הסכנה הממשית והחמורה ביותר - האויב הפנימי בתוכנו שבכל זאת מעדיף להסתכן במלחמה פנימית, עם מאפיינים של מלחמת אזרחים, ולהמשיך בתהליך השלום שכבר הוכח כמקסם שווא קטלני והרה אסון למדינת היהודים.
