המערכת המשפטית נמצאת תמידית בלחץ ובמתח פנימי: הציבור הרחב משתמש בשירותי המשפט בהרחבה רבה יותר מזו המקובלת במדינות אחרות, מאמץ העבודה הוא לכן רב ומתמשך, והתמודדות זו יוצרת לחץ תמידי של הציבור ולחץ פנימי מקביל. כלפי חוץ הים הזה רוגע
ומאוזן, אך המאמץ המתמיד להשגת שינויים ושיפורים תמיד קיים. לחץ זה נופל בראש ובראשונה על כתפיו של מי שעומד בראש המערכת. הוא המייצג את המערכת כולה, וממילא רובצת עליו גם האחריות לקידום הנדרש.
ראשית תקופת הכהונה של הנשיאה ביניש הייתה רצופה במאבקים בלתי צפויים. עלתה בה, משום מה, מחלוקת הנוגעת לתחום סמכותו של הנשיא בקרב אלה שביקשו לצמצם היקפה, והועלו גם דרישות אחרות, שונות ובלתי צפויות. מאז תחילת כהונתה ובמיוחד משתמו המאבקים והרגיעה הוחזרה למקומה, תשומת הלב של הנשיאה להלכה ולמעשה התמקדה בבעיות המערכת הקרויות שגרתיות, שהן חלק מן המציאות כל העת ואשר הוזכרו כבר בראשית הדברים.
ההתארגנות מול הצונאמי המשפטי נמשכת
סיכומה של סקירה זו ממעוף הציפור הוא כי הלחץ והמתח קיימים כל העת, וביטויָם ניכר במאמץ היום-יומי. במשימות אלה עמדה הנשיאה ביניש בכבוד ובהחלטיות. הבעיות עדיין לא נפתרו באופן מלא וסביר שיידרש זמן נוסף לפתרונן, אולם ההתארגנות מול הצונאמי המשפטי נמשכת, והאוזן כרויה לכל אות מצוקה. ספינת המשפט מוסיפה להפליג ברוח הסערה כאשר החותרים ממשיכים בתנופתם וההגה בידיה הבטוחות של הנשיאה ביניש. אני מקווה שנזכה לחזות בימינו גם בחוקה שלמה ומחייבת.
בעת שבחנה לאחרונה את ההתפתחות האבולוציונית של מעשי החקיקה החוקתיים, עמדה הנשיאה, בדין ובצדק, על חסרונו של העיקר, היינו חסרונה של חוקה שלמה ומלאה. היא הביעה תקווה שהבור יתמלא על תוכנו וכי החסר יסולק לאיטו, אך בבטחה ובהתמדה. השלמתה של החוקה שבדרך הייתה אפוא בגדר ציפייתה המתמדת של הנשיאה ביניש. מאידך-גיסא, המציאות לא השתנתה בשלב ביניים זה, אך הפרספקטיבה הייתה בכוונה של הרחבת הקיים כדי להוליכו לשלמותו.
בכך הותירה לנו הנשיאה מעין הכוונה לדרך שבה יש להמשיך להתקדם. יש לברך על מורשת זו ולהגשים את הציפיות במעגלים הציבוריים השונים, הצרים והרחבים יותר, תוך קיום הדמוקרטיה לא רק כסיסמה אלא לאשורה.
