ההגדרה של המילה 'ראואננט' היא: אדם שחוזר לביתו, או ארצו לאחר היעדרות ארוכה, או מי שקם לתחיה מן המתים. מקור המילה 'ראואננט' הוא מהמילה הצרפתית ראואנייר שמובנו לחזור-לשוב.
השימוש במילה 'ראואננט' החל ב-1818. העם היהודי הוא עם 'ראואננטי'-עם שב, וגם עם שחוזר מהמתים. היהודים חזרו לארץ ישראל, שבו לציון, לאחר היעדרות ארוכה, כמה פעמים, ולכן השם הראואננטים- 'השבים למולדתם-ציון' הוא המתאים ביותר עבור כל יהודי החי בארץ ישראל.
גלות בבל והשיבה לציון האימפריה הבבלית, תחת שלטון נבוכדנצר השני, כבשה ושלטה בממלכת יהודה בין 597-586 לפנה"ס. בשנת 586 לפנה"ס, הצבא הבבלי, תחת הפיקוד של נבוכדנצר, הרס את בית המקדש הראשון בירושלים והיגלה את היהודים לבבל, בעיקר, ממעמד הביניים ומעלה של האוכלוסיה היהודית.
יהודי הגולה בבבל, התפוצה הידועה לראשונה, מעולם לא איבדו את שייכותם לירושלים ואמונתם. לפי ספרי עזרא ונחמיה, בשנת 538 לפנה"ס, כשבעים שנה לאחר שהם גורשו ממולדת, היהודים בבבל הורשו לשוב לארץ ישראל.
כורש הגדול, שליט האימפריה הפרסית אז, הוציא את צו הצהרת כורש, לפיה הוא העניק ליהודים את הזכות לסגוד לאל שלהם בירושלים בצורה של אוטונומיה כלשהי. בתחילה, כ-50,000 יהודים עלו לארץ - בעליה-שיבה למולדתם ישראל, אך רוב היהודים שהוגלו בחרו להישאר בבבל. במהלך 110 השנים הבאות, מאז הצו של כורש הגדול, יהודים מגורשים שבו ליהודה-שבו לציון. יהודים אילו היו שבי ציון-הראואננטים הראשונים.
שבי ציון-הראואננטים היהודים חידשו את ירושלים ובנו מחדש את בית המקדש השני, באותו מקום שבו עמד בית מהקדש הראשון של המלך שלמה, שנשאר ערימת הריסות במשך כ-70 שנה של גלות. העבודה החלה בערך בשנת 521 לפנה"ס, תחת המלך הפרסי דריווש, (עזרא 5) והושלמה במהלך השנה השישית לשלטונו, בשנת 518/517 לפנה"ס. בערך בשנת 19 לפנה"ס, המלך הורדוס הגדול שיפץ והירחיב את בית המקדש השני.
2000 שנות גלות ב-70 לספירה, תחת טיטוס, הרומאים כבשו והרסו את ירושלים ושרפו את בית המקדש השני. כאשר בית המקדש השני נהרס בשנת 70 לספירה, הגלות השניה של יהודים מיהודה החלה. בקרוב העם היהודי פוזר ברחבי העולם מה שידוע להיות התפוצות. במשך 2000 השנים הבאות ליהודים לא הייתה רשות לארץ שלהם שאלוהים נתן לאברהם, יצחק ויעקב. עם זאת, במהלך רוב 2000 שנות הגלות השניה תמיד היו מספר יהודים שחיו בארץ ישראל, בעיקר בירושלים. למרות שרוב העם היהודי היה בגלות מארצו, היהודים בתפוצות מעולם לא שכחו את ירושלים שלהם.
השיבה לציון - הבסיס לאידיאולוגיה הציונית השיבה לציון-ראואנייר של יהודים הוא העיקרון הבסיסי של האידיאולוגיה הציונות. השיבה לארץ הקודש הייתה השאיפה היהודית מאז גלות בבל. קנה מידה של הגירה יהודית לארץ ישראל ומאוחר יותר למדינת ישראל החלה בשנת 1882. השיבה לציון-העלייה של שבי ציון-הראואננטים היהודים למדינת ישראל עדיין מתקיימת היום, כשיהודים מגיעים לחיות במדינת ישראל מכל ארבע קצווי העולם.
בשנת 1948 המדינה היהודית הנצה, המורכבת מכ-600,000 שבי ציון-ראואניירים, נאלצה להילחם עבור הישרדותה, כאשר, ב-15 במאי, יום אחד לאחר הכרזת הקמת מדינת ישראל, הצבאות הערביים של מצרים, סוריה, ירדן, עירק, ערב הסעודית ולבנון פלשו למדינה היהודית החדשה. ישראל ניצח במלחמה, אך איבדה חלק מהטריטוריה שלה לערבים. רצועת עזה וסיני נותרו תחת שליטת מצרים ויהודה ושומרון וחלק מירושלים - העיר העתיקה - נפלו לידי ירדן. במשך 19 שנים לישראל חסרו כמה מגפיה, שהיו שייכים, לפי החוק הבינלאומי, למדינה היהודית.
בשנת 1967 נאלצה ישראל להגן על עצמה שוב מפני מצרים, ירדן וסוריה. התוצאה של מלחמת ששת הימים הייתה שישראל זכתה להחזיר לעצמה אדמות שהערבים החזיקו, באופן בלתי חוקי, במשך שני עשורים.
שבי ציון-הראואננטים החלו ליישב את אדמותיהם שהושבו להם לאחרונה ביהודה, שומרון וחבל עזה. בעוד שמדינת ישראל עשתה, ב-2005 את מה שלא עולה על הדעת, והפכה את חבל עזה ליודנריין-נקי מיהודים, מספר גדל של שבי ציון-הראואננטים התיישבו וממשיכים ליישב את יהודה ושומרון.
למרבה הצער, הערבים אוגרים מטרה אחת במוחם, שהיא לכבוש את מדינת ישראל ולהרוס אותה. לאורך מטרה מבשרת רעות זו, הם מציגים את ישראל כשטנית ושוללים את חוקיותה בכל שיטה אפשרית. הג'יהאד הערבי החמקני כנגד היהודים קיבל תמיכה מרובה מהמדינה היהודית עצמה.
גינויים לשיבה לארץ התנ"כית יהודה ושומרון שבי-ציון המתיישבים האראורננטים היהודים החיים ביהודה, שומרון ועזה, נקראים בשם המגנה "
מתנחלים" על-ידי ישראלים וערבים כאחד, שהוא כינוי גנאי ומבטל. חלוצים אלה, שבחרו לגור על אדמה יהודית שלא ראתה מתיישב יהודי במשך יותר מ-2000 שנה, נקראים על-ידי אויבי היהודים ומדינת ישראל, שרוצים לראות אותה נופלת, בשמות אחרים כגון "גזענים", "פולשים", קיצוניים" וכדומה.
ישנם שני צדדים לכל הסיפור. העולם בחר לשמוע ולמלל רק צד אחד של הסיפור הזה, ופשוט מסרב להכיר את הצד השני של הסיפור. לכן, זהו הצד השני.
למילה המשפילה "מתנחל" יש קונוטציה של כיבוש המצורפת אליה. היות שמובן המילה הצרפתית ראואנייר זה לחזור אחרי תקופה ארוכה למשהו ששייך לך, שבי ציון-הראואננטים האלה עשו בדיוק כך, הם חזרו, לאחר היעדרות ארוכה, לארצם התנכית של יהודה ושומרון, שהם חלק בלתי נפרד מהמדינה היהודית, ישראל. מקומות המוזכרים בתנ"ך, כגון שילה, בירת ישראל הראשונה בארץ המובטחת לאחר יציאת מצרים, שבה שכן המשכן לראשונה, נבנים מחדש על-ידי חלוצים-שבי ציון-ראואננטים יהודים. שמות תנכיים עתיקים קמים לתחייה שנית.
ארץ ישראל שייכת לעם היהודי. ארץ זו ניתנה לאברהם באמנה לא מעורערת על-ידי אלוהים לפני יותר מ-3,000 שנה. אך לא רק לפי אלוהים ארץ זו שייכת ליהודים. ארץ זו לבסוף, כחוק, ופה אחד, הוחזרה ליהודים על-ידי אומות העולם בשנת 1922.
מאז ששבי ציון-הראואננטים היהודים החלו ללכת לכוון הגבעות של יהודה ושומרון, מדינת ישראל נמצאת במצב של בלבול. הישראלים חתמו על הסכמי אוסלו וקמפ דייוויד עם מחבלים שלא הייתה להם כל נטייה לשמור ולהישמע לתנאי ההסכמים האלה; הישראלים עזבו את עזה וחלקים של יהודה ושומרון ונתנו לערבים סיבה לדרוש שהם יעזבו חלקים נוספים של הארץ היהודית. למהלכים פוליטיים אלה התה מטרה אחת בלבד במוחם של היהודים בלבד, שהיא להגשים שלום לאורך הטעיה והולכת שולל.
בכל פעם שלמה שקוראים "הסכם שלום" נחתם, בטיחותה של ישראל צומצמה. נראה שישראל לנצח מחפשת אישור מהעולם, מבלי שסוף סוף היא תגיעה למסקנה שהיא לא צריכה כל אישור. אלוהים נתן את האישור ליהודים. מה שישראל צרכיה זה עוז-רוח של אנשיה, ושההנהגה הישראלית תכיר במה שמונח על כף המאזניים דרך השיפוט וקבלת ההחלטות שלהם.
לכן, כאשר התקשורת מגלמת את דמותם של האזרחים היהודים הגרים ביישובים ביהודה ושומרון - הגדה המערבית, כקנאים לא סובלנים, התגובה שלנו חייבת להיות, שהם פשוט שבי ציון-ראואננטים יהודים. את המילה "מתנחלים" חייבים להוציא מהלקסיקון, ולשכוח אותה. אנחנו חייבים לסיים להשמיץ אנשים שעשו עלייה-שיבה לארץ שאלוהים נתן לעם היהודי. שבי ציון-הראואננטים היהודים האלה הם חלוצים בארץ שממנה היהודים הורחקו, באופן בלתי חוקי, מאז 1949, והיא לבסוף חזרה לבעליה היהודים בשנת 1967, במהלך מלחמת דמים של הגנה עצמית. החלוצים-הראואננטים הם בעלי עקרונות יהודים שבחרו לחיות ביהודה ושומרון, לאורך שאיפות נשגבות ומידה רבה של פחדים מהלא ידוע שרק פוליטיקה יכוליה לגרום להם.
אנחנו מוכרחים לומר: לחלוצים-הראואננטים יש זכות משפטית וזכות אדם לחיות בארץ ישראל החל מהירדן ועד לים התיכון; הם לא כבשו אדמות השייכות למישהוא אחר; הם אינם גזענים ואין התנחלויות; ישנן פשוט עיירות וישובים יהודים ביהודה ושומרון. והכוח המופרז המופעל כנגד שבי ציון-הראואננטים החלוצים היהודים הרלה מוכרח להפסיק לחלוטין וכמו-כן מוכרח להגיע לסיום פירוקם של מגורים יהודים ביהודה ושומרון.
לשנות את הלקסיקון, מובנו לשנות את העתיד של מדינת ישראל.