עד לאן תידרדר נציבות התלונות על השופטים

בחוק נציב תלונות הציבור על השופטים (נת"ש), קיימת מטבע הדברים חובת הסודיות מצד מי שמטפלים בתלונה (סעיף 13). לכשהסתיים הבירור, רשאים לפרסמה שר המשפטים ונשיא ביה"מ העליון, כאחד, וכך גם המתלונן. אלא שמצב זה אינו נוח למערכת המשפט וביום 7.2.12, תדון ועדת החוקה בתיקון לחוק, ולפיו רק הנת"ש יפרסם תוצאות בירור, לאחר התייעצות עם השר והנשיא ובתנאי שלתלונה יש חשיבות ציבורית. בנוסף, המתלונן עצמו, זה שסיכן את עורו ועתידו ויצא נגד המערכת, ייאלץ לשתוק ולהסתפק בעובדה שהוא צדק. בדברי ההסבר נכתב: "מוצע להסדיר את נושא הפרסום ולקבוע כי לא יפרסם אדם ממצאי בירור של תלונה שהוגשה לנציב אלא באישור הנציב ההוראה המוצעת נועדה להביא לאיזון ראוי בין הצורך בשקיפות ובפרסום לציבור לבין הצורך בשמירה על העצמאות השיפוטית."

איך אפשר לסמוך על בעלי תפקידים שהתמנו בניגוד לחוק?

דהיינו, בא התיקון לחוק ומבקש מאיתנו שנסמוך על הנציב שיקבע עבורנו מהו "איזון ראוי" בענייני שקיפות, אך מה לעשות, ולכותב שורות אלה - ולמיטב ידיעתו הוא אינו האזרח היחיד בישראל האוחז בדיעה זו - אין כל אימון בנציב ובשיקול דעתו בכל הקשור לאיזונים ושקיפויות, קל וחומר כשמדובר בשר הנוכחי (נאמן) ומיותר אפילו לשאול מה עם הנשיאה הנוכחית (ביניש). נתחיל בכך שהנציב הנוכחי ואף קודמתו לתפקיד, נבחרו בניגוד לחוק בהיותם מעל גיל 70. בחוק נכתב כי לתפקיד הנציב יוכל להיבחר "מי שכשיר להתמנות שופט של בית משפט עליון", והואיל ובגיל 70 עליהם לפרוש מכהונתם, בוודאי שאינם כשירים להתמנות לבי"מ עליון. אולי קשה להאמין, אך השגה נגד שטרסברג-כהן שהפניתי בשעתו לשר המשפטים, נשיא בי"מ עליון והיועמ"ש, נענתה במכתב שאין מגבלת גיל להיבחר לבית משפט עליון (קישור). גם גולדברג התמנה בגיל מופלג שלא מאפשר לו להיבחר לבי"מ עליון. להשגה ששלחתי, נעניתי שהוועדה לבחירת שופטים דנה והחליטה שאין מקום לנהוג בגולדברג אחרת מאשר בקודמתו.

איך אפשר לסמוך על נציב תלונות שמברר תלונות על מי שמינתה אותו?

על-פי החוק, הנת"ש יתמנה בידי הוועדה לבחירת שופטים, לפי הצעת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, ומכאן שגולדברג חייב את מינויו הפסול לשר המשפטים דאז פרידמן, ולנשיאה ביניש. עובדה זו לא הפריעה לגולדברג לברר (באופן נייטראלי) רק לאחרונה שתי תלונות על ביניש. בתחילת דצמבר 2011, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, התלונן על דברי ביניש ב-1.12.11, בהם טענה שקיימת הסתה מכוונת של שרים וחברי כנסת נגד בית המשפט. גולדברג דן (באופן נייטראלי) בתלונה, דחה אותה (באופן נייטראלי), ואף הצדיק (באופן נייטראלי) את ביניש. גם אם נניח לרגע בצד את סוגיית ניגוד העניינים ונבחן את ההחלטה כאילו ונכתבה על-ידי גורם נייטראלי, הרי שההחלטה מוטית באופן קיצוני עד כדי לעורר סלידה. הרי על כל דבר ביקורת מצד פוליטיקאי, אפשר למצוא לפחות שני מבקרים חריפים יותר ממערכת המשפט ומהאקדמיה, אלא שביניש מנהלת את ההגנה שלה באמצעות התקפות רק על הפוליטיקאים, כאילו שהם אחראים למצב במערכת המשפט. אז כיצד מומחה-על לתלונות, מי שהיה שופט עליון ומבקר מדינה והוא עתה נציב תלונות, לא העלה כל תהייה מדוע מבין כל המבקרים והמתקיפים, ביניש מוצאת לנכון להתקיף רק פוליטיקאים? בירור שני הוא ערך בסוף דצמבר 2011, בהתייחסו לשלוש תלונות על כך שביניש אירחה בלשכתה את ראשי הקרן החדשה לישראל בעת שנמסרה לקרן תרומה על סך עשרים מיליון דולר מקרן פורד. גולדברג דחה את התלונה ובין השאר הסתמך על דברי ביניש, שבמסגרת תפקידה היא נוהגת להיפגש עם קבוצות וארגונים שונים. מקריאת דבריה, עלתה בי המחשבה לבחון את נכונותה להיפגש עם קבוצות כמו נפגעי ההוצאה לפועל, נפגעי בתי משפט למשפחה, נפגעי מס רכוש ונוספים. במחשבה שנייה, ויתרתי.

ואולי גולדברג לא בקי דיו בסוגיות ניגודי עניינים?

בע"פ 8710/96, דוד וינמן נ' מ"י, מיום 18.12.97 (משפט הדיסקונטאים), גולדברג כתב את אחד מפסקי הדין החשובים בתחום, ניתח באופן מלומד, מעמיק ויסודי את עבירת השוחד, והבהיר שהיא במהותה פעולה במצב של ניגוד עניינים. באותם ימים, במסגרת המאבק לביטול מס רכוש, ניהלתי סדרת בג"צים וניצחתי לבסוף בקרב איתנים את היועץ המשפטי לממשלה, שהתעקש לשמר את ניגודי העניינים הקיצוניים בוועדות הערר למיסוי מקרקעין, עד כדי סירוב בכתב לקיים את פסק הדין של בג"ץ. בעתירותי, למדתי על בוריים את כל פסקי הדין שנכתבו עד לאותה עת, ונעזרתי היטב בפסק הדין המושחז של גולדברג. מי שחפץ להבין עד כמה חמורים מעשיהם של גולדברג וביניש, מומלץ שיעיין בפסק הדין הנ"ל. הכל שם. מי שלאחר מכן מבקש שנאמין להם ולהמלצותיהם, מוטב שינמק את דבריו היטב היטב.

האם אצל שטרסברג-כהן זה היה אחרת?

כזכור, שטרסברג-כהן התמנתה בניגוד לחוק, הודות להחלטת השר לפיד (ז"ל), הנשיא ברק והיועמ"ש רובינשטיין, שהצדיקו את המינוי הפסול. אז כיצד היא נהגה בבדיקת תלונה על השופט העליון אליקים רובינשטיין? ביום 10.6.07, פניתי בתלונה נגדו אל שר המשפטים, בטענה שאשתו היא המשנה לפרקליט המדינה, והואיל ובפניו מופיעים בקביעות מי שכפופים לה, הרי שמדובר בעבירת אתיקה מובהקת. שר המשפטים הודיעני שהתלונה הועברה אל הנציבה, ולא הועילו התרעותי שמדובר בניגוד עניינים הואיל והיא חייבת לנילון את משרתה. זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי תגובה מהנציבה... לפעמים קשה לתפוס עד היכן מרחיקים הדברים לכת. בתגובתה היא התנערה מכך שמדובר בעבירת אתיקה וטענה שמדובר בטענת פסלות שצריכה להתברר בבית המשפט ועל כן תלונתי נדחית. באוקטובר 2007, מרים רובינשטיין התפטרה מתפקידה. במרס 2008, התפרסם דוח הנציבה לשנת 2007, וממנו למדתי כי למרות שהיא דחתה לדבריה את התלונה (שלא נשלחה אליה), היא החליטה בכל זאת לברר אותה (איקון של סמיילי). שטרסברג-כהן תיארה את התלונה שלי כבוטה ומשתלחת, וזו שיטה מקובלת ליצור דה-לגיטימציה נגד המלין; כנציבת תלונות, ושופטת בדימוס שבנה ובעלה הם עורכי-דין, היא לא נמנעה מלבדוק תלונה על ניגודי עניינים הנובעים מקשר בין שופט ובני משפחתו; היא גוננה על שופט ואשתו שהפרו באופן חמור את כללי האתיקה ויש בכך חשש לכאורה להפרת אמונים; ולבסוף, במסגרת מאמציה להצדיק את הפרת כללי האתיקה, השתמשה בדוגמאות מבישות בחומרתן ובלתי רלוונטיות והציגה מידע חלקי ומגמתי. שטרסברג-כהן דחתה תלונות בטענת סגנון לקוי, מבלי לפרט מספר פעמים, נתקלתי מצידה בדחיית תלונות על הסף, בטענה שהתלונה "נכתבה בלשון בוטה ומשתלחת". פרט לכך שזו עילת דחייה שלא מופיעה בסעיף 17 בחוק (תלונות שאין לברר אותן), יש בכך לעורר בעיה חמורה. הואיל והנציבה לא פירטה היכן לדעתה שגה הכותב, האם היא רשאית לטרוק את הדלת בפני הציבור המלין, בטענה שהתלונות לדעתה אינן מנומסות דיין? ובהנחה שיתכן שמלין פגוע אינו אדם כה נאור כמו החברים של הנציבה, והוא כותב את התלונה בסערת רגשות ומשתמש בלשון בוטה ומשתלחת? מה יעשה אזרח שבעל תפקיד חוסם אותו ואין לו אלטרנטיבה?

לסיכום

מציעי התיקון לחוק, מבקשים שנסמוך על מוסד נציב תלונות הציבור על השופטים, שאינטרס הציבור יהיה לנגד עיניו כאשר עליו להחליט בענייני איזונים ושקיפויות, אילו מהתלונות שהתבררו מותר למתלוננים לפרסם. אומנם הם התמנו לתפקידיהם בניגוד לחוק, ואמנם הם מבררים תלונות על מי שמינו אותם תוך ניגודי עניינים קיצוניים, ואמנם הם נמנעים מטיפול בתלונות מביכות בעילות סרק, אך מה כל זה לעומת איזונים ושקיפויות? מה דעתך? כך או אחרת, מבוקש מלחין למלות השיר הבאות: אהובי יבנה לי בית, בצד האפל של הירח...