ארצנו הקטנטונת, ארצנו עייפה
מכסה היא גיבנת, נותרת יחפה
השליכי את שופטייך, קריה יפהפייה
פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה.
בצל סתרי האונס, נשיא מִכְמֵר תמה
יחדיו נבכה פה חרש חמסו האדמה
רפים לילות בכנען, ובם כבר מת התום
נבגדת ללא מוהר בידי קציני סדום
עוד לא תמו כל טלאייך
עוד הכרם לא גת
עוד ארקום חלום אלייך
כיורש בלא חת
עת לי את יד האחת
את לי את אם ובת
אט לי את זו ששבת
מנדוד בניכר
גלימה לא לבשנו צדק לאוהלים
בדאבון ליבנו זכו המפגינים
ישנה מקאמה נפשעת
וקרן אור יפה
והוקרה נרעיפה ודגל ליפה
עוד לא תמו אול גירייך
עוד היוקר לו שט
תקציבי מנוכה עם ליל
וזוחל לו בלאט
למפלגה האחת
שלה רוב בן ובת
קצבאות להנצחת
פרזיט משכבר (הימים)
"עוד לא תמו כל פלאייך
עוד הזמר לו שט
עוד לבי מכה עם ליל
ולוחש לו בלאט:
את לי את האחת
את לי את, אם ובת
את לי את המעט
המעט שנותר?"