אם הגעת לגיל 40 פלוס בארץ ואתה מחפש עבודה, מצבך אינו מזהיר בלשון המעטה. הנתונים מדברים על כ-600 אלף מובטלים בני 40 ומעלה, כאשר לפניהם עוד כ-15 עד 25 שנים לפני גיל הפרישה.
ברמת הפרט, למחוסרי העבודה בגיל זה, במיוחד אם האבטלה מתמשכת, נגרמת אחת מהמצוקות הקשות ביותר. מעבר להשלכות הכלכליות מעצם אובדן ההכנסה, בחברה שמקדשת הישגיות, אשר בה היכולת להתפרנס בכבוד מגדירה במידה רבה את האדם, אבטלה פוגעת בצורה קשה בתפישת הערך העצמי. האבטלה גוררת עלייה בתופעות של דיכאון וחרדה, ויציבות התא המשפחתי כולו נפגעת. מהנתונים המספריים העצומים שהוזכרו, ניתן להסיק כי אין מדובר רק בבעיה ברמה אישית.
הסיבות לאבטלה, אינן נעוצות בהכרח במחפש העבודה עצמו. שוק העבודה הישראלי מלא בדעות קדומות, אשר מתעלם מניסיונם ומנאמנותם למקום העבודה של העובדים המבוגרים. החל במוסדות ממשלתיים אשר מגבילים את גיל קבלת העובדים ל-40, וממשיך בשוק הפרטי, אשר נעזר בשירותי השמה, שכלל לא מעבירים אליו קורות-חיים של "קשישים צעירים" שעברו את גיל ה-40.
הדרת "מבוגרים" משוק העבודה
שדולת ההייטק בכנסת, אשר ערה לנושא, ביצעה לאחרונה סקר בקרב מעסיקים ומועסקים, וממנו עולה כי רוב הנשאלים, כ-60%, תלו את קשיי הגיוס בתרבות ארגונית: 35% מהנשאלים סברו שבעיית גיוס בני 45+ נובעת מכך שמנהלים צעירים רואים בהם איום, ואילו 24% סברו שחברות חוששות מקשיי השתלבות של המבוגרים. לעומת זאת, רק 16% מהנשאלים טענו שהקושי הוא ברמת הידע של המבוגרים, וטענו שהם אינם מעודכנים טכנולוגית. ייתכן שהסיבה האמיתית היא מנהלים צעירים אשר חוששים לנהל אנשים מבוגרים מהם, אולי אפילו מעדיפים לנהל חבורת צעירים אשר מגיעים חסרי ניסיון. המדיניות הארגונית של "העולם שייך לצעירים", לא ממש משתלבת עם אורח החיים של בני ה-40+ שלא מבלים במקומות הנכונים.
הדרת שכבה שלמה של אוכלוסיה משוק העבודה, מבקשת התערבות חברתית וממשלתית ערה, כי היא תוצר של תהליכים חברתיים. הפסקת עבודתם של משרתי הקבע בצה"ל ובמשרד הביטחון (אשר אינם משרתים בקרבי) בתחילת שנות ה-40, מהווה דוגמה עבור שוק העבודה כולו וייתכן שקשורה בהיווצרות נורמות העסקה.
תקנות לשם אפליה מתקנת
הממשלה יכולה וצריכה לנקוט בצעדים לפתרון הבעיה ולהחזרת אלפי מובטלים למעגל העבודה. ראשית יש לפתוח את המכרזים הממשלתיים גם לאנשים שעברו את גיל 40 ולבטל את הפרישה הכה מוקדמת משירות בקבע בצה"ל ובמשרד הביטחון. כפי שנהוג בחלק ממדינות ה-
OECD, המדינה צריכה לפעול להחלת תקנות הנוגעות לאפליה מתקנת בנוגע להעסקת עובדים מבוגרים ולתמריצים והקלות למעסיקים של עובדים שעברו את גיל 40. יש לזכור שבטווח הארוך התערבות ממשלתית תתרום להכנסות המדינה כתוצאה מהחזרתם לעבודה של מובטלים רבים.
אם התופעה כה נרחבת וקיימים פתרונות אשר יושמו כבר בהצלחה במדינות אחרות, מדוע עד עתה אין כל שינוי? עמותת 'מחויבות לשלום ולצדק חברתי' טוענת, כי הגורם העיקרי לשימור מצב האבטלה בארץ הוא מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית של הממשלה. על-פי תפישה זו, המדינה לא ממהרת להתערב במתרחש במשק העבודה כל עוד ישנה צמיחה, גם אם במקביל ישנה אבטלה בשיעור ניכר. מישהו צריך להתעורר וזה אנחנו, כולנו הרי נהיה בני 40 פלוס.
