הזרזיר והעורב
חבריי ומוקירי זכרי תמהו על שלא הגבתי על הצירוף מחדש של
עמרי שרון - עבריין ידוע (באמריקנית - ex-con) - לסחי של קדימה.
אין לי תגובה.
כבר לא יאמין לשטויות
מיכאל אזולאי תושב אשדוד נהג להאמין לשטויות, ששמע פה-ושם ממקורות חסרי ביסוס לחלוטין על היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לפיכך, החליטה מדינתנו המפוארת והמצטיינת ללמדו לקח. אזולאי כתב מאמר דעה על אחד, שקיבל משכורת עתק בתור המדען הראשי של משרד הביטחון וסגן ראש מפא"ת, ואחראי, לדעתו, למחדל "כיפת ברזל".
עכשיו יחשוב אזולאי פעם נוספת על גמישות המילון, ויבין, שאיננו דמוקרטיה אלא אוליגרכיה עלובה, המפקירה את חיי חלק מתושביה - הנקראים במקומותינו, בלשון נקייה, "פריפריה" (ולא רק אותם) - לניסויים בבני-אדם.
בסוף נובמבר 2011 הוגש נגד אזולאי כתב אישום על העלבת עובד ציבור. אזולאי האמין לבדותות, ששמע על היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. "העונש המרבי הקבוע בחוק: שישה חודשי מאסר" - כותב
איתמר לוין באתר החדשות
מחלקה ראשונה - "אך המדינה בטובה אינה מתכוונת לבקש עונש מאסר". אומנם
מבקר המדינה אושש את טענותיו של אזולאי, אך אין בכך רבותא.
עכשיו אזולאי יתחיל להבין את המתרחש סביבו, ויקלוט, שדיבורים רמים על דמוקרטיה נשמעים גם בסוריה ובצפון קוריאה, וגם נשמעו בברית-המועצות זכרה לקללה. אנחנו בחברה טובה של דמוקרטיות, שדורסות את אזרחיהן.
לשיר בציבור - 'אני טמבל'
משה דיין וצאצאיו מעולם לא היו משוש-לבי. לכן, התעלמתי זמן רב ממכתב, שהפיץ אסי דיין אודות ריצתו של הדוקטורנט יהיר לפיד לכנסת.
אחרי קריאה חמישית, או הרבה יותר מכך - אני מביא את מכתבו של אדון דיין ככתבו וכלשונו (גם כיוון שרצוני להביא גאולה לעולם:
"לפי הסקרים יש פה חצי מיליון אידיוטים שעומדים להצביע למגיש החדשות, בנו של ..., יפה התואר עם הרזומה של סלרי ששירת בעיתון במחנה, כתב ספרי-מתח בניסיון להיות ריימונד צ'אנדלר, שיחק רע ברוח הסרט 'שירת הסירנה', כתב את הסדרה האלמונית: 'חדר מלחמה', כותב עמוד זהיר עבור משכורת שנגמרת בארבעה אפסים, ומגיש ישירות מן הטלפרומפטר את הכתבות המאוזנות היטב, של ערוץ 2, מבלי שאפילו אחת מעשרות הכתבות שמתחתיו, תעיר או תעורר את הצופים להגיב בחומרה, בצעקה, בשטנה או באהבה ... וטרם שמענו ממנו איזו דעה על הסכסוך, על היריקות של החרדים, על רדיפת השמאל, על 'ישראל ביתם' ... אפילו מחיר הקוטג" ... לא ימחקו את החיוך הניטראלי שנזהר לא לחרב את יופיו שחצי מיליון צופים יבחרו בו ב'רשימת השרים בציבור' שהגברת עינת שרוף תלווה את 17 המנדטים שלו ב'אנו נושאים לפידים' ועוד מסמר ייתקע בארון הקבורה של הכמו-מדינה הזאת.
"אז ככה, מרוב קנאה, ולמרות שלא יצא לי להגיש חדשות, או להיות יפה. אבל גם אני 'בנו של' ושיחקתי את סגנו של
יהורם גאון ב'מבצע יונתן' וגם שירתי בצנחנים וכתבתי את מרי-הנפש והרמתי טיפה את המוראל של העם ב'גבעת חלפון' והייתי נאה ב'בטיפול' ... ככה שאני שוקל לרוץ עבור מנדט אחד שיסדר לי את החודשית+טלפונים, עיתונים וארוחות במזנון חינם ואולי אולי אבגוד ברשימתי ואצטרף ל
יאיר לפיד, במטרה ללמוד פיתוח קול ולשיר בציבור את 'אני טמבל'.
"ואתם מוזמנים לתת קולכם לרשימתי ששמה יהיה: תצ'לה"י - תנו צ'אנס לאסי הפחות יפה.
"בתודה מראש: אסי דיין. סמל ראשון ב(מיל.), בנו של משה דיין
היה יפה מאוד ב'הוא הלך בשדות' צופה קבוע ב'יומן השבוע' ומעריץ את המגיש כתב את 'שיר הפרייכה' כתב וביים 18 סרטים רק כדי שתיהנו. "שימו תצ'לה"י בקלפי, תעשו טובה, אני חנוק בלי גרוש!!"
ועל כך כתב לי יוסי, שאסי דיין נשמע מאוד קנאי. "מה חבל שהתמכר לסמים, אחרת גם לו אולי היה סיכוי להיבחר כמו אביו.
"וליאיר לפיד, איחולי הצלחה מדהימה בקלפי. העם שלנו זקוק למדינאים רעננים, ותרומתך תהיה חיובית ביותר".
ואיני בטוח מי היה יותר סרקסטי - אסי, או יוסי.
מקום חדש לפצצה ישנה
דני קריאף, ידידי הטוב, הזכיר לי, שמשום-מה בחר חיל האוויר העירקי במושב צור-משה - מהגדולים במושבי השרון - כמטרה במלחמת ששת הימים. מפציץ Tu-16 נשלח לבקר בשדותיו בשישה ביוני 1967 - בוקר היום השני למלחמה - כנראה, זיכרון לנוכחות העירקית באותו האזור במלחמת הקוממיות.
באותו טיול בוקר, עבר המפציץ גם במפעל אביק (כיום - טבע) באזור התעשיה הסמוך של נתניה וגם ברחובה הראשי של העיר (שם ניסה להוציא כסף מ
בנק הפועלים, והחטיא במעט את אבי), והמשיך למחנה עמוס, הסמוך לכביש הסרגל, והתרסק על כוח סיור מחטיבה 9, שיצא באותו הרגע מהבסיס.
גרסה אחרת אומרת, שהמטוס, שעשה טיול בוקר בשרון, הצליח לשוב בשלום לבסיסו במערב עירק. המטוס האחר - שהתרסק (ולא הופל) במחנה עמוס - היה מפציץ נוסף של העירקים, שפגע לפני כן בבסיס חיל האוויר רמת-דוד.
שרידי ההפצצה, שהוטלה על צור-משה, הוצבה ליד משק מיטרני, שבפרדסו נפלה. עקב המיקום הגרוע, עקב בעיות תחזוקה ובשל קִרבתה לעמוד מתח גבוה, שעובדי חברת החשמל הרסו את המדרכה לידו, העתיק המושב את שרידי הפצצה לפני כמה שבועות לצד האחר של הכביש, ליד מרפאת המושב, ושם היא מתנוססת לתפארה עד עצם היום הזה.
מאבדים את הדרוזים
אם צריכים סיבה להגיע לכנס הרצליה מדי שנה, הרי זו שני הדוחות על מצב האומה, שמפיקים בהתמדה פרופ' רפי מלניק מהמרכז הבינתחומי הרצליה ופרופ' גבי בן-דור מהמרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה.
בפתיחת כנס הרצליה השנים-עשר, שהיה בתחילת חודש פברואר, הציג פרופ' בן-דור את מחקרו, "המרכיב החברתי של החוסן הלאומי" (יחד עם ד"ר אייל לווין ועם ד"ר דפנה קנטי) - מחקר, שנמשך כבר תריסר שנים, והצוות משווה בו סקרים חצי-שנתיים בקרב מדגם של אוכלוסיית ישראל - יהודים (כולל מתיישבים ביהודה ובשומרון וכולל חרדים), ערבים ודרוזים - שסוקרים חמישה תחומים: אופטימיות, פחד, אמון במוסדות המדינה, פטריוטיות ומיליטנטיות.
הממצא המטריד ביותר במחקר הוא הינתקות של הדרוזים מהמדינה - "מגמה ברורה וחד-משמעית של פיחות שיטתי בנאמנותה של קבוצה זו (דרוזים) כלפי המדינה", מזהירים פרופ' בן-דור וצוותו.
לדברי צוות החוקרים, "מדדי הפחד מצויים בחברה הישראלית במגמת ירידה. בעוד שבהתייחס לטרור ניתן להבין זאת על-רקע השקט היחסי, דווקא לאור הגרעין האירני המככב בכותרות העיתונים של השנה האחרונה היינו מצפים בדיוק לתוצאה ההפוכה - ולא היא!". בנוסף, מאז 2009 מצויה המיליטנטיות בחברה הישראלית במגמת ירידה הן בקרב המיעוטים והן בקרב היהודים. "הירידה במיליטנטיות בקרב הדרוזים חזקה יותר מאשר בקרב קבוצות אחרות בקרב המיעוטים", מסבירים החוקרים.
צוות המרכז לחקר הביטחון הלאומי מצא, כי האמון הפוליטי מצוי במגמת עלייה - כולל בקרב המתיישבים (כלומר, התאוששות מן המצב, ששרר בשנה שעברה על-רקע הקפאת הבנייה). בניגוד לנטען בכלי התקשורת, מצא צוות המחקר, כי האמון בבית המשפט העליון דווקא גדֵל בקרב הציבור היהודי ואפילו בקרב המתיישבים ביהודה ובשומרון.
האמון במוסדות הביטחוניים גבוה, כבשנים עברו, בקרב היהודים מזה שבקרב מיעוטים, כאשר אצל המתיישבים ביהודה ובשומרון מסתמן האמון הגבוה ביותר כלפי הצבא.
"למרות הכותרות, המתמקדות בגרעין האירני, גם בקרב היהודים וגם בקרב המיעוטים רמת החרדה מפני התקפת מדינת אויב פוחתת. בעוד שבקרב היהודים זה המשך מגמה, שהחלה זה מכבר", קובעים החוקרים, "הנה במגזר הערבי הירידה בחרדה היא אפילו היפוך של מגמה, שהסתמנה מאז דצמבר 2008". ואילו בפחד מטרור נמשכת מגמת הירידה, המאפיינת את כל השנים האחרונות.
המרכז לחקר הביטחון הלאומי מצא, כי בשתי הקבוצות, היהודים והמיעוטים, נמשכת מגמת ירידה במיליטנטיות מאז מדידת 2009. "חוסר המיליטנטיות של הציבור מעיד על כך שהציבור יש לו סבלנות, והוא איננו לוחץ על הממשלה לנקוט בפעולות, שעלולות לגרור אותנו לעימותים צבאיים". ניתוח התפלגות הירידה לפי שייכות קבוצתית מעלה, כי הירידה במיליטנטיות תלולה במיוחד בקרב הדרוזים. "הנתון הזה מתקשר גם עם הירידה בפטריוטיות ומחייב בדיקה מחקרית-חברתית מעמיקה של המתרחש בחברה זו בכל הנוגע לאזרחות", קובע הצוות של פרופ' בן-דור.
במקביל, מצא המחקר, יציבות במצב הרוח הלאומי בשנים האחרונות בקרב היהודים ובקרב המיעוטים. החוקרים מחיפה מצאו, כי אין שינוי של ממש ברכיב האופטימיות בחברה הישראלית, ובשתי הקבוצות - יהודים ומיעוטים - יציבה האופטימיות לאורך זמן.
בקרב יהודים ובקרב מיעוטים, ממשיכה מגמת העלייה באמון הפוליטי. בראשונה מאז אוקטובר 2003 האמון הפוליטי, שנמדד בקרב יהודים, גבוה מזה שנמדד בקרב המיעוטים. המחקר מצא, כי בקרב ה
מתנחלים מסתמנת התאוששות ברמת האמון הפוליטי, שקיבל בשנה שעברה - בעקבות הקפאת הבנייה - מכה משמעותית. יחד עם זאת, ההתאוששות עדיין רחוקה מלהצביע על חזרה למצב הקודם, ורמת האמון של המתנחלים במוסדות הפוליטיים עדיין נמוכה משמעותית.
"בפירוק האמון למוסדות הפוליטיים השונים, מסתבר כי בעוד שבאמון בכנסת הירארכיית האמון היא יהודים-מתנחלים-מיעוטים, הנה במקרה האמון במפלגות הפוליטיות ההירארכיה משתנה, וניתן לתאר אותה בסדר כמעט הפוך: מיעוטים-יהודים-מתנחלים. ייתכן כי לפנינו אמירה מעניינת ביותר, לפיה תפוקותיה של הכנסת יכולות להיות, בעיני חלק מן הציבור (כלל החברה היהודית וכן המתנחלים) טובות יותר לעומת תפקודן הפרטני של המפלגות שנועדו לייצג את הציבור הזה" - קובעים החוקרים.
בקרב היהודים ובקרב המיעוטים נבלמה מגמת הירידה, שאפיינה את מדידות השנה שעברה, בפטריוטיות. "ניתן להבחין, שהמספרים שבו לממוצע רמת הפטריוטיות, המוכר לנו בכל תקופת המדידות". אולם החוקרים מעירים, "חשוב ומדאיג למצוא כי בקרב הציבור הדרוזי אין כל עצירה של מגמת הירידה ברמות הפטריוטיות, מגמה אשר נמשכת בשיטתיות מאז תחילת המדידות באוקטובר 2000 ומגיעה גם השנה לשפל חדש".
מלחמות מוזרות (10)
בשנת 1932 התעצמה אוכלוסיית האֶמוּ באוסטרליה, ויצאה מכלל שליטה. העריכו, כי יותר מעשרים אלפי עופות ענקיים התרוצצו ברחבי מדבריות המדינה, והרסו את היבולים בשדותיה. לפיכך, שלח הצבא האוסטרלי כוח משימה חמוש במקלעים, שיחסל את הסכנה, המאיימת על אוסטרליה. אפילו נמצאו מי שהכריזו מלחמה רשמית על האמו הצווחניים.
באמצע נובמבר 1932 החל הציד הגדול, אלא שהעופות גילו נחישות ותושייה, ולמרות שנפגעו המשיכו לרוץ ללא הפוגה. הרובאים האוסטרליים, שהיו עמוסים לעייפה בחגור, בנשק, באספקה ובציוד לחימה, לא הצליחו לרדוף אחרי האמו הקלילים.
לאחר שבוע ציד הכריז מיג'ור מרדית, מפקד כוח המשימה, כי נשבר לו ולחייליו לרדוף אחרי ציפורים די מגעילות.
מלחמת האמו נפסקה חד-צדדית, ונמסר, כי נהרגו בה רק כאלפיים וחמש מאות עופות.
פרס ל"יונה במעי הדג"
מטבע הזיכרון יונה במעי הדג מכסף קשוט בערך של שני שקלים של בנק ישראל זכה בפרס "מטבע השנה העולמי 2012" בתחרות המטבעות היוקרתית של Krause Publications, המו"ל המוביל בעולם בנושאי אספנות של שטרות ושל מטבעות.
המטבע מתאר את יונה מתפלל ממעי הדג, "כל משבריך וגליך עליי עברו"; ובזכות התפילה: "ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך" (לפי יונה ב', א'-ח').
את צד הנושא במטבע עיצב גדעון קייך, ואת צד הערך עיצב אהרון שבו.
יונה במעי הדג הונפק בסדרה "תמונות מהתנ"ך", וזכה בשלב הראשון בתואר המטבע האמנותי ביותר ולאחר מכן זכה בתואר מטבע השנה 2012. המטבע נבחר מבין 95 מטבעות, שנשפטו בעשר קטגוריות שונות: מטבע הכסף הטוב ביותר, העיצוב הפופולרי ביותר, האירוע המודרני ביותר, ההיסטורי ביותר, מטבע הזהב הטוב ביותר, המטבע האמנותי ביותר, המטבע הסחיר ביותר, המטבע בעל ההשראה והמטבע החדשני ביותר.
למתעניינים - מחיר מטבע הזיכרון יונה במעי הדג מכסף קשוט בערך של שני שקלים, לפי קטלוג החברה הישראלית למדלות ולמטבעות - 534 שקלים בלבד.
