בראיון לרשת אנ.בי.סי ב-5 בפברואר 2012 נשאל הנשיא אובמה האם ישראל מתכוונת לתקוף את אירן. הנשיא השיב, כי אינו סבור שישראל הגיעה להחלטה באשר למה שהיא צריכה לעשות מול אירן. ישראל, הבהיר הנשיא, סבורה כמונו שאירן צריכה להפסיק את תוכנית הפיתוח הגרעיני שלה. ישראל, קבע הנשיא, מודאגת מאוד ובצדק (rightly very concerned) מתוכניתה הגרעינית של אירן. ארצות הברית פועלת יד ביד (work in "lockstep") עם ישראל כדי למנוע את התגרענותה של אירן.
ימים ספורים קודם לכן צוטט מזכיר ההגנה של ארצות הברית כמי שמעריך כי קיימת סבירות גבוהה (strong likelihood) שישראל תתקוף באירן בין אפריל ליוני השנה, לפני שאירן תיכנס למה שישראל מגדירה "אזור חסינות" ('zone of immunity') במאמציה להשיג יכולת גרעינית. בהמשך דבריו הבהיר מזכיר ההגנה, כי ישראל חוששת שמא בזמן הקרוב (very soon) תצליח אירן לצבור במתקנים גרעיניים הנמצאים במעבה האדמה, כמות מספקת של אורניום מועשר ליצור פצצה. אם תגיע לשלב זה, רק ארצות הברית תוכל למנוע את המשך התגרענותה.
מהו המסר לישראל החבוי בהתבטאויות ראשי הממשל? חשיבותן של ההתבטאויות שהוזכרו לעיל נעוצה לא רק במה שנאמר אלא גם, ואולי בעיקר - במה שלא נאמר. בולט בהתבטאויות שני האישים העדר ניסיון של ממש להניא את ישראל מביצוע פעולה עצמאית. ניתן להניח בסבירות גבוהה, ששני אישים מנוסים כמותם יכולים היו להעריך שהתייחסות מעין זו, גם אם לא זו הייתה כוונתה, עשויה להתפרש בישראל כ"התרת חבל" כלשהי לישראל, אם תחליט לפעול נגד אירן.
זוהי מתכונת התייחסות שונה במידה רבה בהתנסחותה וב"מוזיקה" הנלווית אליה, מזו שאפיינה את התבטאויות ראשי הממשל בחודשים האחרונים. כך למשל נאומו של מזכיר ההגנה פאנטה בכנס סבן, בראשית דצמבר 2011, כלל ביטויים מפורשים של התנגדות אמריקנית לפעולה ישראלית באירן. מזכיר ההגנה טרח לפרט את הסיכונים הכרוכים בפעולה צבאית נגד אירן מנקודת ראותה של ארצות הברית. ישראל, הדגיש מזכיר ההגנה באותו פורום, חייבת לתאם את פעילותה עם ארצות הברית. מגמות דומות המסתייגות באורח ברור מפעולה ישראלית נגד אירן בלטו גם במהלך ביקורו של הרמטכ"ל האמריקני, מרטין דמפסי, בישראל במחצית ינואר 2012.
עם זאת חשוב להדגיש כי גם בהתבטאויות אלה לא נשמעה ולו נימה מרומזת של איום כלפי ישראל אם תחליט - למרות בקשותיה של ארצות הברית - לתקוף את אירן. ההיסטוריה של יחסי ישראל עם הממשל האמריקני רצופה מקרים רבים שבהם ידע הממשל היטב לאיים על ישראל בצעדי עונשין אם לא תיענה לתביעותיו. אפילו בדיאלוג של ממשל אובמה עם ישראל סביב התהליך המדיני והקפאת ההתנחלויות נשמעו רמזים, סמויים וגלויים, על אפשרות של צעדי עונשין נגד ישראל אם לא תיענה לתביעותיה של ארצות הברית. עתה, מול סוגיה הרת גורל למדינת ישראל, למזרח התיכון ולארצות הברית, לא מוצא הממשל לנכון להבהיר לישראל, כי אי היענות לפניות הממשל בסוגיית אירן תהיה כרוכה ב"תג מחיר" כלשהו.
האם התבטאויות אלה מצביעות על קצה הקרחון של שינוי אפשרי בעמדת הממשל בסוגיית פעולה אפשרית באירן? קשה לתת על כך תשובה חד-משמעית. מול ההתבטאויות האמורות, נשמעה נימה מסויגת יותר כלפי אפשרות של פעולה ישראלית נגד אירן מפי ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי, ב-18 בפברואר 2012. בדבריו הבליט את ההשלכות על יציבות האזור שיהיו לפעולה כזו. יחד עם זאת בסופו של דבר גם הוא הסתפק בקביעה שזה לא יהיה מהלך שקול (prudent) לתקוף את אירן בשעה זו (at this point).
אם אכן מסתמנת ראשיתו של שינוי כלשהו בעמדת ממשל אובמה בכל הנוגע לפעולה אפשרית של ישראל באירן, הוא נובע, קרוב לוודאי, מן ההערכה באשר ליעילותה של דרך הפעולה המדינית-כלכלית-חשאית נגד אירן. ייתכן מאוד, כי בסוגיה זו פועל הממשל בשני מישורים מקבילים: במסרים המועברים לישראל היא נקראת לתת סיכוי לדרך הפעולה המדינית-כלכלית נגד אירן, מתוך תקווה שדרך פעולה זו באמת תביא את אירן להפסיק את מאמציה במישור הגרעיני. במקביל, ייתכן כי הולך ומתחוור לממשל הנשיא אובמה, כי "סל צעדי העונשין" המופעל כיום נגד אירן אין בו כדי להניא אותה מהפסקה, ואפילו האטה במהלכיה להשגת יכולת גרעינית. מעבר לכך, ממשל הנשיא אובמה אינו יכול להעלים עין מן העובדה שגם בימים אלה ממש המשטר האירני מעצים את התבטאויותיו ומעשיו המתגרים כדי להפגין ביטחון עצמי מול האיומים עליו.
בממשל האמריקני רווחים חששות כבדים מפני תוצאותיה של פעולה צבאית אמריקנית נגד אירן. חששות אלה הוצגו לא אחת על-ידי נציגי הממשל. הנשיא אובמה עצמו טרח להבהיר בראיון שהוזכר לעיל, כי פעולה צבאית במפרץ הינה מזיקה (disruptive). היא עלולה להביא לעליה דרמטית במחירי הנפט, לצעדי תגמול נגד כוחות ארצות הברית באפגניסטן, לפגיעה בבנות בריתה של ארצות הברית באזור ועוד. כל זאת בשעה שהמזרח התיכון נמצא בטלטלה המשנה את פני האזור במימדים היסטוריים חסרי תקדים. פעולה צבאית, חוששים קרוב לוודאי בממשל, תגדיל את העוינות כלפי ארצות הברית במדינות האיסלאם ותחסל את שאיפותיו של הנשיא אובמה להוביל לפיוס בין ארצות הברית ומדינות ערב.
פחדיו של הממשל מפני תגובות אירן לפעולה צבאית אמריקנית קיבלו ביטוי מודגש במאמציו החריגים להסיר מעליו כל חשד להתנקשות בחייו של מדען הגרעין האירני, פרופ' מוסטפה אחמדי רושאן. דובר הבית הלבן, מזכירת המדינה ומזכיר ההגנה נרתמו למאמץ להסיר כל חשד מעל הממשל בהקשר לאירוע זה. למותר לציין, כי ראשי הממשל יכלו להעריך שהכחשות כה החלטיות, בדרגים כה בכירים, יביאו את אירן למסקנה הברורה שישראל היא זו שעומדת מאחורי ההתנקשות.
סיכום בנסיבות הקיימות, הממשל האמריקני דבק עדיין בהערכה, כי קיים סיכוי סביר שמדיניות הסנקציות הכלכליות, הבידוד המדיני והפעילות החשאית, יובילו את אירן בסופו של דבר, להגמיש את עמדותיה בסוגיית הפיתוח הגרעיני ולהסכים לפחות לחלק מן התביעות המערביות כלפיה בהקשר זה. יחד עם זאת, ניתן להניח כי הממשל מביא בחשבון גם אפשרות שהפעילות נגד אירן ברמתה הנוכחית לא תסיט אותה מדרכה, חרף הקשיים הכרוכים בכך. בנסיבות אלה יעמוד הממשל בפני דילמה: האם להשלים עם אירן גרעינית או ליזום פעולה צבאית נגדה. הממשל מודע היטב לסכנות הכרוכות בהתגרענותה של אירן. מאידך, מודע הממשל היטב גם לסיכונים הכרוכים בפעולה צבאית אמריקנית נגד אירן.
על הפרק עומדת גם אפשרות של פעולה צבאית ישראלית. בנסיבות הקיימות, עמדותיו המוצהרות של הממשל שוללות אופציה זו. התבטאויות ראשי הממשל מעידות בעליל על חוסר רצון של הממשל להצטייר כמי שנותן לישראל "אור ירוק", ולו מרומז, לפעול באירן. עם זאת, גם כיום התנהלותו של הממשל בהקשר זה, ובעיקר העדר מימד של איום על ישראל אם לא תיענה להפצרותיו להימנע מפעולה צבאית באירן, לא יכולים שלא להקרין העדרה של עמדה החלטית בהקשר זה. בעתיד הנראה לעין, וככל שהממשל יתקרב יותר ל"רגע האמת" מול אירן, ייתכן מאוד, אם כי אין וודאות בכך, כי הממשל ישקול אפשרות של שינוי ביחסו השלילי הנוכחי לפעולה צבאית ישראלית נגד אירן.