הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, שהיה רב הכותל, הינו סבה של פוריה גל גץ. פוריה הפכה לדתל"שית בגיל שמונה עשרה. כיום היא דוקטורנטית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן. פוריה יצאה לחיפוש תשובות לשאלות הזהות הדתל"שית, בסדרת ראיונות עומק עם דתל"שים המגיעים מסביבות מגוונות של החברה הישראלית. היא פרסמה את הראיונות בספרה הראשון, המכונה 'הדתל"שים' - מסע אל עולמם של דתיים לשעבר.
בספרה מראיינת פוריה גם אישים ידועים ומוכרים, ביניהם גם את הרב יובל שרלו, שמאירים את הזהות הדתל"שית מן העבר הדתי של הזהות הזו.
מתברר שהדתל"ש הינו כינוי המבשר את לידתה של זהות חדשה. זו זהות חברתית ותרבותית חדשה, המאתגרת את משטרת הזהויות החילונית-הדתית. כיוניים שונים ומשונים ניתנו לזהות החדשה, כגון: "דתיות הבופה", דתל"ש, דתל"פ, דתל"ס, פוסט-דתי ודתילוני, ניאו-דוס או דתי לייט וגם מסורתי. פרופסור גבי הורנצ'יק, פסיכולוג חברתי מבית הספר לחינוך במרכז לחינוך יהודי באוניברסיטת העברית, מזהה תחום ושמו "התחום האפור". זהו התחום בו מתפתחים אנשים שלא נוח להם עם התוויות המקובלות של דתי וחילוני.
זהות אפורה
התחום האפור הוא תופעה שצוברת תאוצה רק בשנים האחרונות, והיוצרים אותה הם מיעוט. לפי חבר הכנסת
אורי אורבך, הזהות האפורה הזו, מעשירה ומשביחה את החברה החילונית, מפחיתה את הסטריאוטיפים על דתיים ומאווררת מים עומדים שנעכרו בשנים של דעות קדומות ונורמות מעופשות. רבים מהדתל"שים הם אנשים רציניים שעשו בחירות משמעותיות בחיים ולקחו סיכון, ואלה תכונות שהם מביאים לשאר העיסוקים שלהם, בתרבות, בקריירה וביצירה.
אודי ליאון, בוגר ישיבת 'מרכז הרב', ממייסדי ומנהלי בית הספר לקולנוע 'מעלה', איש טלוויזיה וקולנוע, מנהל תוכניות מועדפות ב'קשת', מיוצרי 'מעורב ירושלמי', מגדיר את עצמו: "הדתל"ש הראשון שאני מכיר". בעיניו זהו יצור מתקדם יותר מהדתי והחילוני גם יחד. הוא בעצם מורד בהגדרות הישנות והדוגמאטיות של דתי וחילוני. הוא בוחר בדרך שלישית וחדשה.
לפי אודי ליאון, הדתלשים משקפים תנועה לכיוון הנכון, השתחררות מקטגוריות ישנות ומרידה בחברה הדתית. הדתלש לוקח מכל העולמות, ומגלה פתיחות וגמישות. אלה הם הדתלשים החדשים שנעשו נפוצים בחמש-עשרה השנים האחרונות.
הדתל"ש, אליבא דליאון, הוא אדם שמאס בקליפות ובממסד של החברה הדתית, ולכן הוא מורד - בצביעות, בפוריטניות ובחוסר החיוניות. אלה אנשים שנחנקו בתוך המסגרת הכפייתית, שפעמים רבות חשים שהצביעות הממסדית היא אנטי-דתית הרבה יותר מאשר עוברי עברה כזו או אחרת.
הדתל"ש הוא בעצם יהודי שהחיבור שלו לדת הוא גורם פעיל ואקטיבי בחייו. הדתלש הוא מרד בחרד"לות שמחפש כיוונים פחות מתבדלים, כמו למשל אמנות, שירה וקולנוע, וגם תקשורת. המרד מתבטא בירידת משקלה של השכלתנות ועליית הרוחניות, פחות לימודי גמרא ויותר השפעות מהחסידות, הניו אייג', הודו וקרליבך.
הדתי המודולרי
כינוי נוסף שנותן אודי לדתלש, הוא הדתי המודולרי. הדתי המודולרי הוא הסמכות הרוחנית של עצמו. הדתי המודולרי בוחר איזה סוג של דתי הוא יהיה. הבסיס של הזהות הזו הוא דתי, כשעליה מוסיפים יסודות מהעולם החילוני, מבלי לשבור את הכלים. החידוש הוא בכך שהאבחנה בין דתי לחילוני איבדה מתוקפה, גם אם לא התבטלה כליל.
זהות דתלשית לא פחות שגם אותה מאפיין אודי ליאון כמרד קדוש, היא תופעת 'נוער הגבעות'. זהו מרד בהתברגנות של החברה הדתית מחד ובריק הלאומי והתרבותי של החברה החילונית מאידך, באמצעות אנרכיזם דתי, אינדיווידואליזם רוחני ופטריוטיזם נועז. הם חיים במרחב תנ"כי, זמן חידוש המלכות והלך רוח של להט דתי חברתי מהפכני, עם שילוב של ניו אייג', רוחניות והודו.
אצל אודי ליאון הקסקט נובע מזה שהוא אינו רוצה להיות חלק מהכת הדתית. הוא עובד את הקב"ה, התורה היא מרכז חייו והוא רוצה לבטא את זה, וגם לבדל את עצמו מחילוני. יש לו מחויבות מוחלטת לקב"ה, אבל הוא דורש מעצמו אחריות מוחלטת ורואה את עצמו כאוטונומי, שלא מכיר בסמכות כפייתית חיצונית של בשר ודם.
אישית, מאוד אהבתי את הכיוון של אודי ליאון. השם שלו עשה לי אסוציאציה לליאון ידוע ומפורסם מאוד בקרב יהדות צרפת. והכוונה היא לרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל.
הרב יהודה ליאון אשכנזי לא היה רק גדול כמנהיג של קהילה או ציבור, אלא בקנה מידה של דור. הוא הטביע חותמו על דור שלם של יהדות צרפת, על עשרות אלפי תלמידים ושומעי לקחו, וקולו מהדהד גם לדורות הבאים.
לחזור ולהיות עבריים
לעניות דעתי, מה שמכונה בפינו דתלש, הוא לידה של זהות חדשה, עליה דיבר רבות הרב אשכנזי: העברי. עלינו לחזור ולהיות עבריים, היה אומר שוב ושוב במהלך שיעוריו, עלינו לשמוע בעזרת הלב, ולהבין בעזרת הנשמה. לחזור ולהיות עבריים, כלומר לחזור ולהיות נביאים.
לאור זאת, אפשר גם להבין שהלימוד העברי של התורה שונה מכל לימוד רגיל המוכר לנו מכל תחום אחר. לימוד תורה לאמיתה משמעותו כניסה לדו-שיח חי עם תורת ישראל, דו-שיח שמטרתו להרחיב את הבנותיו, את דמיונו ואת הרגשותיו של היהודי הישראלי מעבר למילים, למקום ולזמן.
העברי הוא ככל האדם, והוא בעל יתרון בעיקר ביכולת השגתו הנשמתית. הוא מתחבר ומתקשר עם כוח תבוני עליון הקיים מעבר למציאות הגשמית של העולם, מציאות מופלאה, סוחפת ומפעימה, הנעלה יותר מכל מה שמוכר בעולם הסובב, שבו הוא ניזון מחמשת חושיו, ובנוסף: מהרגש, מהדמיון ומהשכל.
העברי הוא זה החי חיי אמונה מלאים באור אלוהי מעבר אחד, בעוד שהעולם כולו עומד מהעבר השני עם התפיסה שהשכל והרגש או הניסיון הם המאורות היחידים הקיימים במציאות החשוכה. העברי הוא זה המקבל את העבר כפי שהוא ומתקן אותו כפי שהוא אמור להיות. לשם כך נדרשת דרגה גבוהה של מסירות נפש. יש צורך בהשלמה עם העבר כדי לקבל אחריות על העתיד.
הדתלש, הוא פוטנציאל להתפתחות אל זהות העברי, העברי הוא פוטנציאל של התפתחות אל נביא. בני ישראל, אם לא נביאים, בני נביאים הם. זו הזהות שהולכת ובאה. זהו האתגר של כולנו.