הנשיא האמריקני יפגוש את ראש ה
ממשלה ביום שני בבוקר בבית הלבן. בניגוד לפעמים הקודמות, אנשי הנשיא חסכו ללשכת נתניהו את ההשפלה הכרוכה בתיאום מועד הפגישה ומיהרו לקבוע לה מועד. הם משכנים את נתניהו בבלייר האוס כדי לכבד אותו ולצותת לו כאחד. תהיה זו הפגישה השמינית ביניהם בשלוש שנים – הספק לא רע עבור שניים שלא מחבבים זה את זה ולא סומכים זה על זה.
ככל שמעלות בדיקותיי, התקשורת בין לשכת נתניהו לבית הלבן טובה בזמן האחרון. כנראה שכניסתו של ג'ק לו, יהודי אורתודוקסי ברמ"ח ושס"ה, לתפקיד ראש הסגל של אובמה, חוסכת לפחות את התקלות האלה. פעם, חוץ מהבדלי השקפות היו גם קצרים בתקשורת. הפעם יש לפחות עידכון הדדי מלא, אלא שהפערים נשארו. לפני שנה הם רבו על קווי 67'. עכשיו הם מתווכחים על אירן.
מבול ההדלפות וההתבטאויות, בעיקר מהצד האמריקני ("לא יעצתי לישראל לא לתקוף באירן", אמר רק השבוע ראש המטות המשולבים הגנרל דמפסי בעדות בסנאט, ולא בפעם הראשונה כיוון את הזרקורים אלינו; במקביל שוב הודלפו לכלי תקשורת אמריקניים פרטים עסיסיים על התיאום הביטחוני עם ישראל ועל חוסר הסיכוי שלה להצליח בתקיפה), יצר משקעים רציניים בצד הישראלי. מקורות ביטחוניים ומדיניים מאשרים זאת. שטף הדיבורים של הבכירים האמריקנים על ישראל וכוונותיה עומד בניגוד מוחלט להחרשה האמורה לאפיין טיפול בנושאים רגישים שכאלה.
בלשכת נתניהו אומנם סוכרים פיות, וכפי שאומר ראש הממשלה "על אירן - אף מילה", אבל מהמעגלים השניים והשלישיים סביבו מצטיירת תמונה של תסכול. כבר חודש ומשהו שאמריקה הולכת לביבי על הראש. אין פלא שזה מרגיז אותו ולא חסרים סימנים שהוא כועס.
מכיוון שנתניהו מאמין גדול באמריקה, הוא מקפיד לפגוש כל חבר קונגרס וסנאטור שמגיעים לישראל, זוטרים או בכירים. "הם מקבלים אצלי יחס טוב יותר מחברי הכנסת", הוא נוהג לומר. כך, לפני כשבוע קיבל נתניהו משלחת של חברי סנאט בכירים, ביניהם ג'ון מקיין, לשעבר המועמד הרפובליקני לנשיאות, לינדזי גרהם הרפובליקני וריצ'רד בלומנטל הדמוקרט, ושפך לפניהם את מר לבו.
לשכת נתניהו אפילו לא דיווחה על קיום הפגישה, אבל שעה קלה לאחריה קיימו החמישה מסיבת עיתונאים. הם לא ציינו כי הם מדברים מגרונו של נתניהו, אבל בהחלט נמתחה שם ביקורת על "הפערים שלא צריכים להיות בין ישראל לארה"ב", על כך "שהדיון לא צריך לעסוק בתוכניות של ישראל, אלא בכוונות של אירן", וכן הלאה.
חשובים במיוחד היו דבריו של גרהם, שאמר: "אנשים נותנים לכם הרבה עצות. ואני אומר לכם - אל תאבדו שליטה על הגורל שלכם. אל תאפשרו לעצמכם להגיע למצב של איבוד שליטה על הגורל שלכם. אני מאמין שיש לכם כל הזכות לגורלכם. עשו מה שצריך, וניתנת לכם ברכתי המלאה". דברים שלא נשמעו מפי בכירי הממשל כבר זמן רב.
כך אמרו הסנאטורים כאן לפני שבוע. שלשום גילו במאמר ב'
וול סטריט ז'ורנל' כי אכן דיברו בשם נתניהו. מקיין, שצבר הרבה שעות ביבי בחייו, צוטט שם כמי שאומר שמעולם לא ראה את נתניהו מוטרד כל כך. זוהי רק אינדיקציה אחת לתחושות המקדימות בצד הישראלי. ישנן נוספות, כמו הדברים שאומר ל'מקור ראשון' סגן שר החוץ דני אילון. הוא אומנם לא תוקף חזיתית את ארה"ב אבל לא מותיר הרבה ספקות בנוגע למקור הבעיה.
"טעות לצייר את המצב כדו-קרב בין אירן לישראל, ויש גורמים שאינם אוהבי ישראל שמציירים זאת כך. העימות הוא בין אירן לכלל הקהילייה הבינלאומית. אירן גרעינית היא קודם כול איום על שכנותיה הערביות ועל מדינות המפרץ. אירן היא איום על האינטרסים החיוניים של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט, והיא כמובן גם איום על ישראל. זו הדרך הנכונה לראות את הדברים".