"בית המשפט אינו ככל גוף אחר"

מבין שלושת שמות התואר העומדים לרשותו - שופט בית המשפט העליון, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור על שופטים, מעדיף אליעזר גולדברג, בלא היסוס, את שם התואר הראשון. מלשכת נציב תלונות הציבור על השופטים מצביע גולדברג (81)בערגה לעבר נקודה ערטילאית בלשכתו, בכיוון אווירי ישיר למיקום בית המשפט העליון, ועיניו בורקות. בחלוף 14 השנים מאז פרש מבית המשפט העליון ונדד לכס מבקר המדינה ומשם לכיסא הנציב, עדיין חש גולדברג חיבה למעמד השופט. תפקידו הנוכחי של השופט בדימוס גולדברג הוא לבדוק תלונות של עורכי דין, בעלי דין ואחר רים נגד שופטים. אם בתפקידו כשופט עליון התר ערב בעבודת השופטים באמצעות ערעורים, בעבודתו הנוכחית הוא מתערב בהתנהלות עבודתם, שאינה משפטית. פגשנו אותו בלשכתו בירושלים, בימים בהם דנה הכנסת בהצעת חוק להרחבת סמכויותיו באופן שיאפשר לו ולבאים אחריו, בין היתר, בדיקה יזומה נגד שופטים (בהתייעצות עם שר המשפטים ונשיא העליון) מעבר להתייחסות רק לתלונות המוגשות אליו. "יש לנו מערכת משפט מפוארת ואני אומר זאת בלי להגזים", פותח גולדברג את דבריו. "מצד שני, יש שופטים שמקלקלים את השורה".

ומה עושים איתם?

"אני נמצא כאן כדי לטפל בכך".

יותר תלונות מעורכי דין

הנציב גולדברג מקבל -כ-900 תלונות בשנה. ישנן תלונות שנדחות על הסף מהטעם שהן לא נכנסות לתחום סמכותו. למשל, אם בעל דין מתלונן על כך שהוא נקנס בסכום גבוה מדי או שבית המשפט לא קיבל את תביעתו, אין הדבר בסמכות הנציבות ותלונתו נדחית על הסף. בין התלונות שנבדקו בשנת 2010 עמד שיעור התלונות המוצדקות על 19 אחוז. ״לטעמי זה גבוה״, אומר גולדברג. ״אני מצפה שהאחוז הזה יקטן״.

איך אתה מסביר נתון גבוה זה?

"גבוה זה יחסי. לטעמי, בישראל הנתון צריך להיות נמוך יותר. מנגד, לא צריך להסתכל רק על הסטטיסטיקה אלא גם על המהות והתוכן. אנחנו יכולים להפחית באחוזים ותישאר חומרת התלונות״.

ומה לגבי מהות התלונות בישראל?

״גם מהותי זה יחסי. 43 אחוז מהתלונות שנמצאו מוצדקות ב-ר 2010 עוסקות בעיכוב במתן פסק דין או התמשכות ההליכים. את האחוז הזה צריך להוריד בשני מובנים - גם מספרית וגם מהותית. לגבי תלונות על התמשכות ההליכים או עיכוב במתן פסק הדין - לעיתים יש לכך סיבה סבירה. כאשר אני מחליט שהתלונה מוצדקת אני מוצא שאין סיבה סבירה לעיכוב בפסק הדין ולהתמשכות ההליכים. בכל המקרים האלה אני מקבל מהשופטים את התגובה 'עומס העבודה לא איפשר לנו לסיים את התיק קודם לכן'. ואז אני בודק שני פרמטרים: קודם כל, מהות התיק, במה מדובר. יש תיקים עם מאות ואלפי עמודי פרוטוקול ויש תיקים בעלי פרוטורקול קצר וכן את הבעיה שעמדה בפני השופט אם היא סבוכה כך שיש הצדקה מסוימת לעיכוב. "בנוסף לכך, אני מסתכל גם על משך הת קופה. שני הפרמטרים האלה הם שקובעים אם העיכוב או ההתמשכות היו סבירים, על-אף עומס העבודה, ואני לא מתעלם מהעומס משום שזו לא טענת סרק. זו טענה אמיתית. היום השופטים שוקעים בתיקים. העומס הוא בלתי נסבל. אי-אפשר להתעלם מזה. אבל למרות זאת, כאשר מישהו בא וכל בקשתו היא לצו מניעה זמני הוא לא יכול לחכות ארבעה חודשים עד שידונו בעניינו. השופט צריך לדחות עניין אחר ולהקדים את העניין הזה".

תן דוגמה.

"היה לי מקרה, אולי חריג, שכל מה שנתבקש השופט היה לכתוב 'כמבוקש'. שני הצדדים מסכימים, לא היה ויכוח ולא היה צורך בדיון, ולמרות זאת ההחלטה התעכבה. יש גם תלונות על התנהגות של שופטים. שופט צריך לזכור שהוא משרת הציבור, הוא לא מעל הציבור, ובהתאם לכך צריך להיות היחס שלו לבאי בתי המשפט - עורכי דין, בעלי דין, עדים וכל השאר. חובת נימוס אלמנטרית ראשית לכל. אם אתה מתייחס לאדם בנימוס הוא מחזיר לך כגמולך. אגב, היום אני נתקל גם בהתנהגות של עורכי דין שחייבים להכיר בכך שהמילה האחרונה היא של בית המשפט. עם בית המשפט לא מתווכחים ומדברים בצורה מכובדת וראויה גם אם חושבים שהשופט טועה. אלה כללים אלמנטריים".

ובתיקים המגיעים לבדיקתך?

"מה שקורה לעיתים כשהתיק מגיע אליי אז השאלה היא מי התחיל? אם השופט אמר לו כך והוא ענה כך, או להפך. אני מרגיש עם זה רע מאוד. מרגיש שהייתה התרחשות שאיננה הולמת ואיננה ראויה בבית משפט. לא פעם אני אומר לשופט באמצעות ההחלטות שלי שהוא צריך להיות מאופק, אסור לו להיגרר אחרי התנהגות בלתי ראויה. ואם הוא חש שהאווירה מתחילה להתלהט, שיעשה הפסקה, שייצא החוצה לכמה דקות, ויחזור בהנחה שיירגעו הרוחות. אסור לשופט להיגרר אחרי פרובוקציות״.

אתה סבור שמספר הפניות שמגיעות לנציבות מייצג את מה שקורה בפועל בשטח?

"בימים אלה אנו מפענחים את הנתונים של שנת 2011 לדוח השנתי אז עדיין אין לי נתונים מלאים, אבל ההתרשמות שלי היא שיש יותר תלונות מעורכי דין, בשמם הם. בתחילת עבודתי כאן התלונות של עורכי הדין הסתכמו במספר תלונות בודדות בשנה. הרושם שלי הוא שבשנת 2011 יש ריבוי של תלונות של עורכי הדין. אני מברך על כך שהם לא עוברים לסדר היום במקרה המתאים כי אני מצפה שעורך דין לא יחשוש משופט. תלונה לא יכולה להיות אנונימית, באופן שלא יצוינו בה העובדות. השופט צריך תמיד לדעת מה התלונה נגדו כי הוא צריך להגיב. זאת הסיבה שאני גם כל כך מתנגד למשוב".

האם אתה סבור שהצעת החוק שמרחיבה את סמכויותיך תוך מתן אפשרות ליזום ביקורים באולמות תשפר עוד יותר את עבודת הנציבות?

"ישנה הצעת חוק להרחבת סמכות הנציב. גם אז, איני רואה אפשרות לברר נושאים בלי לתת לשופט מידע על האירוע. זה תלוי גם בנושא. אם יגיע מידע ששופט מסוים אינו פותח בדיון בשעה הנקובה, קל לברר זאת באמצעות הפרוטוקול. שונה הדבר אם תהיה תלונה על כך שהוא אינו נוהג כראוי כלפי באי בתי המשפט".

אתה מגיע לבתי המשפט?

"לא. אם אני אכנס לאולם של שופט כאשר באותו יום הוא נניח חולה ויש לו סיבה טובה לא להיות בשיאו, האם אוכל להסיק מסקנה כלר שהי? השופטים מודעים לנוכחות שלי גם אם לא מדובר בנוכחות פיזית בבתי המשפט".

הצעת החוק תסייע בעבודת הנציבות?

"היא תבטא יותר את עצמאותו של הנציב ותתרום לעבודתו".

נגד משוב השופטים מעבר לפן המשמעתי בהחלטותיך, יש פן נזיקי

לטעויות של שופטים. כמו למשל בצו המניעה שהזכרת. מה קורה אז?

"אני לא צריך לתת חוות דעת משפטית למי שתלונתו נמצאה מוצדקת. תפקידי אינו תפקיד עונשי. אני לא תחליף לבית דין משמעתי. אני רואה את תפקידי כמתקן את המעוות. שופט שיקבל ממני החלטה שהוא לא נהג כשורה במקרה מסוים, אני מניח שהוא יתקן את דרכו".

יש משקל לגבי הקידום שלו?

"כן. כל החלטה מוצדקת נכנסת לתיק של השופט וניתן לה משקל כלשהו".

מה העיקרון המהותי בעבודתך כנציב תלונות הציבור על שופטים?

״יכול להיות שישנם בעלי דין שלא קיבלו את מבוקשם בבית המשפט וינצלו את ההזדמנות להפנות תלונה לנציב. לפחות 50 אחוז מבעלי הדין בכל דיון אינם מרוצים מהתוצאה. כאן קיימים ניסיונו של הנציב וחוכמתו, כמוסד, ושיקול דעתו כדי להחליט אם התלונה מוצדקת או לא. לפעמים זה קל ולפעמים יותר קשה. אנחנו מתייחסים ברצינות לכל תלונה ובודקים אותה לעומק וכמובן שכאשר יש ספק אנחנו נותנים לשופט ליהנות ממנו״.

מה דעתך על פסק דין שניתן על-ידי יו"ר נציגות השופטים נגד עיתונאית. האם זה מקובל עליך?

"אבקש לא להתייחס לזה". וכאן נכנס המשוב. הטענה היא שהמשוב מהווה השלמה לעבודת הנציב כדי שהמערכת תוכל לתקן את עצמה. שאין די במוסד הנציבות.

מדוע לדעתך ישנה התנגדות כה עזה למשוב?

"אני לא חולק על כך שהכוונה היא טובה. אך כדי שביקורת תהיה נכונה היא צריכה להיות יעיר לה ובונה. למשל, השופט ישאל את עצמו איך הגיעו לתוצאה הזאת שאני לא בא מוכן לדיון. הרי אני יושב בבית שעות רבות לאחר העבודה ומתכונן לתיקים שמוצגים בפניי למחרת. כאשר מתלונן אומר לי שהשופט לא בא מוכן אני שואל אותו מאין המסקנה הזאת. לפעמים זה עורבא פרח. זכותו של השופט לדעת למה".

דעתם של עורכי הדין, הנמדדת באופן מחקרי תקף, ובמספרים גדולים, אינה מהווה אינדיקציה?

"האנונימיות של המשוב היא הקושי הגדול. יש גם את נושא הפרסום שמהווה בעיה. השופט קם בבוקר, קורא עיתון ורואה שהוא חסר נימוס וסבלנות. כאשר אני מקבל תלונה אני קורא את תשובות השופטים ויורד לשורש העניין. אין אצלי דבר כזה שמתלונן יאמר שהשופט לא מוכן, רגזן, לא נימוסי והתנהג אליי לא יפה, בלי מתן פרטים. חמש דקות לאחר קבלת התלונה אנו שואלים במכתב תגובה: 'תסביר איך ובמה זה התבטא?'. המשוב מעלה אדם עד רום רקיע ומוריד אותו לתהום שחת. לא מגיע לשופט לדעת? ההשלמה במשוב לעבודת הנציב היא השלמה רעועה לדעתי".

האם בעידן שבו המערכות הציבוריות והפרטיות נמדדות במשובים ובסקרי שביעות רצון, עצם ההתנגדות למשוב לא פוגעת במערכת המשפט?

"זה נכון שהמשובים הפכו לעניין שבשגרה במגזרים שונים, אבל כאן הייחוד של בית המשפט. הרי בית המשפט אינו ככל גוף אחר. תחשבו על כך שלמחרת היום נכנסים בעלי דין לאולמו של אותו שופט. איך הם מסתכלים עליו? איך הוא חש באותו יום?"

לא שונה מאיך שהציבור מביט על חברי הכנסת. מדוע דווקא השופטים חוששים מביקורת?

"בכל זאת, כולנו שייכים לאותו מיליה של משפטנים, ואנו יודעים כי יש ייחוד של בית המשפט שאיננו קיים בגופים אחרים".

איך השופט חש אחרי שהוא מקבל הודעה מהנציב שתלונה נגדו נמצאה מוצדקת?

"הוא מרגיש לא נוח אבל אין פרסום. הסיבה השנייה שאני מתנגד למשוב היא בכך שיש פרסום באותיות קידוש לבנה בעיתונים ועוסקים בזה לפחות שבוע ימים עד שזה יורד מסדר היום".

אז שופטים אוהבים יותר את מוסד הנציבות?

"אני סבור שמי שחווה את התוצאה של ביקורת מוצדקת עליו לא תמיד יסכים איתי. מי שמבוקר לא תמיד מוכן לקבל זאת, לעיתים מתוך הרגשה פנימית וסובייקטיבית שנפלה טעות בביקורת".

אתה חש שינוי בהלך הרוח בקרב השופטים לפני הקמת מוסד הנציבות ולאחר מכן?

"אני חושב ששופטים ערים היום לכך שיכולה להיות תלונה עליהם במקרה של התנהגות לא ראויה. בעבר זה לא היה קיים בתודעתם".

ביקורת לא עושה רע אנחנו בעידן הרשתות החברתיות.

מה עמדתך לגבי היכולת של שופטים להתערות ברשתות האלה וליצור קשר עם הציבור? "יש מנגנון שנוגע לכללי אתיקה של שופטים ויש את ועדת האתיקה שהשופט יכול להתייעץ עימה. הדרך הנכונה היא שהמערכת תדריך את השופטים".

יש מקום שתפרסם חוות דעת לשופטים בנושאים שונים לפני מקרה שיגרור תלונה?

"כמבקר, אני דן בנושא לאחר מעשה".

מדוע יש חשש כל כך גדול מביקורת על רשויות משפט אחרות ובהן הפרקליטות?

"אני לא חושב שביקורת עושה רע לגוף המבוקר. להפך, היא רק תורמת לו. אבל אי-אפשר להקיש ממוסד אחד למוסד שני מבחינת סמכויות הבדיקה, דרך הבדיקה וגבולות הבדיקה. אני לא רוצה להיכנס לשאלה של הפרקליטות. דיברנו על ייחוד המערכת השיפוטית. לכל מערכת יש ייחוד משלה ואתה לא יכול לקחת מה שטוב כאן ולהעביר לגוף השני. אתה צריך להתאים את הביקורת ואת הסמכויות".

לאן מועדות פניה של מערכת המשפט עם השינויים הטכנולוגיים והמוסדות החלופיים?

"התפתחות המדע והטכנולוגיה יסייעו לשופט להגיע למסקנה הנכונה ויעזרו לו בעבודתו אבל אני לא רואה תחליף לשופט שהוא בן אנוש".