המשפחה שבטורקיה לא זנחה את מאמציה לברר מה עלה בגורלו, כיצד נחטף לסוריה ועל-ידי מי. כל אותה עת, כאמור, שבה ממשלת טורקיה והכחישה כל קשר לחטיפת הארמוש.
נקודת המפנה בחקירה הגיעה כאשר אשתו של הארמוש פנתה למרות ההכחשות למושל המחוזי של אזור הטאי, שבו שוכן מחנה הפליטים, בבקשה לחקור את היעלמותו המסתורית של בעלה. היא סיפרה למושל כי לבעלה לא הייתה דרך לצאת מהמחנה בכוחות עצמו, מכיוון שלא היה לו אפילו כסף בסכום שיאפשר לו לעלות לרכב ציבורי.
המושל, שעניינה נגע ללבו, התחייב לה לפענח את התעלומה. ואכן, כאשר נבדקו, ביוזמתו, מצלמות האבטחה באזור המחנה באלטנוזו, הייתה פריצת דרך בפענוח התעלומה. התברר כי הארמוש עלה על רכב אשר לו לוחית זיהוי ששייכת ל-MIT, שאסף אותו מתוך המחנה. בין האנשים שנראו מגיעים למחנה, זיהתה אשתו של הארמוש סוכן של ה-MIT שנהג לבקרו לעתים קרובות, ושוב ושוב הציע להארמוש לקחת אותו לפגישות עם אנשים שיציידו אותו בנשק. באותה פעם גורלית, ככל הנראה התפתה הארמוש להצעה. הוא יצא, ולא שב.
בעקבות איתור צילומי מצלמת האבטחה, התקשר המושל למשרדי הנציגות המקומית של MIT, וביקש מהם פרטים על מצבו של חוסיין הארמוש ועל מקום הימצאו. לאחר שלא קיבל תשובות מספקות, החלה המשטרה לצותת לשיחותיהם של אנשי ה-MIT, ותיעדה אותן – כולל השיחה שבה דיווח סגנו של א"מ, שכאמור היה אז עדיין בתפקיד. כך נמשכה החקירה במשך קרוב לחודשיים.
כאשר הבינו ב-MIT כי המושל של אזור הטאי אינו מתכוון להניח לחקירה, הם שלפו את התותחים הכבדים. ראש ה-MIT, חקאן פידאן, הגיע לביקור מפתיע. סיפור הכיסוי של פידאן, למקרה שהעיתונות תרחרח יתר על המידה, היה כי הגיע לשטח במטרה להזהיר את המושל מפני נוכחות של מרגלים ישראלים וצרפתים באזור הגבול הטורקי-סורי. אולם המטרה האמיתית שלשמה הגיע פידאן הייתה, כך על-פי התקשורת הטורקית, לנסות לשכנע את מושל המחוז לאפשר לא"מ, האיש של פידאן, להמשיך את עבודתו עם העריקים הסורים במחנות הפליטים.
הביקור של פידאן נכשל. באותו שלב, התובע כבר היה קרוב מאוד לזהות את אנשיו של א"מ שהיו שותפים לחטיפתו של הארמוש.
כאשר התברר ב-MIT שזה המצב, פוטר א"מ מהשירות. בעיתונות הטורקית העריכו כי א"מ הוקרב לטובת שני בכירים אחרים ב-MIT שנדרשו לחקירה מטעם התובע. השניים, כך על-פי התקשורת הטורקית, ברחו לאנקרה כדי להימנע מהפללתם, ובשבועות האחרונים הסתתרו בתוך מתחם משרדי MIT, בציפייה להעברתו בפרלמנט של החוק שאינו מאפשר חקירת אנשי מודיעין אלא באישור מיוחד של ראש הממשלה – החוק שכאמור עבר בשבוע שעבר בפרלמנט הטורקי.
א"מ עצמו נעצר בראשית פברואר, לאחר ששב במכוניתו מסוריה לטורקיה. שם, לכאורה, נמצאו במכוניתו סכומי כסף גדולים שנמסרו לו בתמורה לחלקו בחטיפת הארמוש. התקשורת בטורקיה לא קנתה את הסיפור, וההערכה היא כי מדובר בפרסום יזום של MIT ולפיו א"מ לבדו סרח תמורת בצע כסף, ולא הארגון כולו.
הסיפור הזה נמצא כעת רק בראשיתו. ייתכן שבמאבק הזה בין רשויות החוק מצד אחד לבין הממשלה והמודיעין מצד שני, הדמוקרטיה בטורקיה תצא מחוזקת. אבל באותה מידה ייתכן גם ההפך. בעניין הזה רק ימים יגידו.
ובכל הנוגע להארמוש, אין לאיש מושג מה עלה בגורלו. מאז הופעתו בטלוויזיה הסורית, שבה כביכול התוודה על פשעיו, הוא נעלם. ארגוני זכויות אדם סוריים דיווחו כי על-פי המידע שבידיהם, הארמוש הוצא להורג בידי אנשי מודיעין חיל האוויר הסורי, אולם בני משפחתו מאמינים כי עודנו חי.
טיעון מצמרר, המזכיר את פרשת רון ארד, טוענים כעת בני משפחתו של הארמוש. הם גורסים כי הוא הועבר עם עוד כמאה אנשי הצבא הסורי החופשי שנלקחו בשבי למקום מסתור באירן, שם הם מוחזקים כבני ערובה שישמשו כקלף מיקוח ביום שבו
בשאר אסד והשלטון הסורי שלו ינהלו משא-ומתן להישרדותם.