ברחבי רוסיה מפגינים ההמונים נגד ניצחונו המפוקפק של ולדימיר פוטין בבחירות לנשיאות. אבל יש גם הפגנות בעד פוטין. בדמשק. המפגינים, במקרה תומכי אסד, הרימו כרזות עם תמונותיו של הנשיא הרוסי הנבחר, ובעיתון 'תִשרין', שופר הממשל הסורי, כותרת מאמר המערכת הייתה "אף אחד לא יכול לכפות דבר על רוסיה". המאמר מפרגן לפוטין באופן הגובל במבוכה. "אחרי תשע שנים של שקיעה ברוסיה, בין השנים 1990 ל-1999, סוף-סוף הגיע איש חזק שמצעיד את רוסיה קדימה ומציל את האזור כולו. איש הברזל מטיל אימה על הזירה הבינלאומית, ומראה לכל העולם את החשיבות של מנהיג משמעותי בעל עוצמה אמיתית, שלא מדבר הרבה אלא עושה הרבה". ויש תמורה לאגרה. רשת אל-ג'זירה דיווחה שנושאת מטוסים רוסית נמצאת בנמל טרטוס בסוריה מאז ה-8 בינואר 2012, כתגובה רוסית להפיכה המתפתחת בארצו של בשאר. עוד דיווחה כי ב-14 בינואר הגיעה לנמל ספינה רוסית ובה 60 טון של נשק ואמצעי לחימה. בסוף השבוע שעבר הגיעו לשם שתי מכליות נושאות דגל איטלקי עם משלוח רוסי של סולר לטנקים ולכלים הכבדים של הנשיא הסורי הטובח בעמו. "הרוסים הם היחידים שעוזרים לבשאר להישאר בשלטון", אומר פרופ' אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב. "יש נוכחות רוסית של יועצים, אנשי אקדמיה וצבא. הם מוכרים נשק, מוכרים סולר ומרימים את ראשו של אסד מעל פני המים". רוסיה, יחד עם סין, גם הצילה כזכור את אסד מהחלטות מרחיקות לכת במוסדות האו"ם. ועם זה, פוטין זהיר בדבריו, ודאי ביחס להתלקקות ב'תשרין'. "לרוסיה אין יחסים מיוחדים עם המשטר הסורי", אמר בהודעה שפורסמה בכלי התקשורת הערביים. "העם הסורי הוא זה שצריך לבחור מי ינהיג את המדינה. אין לי אפשרות להעריך אם אסד ישרוד כנשיא או לא. אני רק אומר ששני הצדדים צריכים לשבת ולדבר. ברור שיש בעיה פנימית גדולה ורצינית בסוריה, ויש צורך לערוך בהסכמה רפורמות במבנה המשטר". סגן נשיא לשכת המסחר והתעשיה של רוסיה גיאורגי פטרוב אף הודיע שרוסיה השעתה זמנית כמה חוזים שנחתמו עם סוריה, בשל המצב הביטחוני שם. דבריו של פוטין אינם פרו-אסדיים הרבה יותר מדבריה של שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון. כשנשאלה לגבי האפשרות של חימוש המורדים בסוריה, אמרה שמאחר שהאופוזיציה הסורית היא גוף לא ברור, נטיית הלב של האמריקנים להמשיך את הקשרים שהממשל בוושינגטון טווה במשך השנים עם גורמים בתוך הממשל הסורי הנוכחי, כדי להחליף את נשיאות אסד ולהוביל רפורמות. אבל אסד, אומר זיסר, הבין שאסור לו להסתמך על ארצות הברית. "ארצות הברית לא הולכת נגד הזרם. כשההמונים בכיכר תחריר רצו את ראשו של הנשיא המצרי, שהיה בן בית בוושינגטון, היא פשוט יישרה איתם קו. האמריקנים לא רוצים להתערב. גם כדי לא להיקלע לביצה הסורית וגם כדי לא להיכנס לעימות עם רוסיה".