אך עלילות רבי בנימין לא הסתיימו. כבוד הרב לא חשב לרגע לתת לסאגת מינוי המנכ"ל להאט את שעטתו לצמרת. ההזדמנות הבאה נקרתה בפניו כשנפתחה ההתמודדות על תפקיד הרב הראשי לפתח תקוה, תפקיד העשוי להוות מקפצה נוחה למשרות בכירות יותר ברבנות הארצית. הפעם השסניקים עקצו את הליטאים והשחילו את מיודענו למשרה דרך דיל עם נציגי הציבור הדתי-לאומי. אבל כאן נקלע כבוד הרב אטיאס לדילמה: תפקיד רב עיר הוא משרה חשובה ונחשקת, אך על-פי החוק המינוי דורש ויתור על משרת הדיינות, ולזה יש משמעות כלכלית. מקורות בכירים ששוחחנו עמם מסבירים כי שילוב תפקידים של רב ודיין (בתקן "ראש אבות בתי הדין") הופך לתוספת משמעותית בתלוש המשכורת ואף מקנה רכב ממשלתי צמוד. בנוסף, המשכורות של מערכת בתי הדין ניתנות מידי המדינה ולכן הן יציבות יותר, בניגוד לרבני הערים שמשכורתם משולמת מקופת המועצה הדתית הנקלעת לעתים לקשיים כלכליים. אך לא אלמן ישראל. בחוק יש פרצה הקובעת כי דיין המכהן כ"ראש אבות בתי הדין" אשר מונה לתפקיד רב עיר יוכל להמשיך ולאחוז בשני התפקידים. אך כאן התעוררה בעיה, שכן התקן "ראש אבות בתי הדין" קיים רק בערים שיש בהן שלושה הרכבים ומעלה. בפועל הוא קיים רק בערים הגדולות – ירושלים, תל אביב וחיפה – אך לא בפתח תקוה, שיש בה רק שני הרכבים ולכן אין בה תקן לראש אבות בתי הדין. מה עושים? שיטת השקשוקה. בלשכתו של הרב עמאר נכנסו לתזזית והכינו חיש מהר תוכנית להרחבת בית הדין של פתח תקוה בהרכב נוסף. היה חשוב לסיים את התהליך הזה במהירות-שיא עוד לפני הבחירות לרבנות פתח תקוה, מאחר שהחוק דורש שהנבחר לתפקיד רב עיר יכהן כראש אבות בתי הדין ביום המינוי שלו. הפתרון היה בקיצוץ אזורי השיפוט של רמלה, לוד וקריית-ספר ממרחב ירושלים והוספתם למרחב פתח תקוה. בפועל מספר הדיינים נגרע מהרכבים של ערים אחרות. איש לא טרח לברר כיצד תשפיע גריעת הדיינים על הערים, שנדרשו לשלם בכוח אדם חיוני. אף אחד לא דאג לבנות מעטפת מנהלית להרכב החדש שנחת בפתח תקוה. אף אחד לא בדק עם נציבות הדיינים מהי עמדתם לגבי השינוי הדרמטי. אף אחד לא שאל לעמדתן של הרשויות המקומיות, שנאלצו לוותר על תקנים ולהגדיל את העומס בבתי הדין שלהם לטובת ההרכב החדש. ואף אחד לא תהה כיצד ייתכן שדיין צעיר כל כך וחסר ניסיון מוצנח לתפקיד בכיר שבדרך כלל ממלאים דיינים בעלי ותק של עשרות שנים.

הרב שמעון יעקובי, היועץ המשפטי של בתי הדין, זעם והגיש את הסתייגויותיו למהלך. בלשכת הרב עמאר "בדקו את הטענות", ובשורה התחתונה צפצפו על כולם והעבירו את המהלך השערורייתי. כיום נמצא היועץ המשפטי בחופשה מתפקידו. בשיחה עם 'מקור ראשון' הסביר אחד המקורות: "הנהלת בתי הדין תמיד חשבה שלא ייתכן שרב עיר יהיה גם דיין, שהכפילות הזו מזיקה למערכת. צריך להבין שרבנות עיר היא משרה עמוסה ותובענית, שלא מתירה לרב זמן להגיע לבית הדין. התוצאה היא שהרב יושב על תקן יקר של בית הדין, המערכת משלמת לו את המשכורת אך התרומה שלו עבורה היא שלילית. "בשנת 2004, כשבוטל משרד הדתות ובתי הדין הועברו לאחריות משרד המשפטים, עלתה יזמה להפריד את הרבנות מהדיינות כך שרבני עיר לא יכהנו כדיינים. הנהלת בתי הדין תמכה ביזמה. מה שקרה בסוף הוא שהתיקון עבר בקריאה ראשונה אבל הנציגים של שס תקעו אותו בוועדת חוקה. הם הכניסו לו 'עז' בדמות סעיף שקובע כי רב עיר עם כושר לדיינות שכיהן שנתיים כדיין יהפוך אוטומטית לראש אבות בתי הדין". מה ההיגיון במהלך הזה? הוא הרי לא מאפשר מינויים חדשים אלא רק שדרוג בתנאים הכלכליים של המקורבים שכבר מונו?

"אין לזלזל בכך. משכורת גדולה ורכב שרד הם בהחלט שיקול עבור השסניקים".

האם הרב עמאר מעורב בבחישות הללו או שהוא נאלץ לפעול תחת תכתיבי המפלגה כמי שכפאו שד?

"לצערי הוא מעורב עמוקות במהלכים הללו. גם אם הוא לא יוזם אותם הוא בוודאי לא מתנגד. היום יש אווירה קשה של פחד במערכת בתי הדין. אף אחד לא מעיז למתוח ביקורת וכל אחד חושש לעורו. כולם חוששים מהעסקנים של שס". על ההרכב החדש שנתפר למידותיו של אטיאס מסביר מקור אחר: "לפני כמה שנים נעשתה עבודת מטה במערכת בתי הדין. הרעיון היה לדלל את בתי הדין הגדולים בתל אביב ובירושלים, ולעבות את בתי הדין באשקלון, באשדוד ובנתניה, כחלק מהמהלך של הממשלה לחזק את הפריפריה. אגב, גם אז פתח תקוה לא הייתה חלק מהתוכנית כי כבר יש בה שני הרכבים. מה שקרה בסוף הוא שראש אבות בתי הדין בתל אביב התנגד להקטנת בית הדין שלו. הרב עמאר חשש מנציבות הדיינים וגנז את התוכנית. עכשיו, כשזה מתאים לאינטרסים העלומים של שס, ההתנגדויות נעלמו והרכב שלם מוצא את עצמו נוחת בפתח תקוה, בלי שום עבודת מטה מסודרת ובלי הכנה של תשתית. מבחינה מנהלית זו שערורייה, אנשים איבדו את הבושה".