צביעות השמאל נחשפת פעם אחר פעם אחר פעם. הם מוכיחים שמטרתם היחידה היא גירוש העם היהודי מארץ מולדתו היחידה. ואל תספרו לי שיש זרמים בשמאל ולא ניתן להכליל את כולם, הרי אדם שחושב שאנו צריכים לחזור לגבולות 67' או שאנחנו "עם כובש" שגזל את אדמות "פלשתין", הוא מזרם השמאל. אם הוא חושב אחרת, אז הוא לא שמאלני, הוא מוגדר מרכז, ימין או סתם חסר דעה. לכן אני מרשה לעצמי להגדיר את כל זרם השמאל בתוך המאמר שלי כגוף אחד.
לא פעם אנשים הטיחו בי "איך אתה מעז להכליל את כל השמאל, זאת סוג של גזענות", ואני תמיד שואל את אותה שאלה וטרם קיבלתי תשובה: "תן לי השקפה של שמאלני שלא רוצה לוותר על חלקים משטחי מדינת ישראל ולא מאמין שאנו עם כובש. אם יש כזה, כנראה שאני סוג של שמאלני?" ואז שתיקה, והאדם נעלם. אם יתנו לי תשובה אמיתית, אני כנראה אתבזה ואשנה במקצת את דעותיי.
מי מפלג את העם?
ייאמר לזכות השמאל - אין לו הרבה פנים, הוא די שקוף ומשדר אחידות, שנאה כלפי עם ישראל ופילוג בעם. לעתים השמאלנים בוחרים להאשים אותנו בימין, שאנו מפלגים את העם, שאנחנו יוצרים פילוג. אגב, זאת טענה שלעתים נשמעת גם בתוכנו הימין, לצערי, ויש לי שאלה גם בעניין זה: "אם זרם הימין אחראי לפילוג העם ולמלחמת אחים, איך ייתכן שהוא נמצא שנה אחר שנה אחר שנה בשלטון?" משמע הימין הוא הרוב, משמע המיעוט יוצרים את הפילוג בעם, כי הרי רק אם המיעוט ההזוי יצטרף באמת לאוהבי ישראל למאבק על האדמה ששייכת לנו, לא יהיה פילוג בעם ותשרור אחדות כנגד האויב האמיתי מבחוץ.
למתקשים, אנלוגיה: זה כמו שבמשפחה מרובת-ילדים אחדות תרבוץ ואהבה גדולה זה כלפי האחר תשרור, ויום אחד יקום אחד הילדים וימרוד, יצור פילוגים פנימיים. הרי הרוב רוצה בשכינה, ורק המיעוט, הילד הרע, בוחר ליצור את הפילוג. הרי אם זה היה הפוך וכל הילדים היו בוחרים במאבק זה כלפי האחר, ורק אחד היה רוצה בשלום-בית, לא היה ניתן להצביע על איש שגורם לפילוג, כי "כל שוכני הבית רוצים במאבק". כלומר, המיעוט יכול ליצור פילוג ולא הרוב של העם, כי הרי הוא כבר מאוחד עם דעה והשקפה אחת בסיסית כוללת.
השמאל יוצר לנו פילוג לא רק בין ימין לשמאל, אלא גם בתוך הימין. הם יוצרים לנו "מאבקי-קש" כנגד חרדים, מתיישבים וכל קהילה אחרת שהיא חלק מהימין אך עדיין מבודדת משאר העם בגלל סיבות כמו דת או גיאוגרפיה, וכך בעצם הם יוצרים את הפילוג בתוכנו; מה שגם תורם להם בהסחת הדעת שלנו מהמאבק האמיתי והוא המאבק על ארץ ישראל. הם גם מבינים שניסיונות השכנוע שאדמת ארץ ישראל שייכת לאיזה עם אחר, ייכשלו שוב ושוב, אז הם מנסים להפיל לנו את המנהיגים בשל טענות כלכליות חברתיות וכדומה.
לא פעם כתבתי: "השמאל הוא האויב האמיתי". למרות שגל אוחובסקי בחר להגיש נגדי תלונה במשטרה בעקבות ההתבטאות הזאת, אני לא חוזר בי; להפך, אני רוצה לחזק את הטענה הזאת - לשמאל יש כוח עצום, הרבה יותר מהאויב באירן, בעזה או בלבנון, מכיוון שהוא לא צריך זרועות מודיעין, הוא המודיעין! הוא לא צריך להשתיל פוליטיקאים בישראל, הוא הפוליטיקאים! הוא לא צריך לעשות הסברה, הוא ההסברה! והכל ממקור ראשון בתוך ישראל, מה שהופך אותו לאויב בסדר-עדיפות עליון מעל כל ארגוני הטרור שעומדים נגד מדינת ישראל.
פעם ערפאת אמר שלא צריך להילחם בישראל, היא תגמור את עצמה לבד, ועל זה הוא הוסיף שהזמן משחק לטובת העם שקורא לעצמו פלשתיני, כי הבעיה הדמוגרפית תנצח. חברים, הוא צודק!
יש לנו הרבה מה ללמוד מהשמאל
השמאלנים במדינת ישראל או לפחות העומדים בראשם פועלים נכון, ויש להם גם את המימון לביצוע הרעיונות הנכונים שלהם, הם הבינו ששמאל לא יכול להיות בשלטון, כי הרוב במדינה הם ימנים. זאת הבנה שהם נאלצו לקבל אחרי שנים של ניסיונות כושלים, ומתוך ההבנה הזאת צמח לו הרעיון "להשתלט על הקודקודים", שזה אומר על בתי המשפט, על התקשורת, על מוסדות החינוך, ולאחרונה אנו רואים את זה גם במשרדי הביטחון. הם בונים תשתית חזקה שעליה תקום ממשלת שמאל בעתיד, והכל במימון ממשלות זרות, אנשי הון אנטי-ציונים מארצות שונות, ארגוני טרור, ארגונים אנטי-ציוניים וגם בעזרת גופים כמו "
הקרן החדשה לישראל", ארגונים פנימיים שמשיגים את כספם לכאורה עבור מטרות אחרות, או במילה אחרת - חתרנות.
ממוסדות החינוך הגדולים קם לו דור חדש, שמאלני יותר, אנטי-ציוני, שבעתיד יקבע את סדר היום החדש, מה שלצערי יביא או למלחמת אחים בתוך עם ישראל או לחורבנה של המדינה. בית המשפט השמאלני ייתן לכך את התוקף המשפטי. התקשורת תיתן לזה את הבמה הראויה, כמו שניסו לעשות בקיץ האחרון. ובקרוב גם משרדי הביטחון יתנו לזה את הגיבוי והתוקף הביטחוני.
אני לא פסימי, אני ריאלי! אני רואה את התמונה הכוללת שרובנו רואים ומפחדים להגיד בקול!
מה ניתן לעשות?
להכות על השולחן ולומר "עד כאן!". "ציונות" פתאום נכנסה לתוך צמד גרשיים; כהנא הפך להיות הקיצוני המפחיד אי-שם בעבר;
רחבעם זאבי הוא "השנוי במחלוקת" כי העז להגיד "טרנספר" בקול; פוליטיקאים כמו מיכאל בן ארי נחשבים לפרובוקטורים; דעותיה של חנין זועבי לגיטימיות. מה קורה לנו?
האם זה נקרא להיות מתון? או שאנן? האם זה נקרא להיות לא קיצוני? או יושב על הגדר ומחכה לחורבן בית שלישי?
אני חייב לציין שאני לא מוצא את המילים הנכונות לסיים את המאמר כדי להסביר את המצב העגום שהגענו אליו. מדינת ישראל שייכת לעם ישראל, גם בגלל שההיסטוריה מעידה על כך וגם בגלל הקשר האלוקי שלנו לאדמה הזאת. וגם אם אתה לא מוכן לקבל את אחת משתי הסיבות האלה, אז מדינת ישראל שייכת לך, כי אין לך מקום אחר בעולם!
כל ויתור נוסף לערבים יגרור טילים נוספים על ראש ילדינו. כל ניסיון להצטייר בעיני העולם כעם שוחר-שלום עם הערבים יקרב אותנו יותר אל הקץ. ברגע האמת לאיש לא יהיה אכפת. כן, גם לא לארה"ב, ה"ידידה הנצחית". שישה מיליון יהודים נרצחו ונשרפו ואיש לא נקף אצבע עד שזה לא הגיע לאינטרסים כספיים, אז בטח לא יתערבו היום, אחרי ש"הצקנו" מספיק לעולם. בכל יום שואה אנחנו עומדים זקופים אך עם ראש מורכן ואומרים "לעולם לא עוד", אבל רגע אחרי יום השואה עושים בדיוק את הדבר שיביא אותנו בחזרה ללפני 48' וזה - שאננות, חוסר עשייה ושתיקה רועמת לנוכח עשייה רצחנית אנטי-ציונית לנגד עינינו.
בנימין נתניהו אמר משפט נכון השבוע: "מדינת ישראל צריכה להיות אדון לעצמה", ורק כך אנו צריכים להתנהל, להיות אדון לעצמנו, ולא לחשוב בכל פעם איך העולם יראה אותנו, כי ברגע זה ממש העולם רואה אותנו כבסיס של ארה"ב במזרח התיכון, לא יותר מזה. מדי פעם רואים בנו "הילד המרדן" או עם-סרבן-שלום, אז לא פשוט יותר להפסיק להסתתר מאחורי מסכות דיפלומטיות ולהגיד בקול ברור וצלול: עם ישראל לא רוצה שלום עם הטרור או עם כל עם אחר שרוצה למחוק אותו מעל המפה (!)?
הגיע הזמן להפסיק להוכיח את עצמנו לעולם ולהתחיל להוכיח את עצמנו כלפי עצמנו! עם ישראל, אל תהיה מאוחד רק כשאתה תחת איום מלחמתי. הייה מאוחד עכשיו, כי אתה תחת איום קיומי!
