"שינוי פרדיגמה"

לפני כעשרים שנה, החליטה מדינת ישראל להחזיר מגלותו בתוניס הרחוקה את אויבה המר ביותר, יאסר ערפאת, והניחה אותו, יחד עם מקורביו, על סף ביתנו. יתר על כן: המנהיגים דאז לא הסתפקו במהלך המהפכני הזה, אלא התעלו על עצמם, ואף סייעו לחמש ולאמן את ה"כוח המשטרתי" החדש של ערפאת. בבסיסה של מהלך מוזר ונועז זה, עמדה ההנחה שהדרך היחידה להשיג יציבות באזור היא על-ידי הגדלת הריבונות הערבית, שהיא כמובן רק דרך נחמדה לומר: צמצום הריבונות הישראלית. ייתכן שמעולם לא נוסחו הדברים כך במפורש, אבל אין ספק שלהנחה זו הייתה השפעה עצומה בעיצוב מדיניותה של ההנהגה הישראלית למשך כמעט עשרים שנה. כאשר תהליך אוסלו יצא לדרך, רבים האמינו באמת ובתמים שההיגיון מאחורי הימור זה היה מבוסס דיו. אבל הניסיון של שני העשורים האחרונים מוכיח שהנחתו העקרונית הייתה שגויה מיסודה: צמצום הריבונות הישראלית אינו מוביל ליציבות מקומית או אזורית. זה לא קרה, וזה לא יקרה לעולם. למעשה, ההפך הוא הנכון, שכן דרך חשיבה כזאת מלמדת על גישה תבוסתנית, ומקרינה את המסר: "אנחנו לא בסדר, הארץ אינה שלנו", ובכך היא מעודדת את אויבינו לפעול בצורה חצופה יותר. כמובן, דבר זה מנציח את חוסר היציבות המקומית והאזורית, במקום לצמצם אותו.

השינוי - הגדלת הריבונות הישראלית

מכאן שקו חשיבה פגום זה, למרות כוונותיו הטובות, הוא הגורם האמיתי להתקפות המגוונות הרבות הניחתות על מדינת ישראל מאז הופעתו של הסכם אוסלו. הדברים אמורים הן לגבי ההתקפות על הלגיטימיות של מדינת ישראל, כמו קמפיין ה-BDS הבינלאומי להפסקת ההשקעות בישראל או "שבוע האפרטהייד הישראלי" השנתי, הן לגבי ההתקפות נגד עצם קיומה של ישראל, כמו פיגועי הטרור ומטחי הטילים מעזה. כולן באות כתוצאה מן הניסיון בלתי נלאה של מדינת ישראל ליצור ריבונות ערבית נוספת על חשבון הריבונות הישראלית. זאת ועוד, בכל פעם שישראל מותקפת, היא נגררת בחוסר רצון לסבב נוסף של פעולות תגמול - אתם הורגים, אנחנו הורגים, אתם הורגים, אנחנו הורגים - שעושות רק מעט, אם בכלל, לצמצום המתח הישראלי-ערבי הנצחי. לכן, כדי לשנות סוף סוף את המעגל האינסופי של אי השפיות, למען היהודים והערבים כאחד, על ישראל להביט אל המציאות נכוחה, ופשוט לשנות את הפרדיגמה. כיון שישראל היא השורש היחיד ליציבות של ממש בכל המזרח התיכון, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהיפוכה הגמור של הנחת אוסלו הוא הנכון: אפשר להשיג יציבות אמיתית רק על-ידי הגדלת הריבונות הישראלית, לא על-ידי צמצומה, ואילו הגדלת הריבונות הערבית רק תוביל לחיסולה של מדינת ישראל. למרות ששינוי כזה בכיוון החשיבה בשלב המאוחר של הדברים לא יהיה קל עבור ישראל, אין ברירה אחרת; לא רק עבורנו, אלא חשוב יותר - עבור הדורות הבאים.