X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
הרהורים למוצאי יום העצמאות: העוינות כלפי סא"ל אייזנר, חושפת שוב את עומק האיבה ההיסטורית כלפי הציבור הסרוג האם הסרוגים קולטים את המסרים שמשדרות הממשלה והחברה האשכנזית-חילונית כלפיהם?
▪  ▪  ▪
"כנראה לא מבין עברית" [צילום: AP]

ה'זובור' האווילי שערכו הרמטכ"ל וההנהגה המדינית-פוליטית לסא"ל שלום אייזנר, מזכיר מאוד אנקדוטה דמיונית המעידה על מציאות כואבת, באשר למעמדו של הציבור הסרוג במדינה. דברים אלה, שהם בגדר חשבון נפש של מוצאי יום העצמאות, עם גוויעת תרועת הפסטיבלים, לא ינעמו מן הסתם לחלק מן הסרוגים, חובבי ה'ממ-לכ-תיות' (במלעיל), אך יש בהם כדי לבטא מציאות עגומה: הציבור הסרוג הפך לשק החבטות של המדינה. על דרך האבסורד: דווקא נאמנותו המוחלטת למדינה, מקלה על גורמים העוינים אותו להתעלל בו ללא רחם, עד זוב דם, פשוטו כמשמעו, בידיעה שלעולם לא ישבור את הכלים. הציבור הזה התמכר למדינה, לסמליה, להתנשאותה כלפיו – וגם אם תירק בפניו הוא ישכנע עצמו שזה רק גשם.
הדברים קשים, ללא ספק, אבל לפעמים יש להיישיר עיניים אל המציאות העגומה.
וזוהי האנקדוטה הדמיונית הזו, שמצאנו דווקא בעיתון החרדי-קנאי 'יתד נאמן', שאינו בוחל בכתיבה המביעה תיעוב ונחרת בוז כלפי המדינה ומוסדותיה (כולל הדתיים ובוודאי החילוניים), ובוודאי אינו חשוד באהדת יתר לציבור הסרוג, אך בהחלט ניתן לראות בו משקיף מן הצד על סוגיית היחסים שבין הציבור הסרוג למדינה. הנה המעשה-שלא-היה, מפרי עטו של הסופר המוכשר (מסתבר שיש גם אחד מוכשר בין פרחחי 'יתד נאמן'), הלא הוא המחנך חיים ולדר (ודבריו מובאים להלן בקיצורים הכרחיים):
  • "מעשה במתנחל אחד שביקש לעבוד בפרקליטות (כבר בדיחה, אבל רגע, חכו להמשך). הוא ניגש למכרז, הציג עצמו ואת ציוניו, אלא שאז קטע אותו יו"ר ועדת המכרז: 'תראה, אנחנו דורשים - התייצבו ב-07:00 בבוקר. יהיה לך קשה להגיע עם כל המחסומים בשטחים'.
    ענה המתנחל: 'מה פתאום. אני מתעורר ב-05:00, מתפלל ומיד יוצא לירושלים. אגיע ב-06:30'.
    חבר ועדה אחר שאל: 'ולא יהיה לך קשה לייצג ערבים?'
    המתנחל: 'למה שיהיה קשה? האם לך קשה לייצג מתנחלים?'
    ראש הוועדה, במתק שפתיים רוטטות: 'ידוע לך שכאן המשכורת בסיסית ואפשרויות הקידום מוגבלות'
    המתנחל: 'כן, ביררתי את זה. המשכורת הזו תספיק לי. אתם יודעים, להחזיק קרוואן זה לא הוצאה כזו גדולה'.
    חברי הוועדה כמעט חטפו שבץ: 'אנחנו צריכים דובר אנגלית ברמת שפת אם'.
    'מה אתה אומר?', ענה המתנחל באנגלית. 'בגיל 15 עליתי ארצה והאנגלית שלי ברמת שפת אם'.
    בשלב זה עשה יו"ר הוועדה את ההנחתה שתוריד את המתנחל באופן חוקי וסופי: 'יש נוהל שכל פרקליט חייב לשלוט בערבית'.
    המתנחל: 'סבאח אל חיר. אני גר איתם, מתקן רכבים אצלם, ואפילו רב לפעמים איתם. בקיצור, לא בעיה'.
    'אתה צודק', נכנע ראש הוועדה. 'אתה יודע אנגלית וחופשי בערבית, אבל הבעיה שלך, אם לא הבנת את מה שאנחנו מנסים לומר, שאתה כנראה לא מבין עברית'".

למצוא חן

ממשיך ולדר: "ציבור הדתיים לאומיים מנסה מאז קום המדינה להוכיח נאמנותו למדינה ולחוקיה, לצבא, להמנון, לדגל, לציונות ולכל מה שריח ממלכתיות נודף ממנו. [אבל] במשך שני עשורים מנסה המדינה על כל שלוחותיה השלטוניות לומר לציבור הדת"ל, אפילו לא בעדינות: אולי אתם חושבים שאנחנו שונאים את החרדים. זה נכון. אבל זה לא מתקרב אפילו, לשנאה שלנו כלפיכם.
"אנחנו סיפקנו רובים לשכניכם הערבים, ולא הבנתם. הרסנו לכם מאות בתים שבניתם, ולא הבנתם. שתלנו ביניכם פרובוקטורים שיעמידו פני ימניים ויכפישו אתכם, ולא הבנתם. חוקקנו חוקים שמגינים על זכויות הערבים סביבכם ושוללים זכויותיכם, ולא הבנתם. הממשלה מימנה במאות מיליונים סרטים המציגים אתכם רודפים והערבים נרדפים, ולא הבנתם. בכל המדיה אתם מוצגים בצורה נלעגת, ולא הבנתם. אתם מנסים לדבר בשפה שלנו, מנסים להקשיב, להידבר איתנו, להסביר נו, ליצור דיאלוג, אבל יש בעיה איתכם – אנחנו אומרים לכם דברים ברורים. תגידו, אתם לא מבינים עברית?".
ומסכם ולדר: "מה שהבינו החרדים שיצאו במאות אלפיהם לרחובות כשבג"ץ העז להתערב להם בקצה מערכת החינוך שלהם, ומאז אוטובוס הנשים שהיו אמורות לשבת בכלא [על סירובן לקבל את גזירות מערכת החינוך], עדיין מתעכב – לא מבינים בציבור הדת"ל, שאין טעם לנסות למצוא חן"...

הלחי השנייה
פינוי מגרון בקור הלילי המקפיא [פלאש 90]

איפה ואיפה
להכות ולגרש נשים וילדים יהודיים באכזריות בלתי-אנושית זה בסדר, אבל להרים יד על גוי אנטישמי אסור? וכי מה ציפו? שאייזנר וחייליו יושיטו את הלחי השנייה מול הגידופים והפרות הסדר האלימות?

ה'זובור' המבחיל, עד כדי בגידה, בתא"ל אייזנר, קצין מוערך ונאמן לעמו ומדינתו, שנטלו בו חלק מכוער הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד ניצן אלון (שנשותיהם פעילות בארגונים קיקיוניים מפוקפקים), יחד ראש הממשלה ונשיא המדינה, שקפצו חסרי בושה על עגלת ה'מה יפית', במקום להעניק לו את הגיבוי המתבקש מול אנרכיסטים אנטישמים פורעי חוק, מוכיח שולדר צודק. שהמסר כלפי הסרוגים הוא בערך זה: אתם לא רצויים פה, לא ראויים לטפס לתפקידי הנהגה בזרועות המדינה, ותגידו בכלל תודה, שאנחנו – השכבה השלטת האשכנזית-חילונית – מאפשרים לכם לשרת אותנו ולצחצח בלשונותיכם את קצות הנעליים שלנו. אנחנו מינינו אתכם לשמש מקסימום כמשגיחי כשרות בקרון המזנון של הרכבת הקרויה מדינת ישראל, ואתם אל תנסו להגיע לתפקיד נהג הקטר של הרכבת הזו. תגידו, אתם לא מבינים עברית?
עובדה: בגוש קטיף הונחו קציני צה"ל, "להיכנס בהם בכל הכוח", לשבור עצמות ולהחטיף למתיישבים וילדיהם מכות רצח. ומי שהיכה חזק יותר קודם גבוה יותר, עיין ערך ניסו שחם, שהוא וחבריו לא נתנו את הדין על מעלליהם, ואיש מהם אף לא ננזף ולא הודח, אך רובם קודמו בסולם הדרגות והתפקידים. כך היה גם בעמונה, כשגולגלות פוצחו באכזריות שאינה נהוגה אפילו כלפי האויב, ועשרות מן התושבים ואוהדיהם סיימו את העימות זבי דם. מישהו מהמכים נענש? בכלל נפתחה חקירה לזיהוים? כלאם פאדי (דברים בטלים).
במקרים אחרים, כשנזרקו ילדים קטנים מבתיהם דווקא באישון לילה, בשיא הקור הסיבירי שבהרי השומרון והוריהם הוכו לעיניהם – מישהו ממגניו המתחסדים של אייזנר - רא"ל גנץ, אלוף ניצן, מר נתניהו והנשיא פרס – מחה על ההתעללות האכזרית?! אבל כולם התעוררו להוקיע, מול סרטון מגמתי קצרצר של התפרעות מתגייסי לגיון הזרים הפלשתיני. להכות ולגרש נשים וילדים יהודיים באכזריות בלתי-אנושית זה בסדר, אבל להרים יד על גוי אנטישמי אסור? וכי מה ציפו? שאייזנר וחייליו יושיטו את הלחי השנייה מול הגידופים והפרות הסדר האלימות?
ונא לא לשכוח: בעמונה ובזירות עימות אחרות יצאו הסרוגים חבולים וזבי דם, מה שמוכיח שחבטו בהם בכל הכוח ועם כל הלב; ואילו האנרכיסט הדֶני האנטישמי אפילו לא נשרט קלות. הוא רק נפל ארצה, קם וניער את האבק והמשיך להשתולל.

החוק והצחוק

הציבור הסרוג עדיין לא קולט, שמתבצעת כאן רדיפה שיטתית נגדו, לבל ירים ראשו מתקרת הזכוכית שהציבו מעל לראשו פריצי השמאל והמתיפייפים מימין (נתניהו, בני בגין, מרידור, מיכאל איתן - כבר אמרנו?) גם יחד.
זה החל למרבה הצער עוד לפני קום המדינה, למשל ביוזמת ועד יישובי אצבע הגליל המפא"יניקי, שטירפד הקמתו של הישוב הדתי-לאומי נחלים (שאמור היה להיות מצודת אוסישקין ד'), רק מחמת דתיותם של המתיישבים. עד כדי כך, שאפילו 'הארץ' לא התאפק ומחה על החוצפה: "זוהי פרשה אפילה שבושה תכסה פני איש יהודי בדברו בה. זו הפעם הראשונה בתולדות ההתיישבות שיהודים התנגדו לעליית יהודים על הקרקע" (אפריל 1944).
וזה נמשך במלחמת השחרור, כשלישובים הדתיים-לאומיים נשלחה לא פעם באיחור תגבורת צנועה, בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. מחצית מן הישובים שנפלו/הופקרו/הושמדו לידי/בידי הערבים במלחמת הקוממיות, היו דתיים, ואילו חלקו היחסי של מיגזר זה בהתיישבות העובדת היה רק 5.5% מן הישובים. באותה מלחמה הופקרה העיר העתיקה שכל יושביה היו שומרי מצוות. ובמלחמת לבנון הראשונה, היה קרב סולטן יעקב קרב היבשה היחידי הרציני, ודווקא בו נכנס גדוד חיילי ישיבות הסדר, ללא התראה מראש, לתוך לועו של מארב סורי קטלני. זה קרה, אגב, בעוצבה שעליה פיקד אהוד ברק. קרוב לוודאי שבידי מפקדת העוצבה מידע מספיק לגבי הימצאות המארב, שהוסתר מן הלוחמים.
נלך הלאה: בבה"ד 1 (ביה"ס לקצינים) מחצית המסיימים עם דרגות קצונה הם כמחצית, אבל שיעור הגעתם לדרגת אלוף, אפסית. קידומם נעצר איפשהו בדרך.
הגישה הזו הייתה מנת חלקם של הסרוגים לאורך כל שנות המדינה, אבל נסתפק בדוגמה טרייה: בעוד שבעניין מגרון לא הסכימו השופטים לדחות לשלוש שנים את הפינוי עד לבניית בתי הקבע, המתין אותו בית המשפט עליון עצמו, בראשות דורית ביניש, בחיבוק ידיים משווע במשך שמונה שנים, בפרשת הערעור על מיקומו של שדה התעופה הפיראטי-למחצה בהרצליה, וזאת למרות שהעליון הודה שהשדה בהרצליה גורם נזקים ומהווה סיכון בטיחותי.
מסתבר שכשמדובר במתנחלים יש חוק, וחוק הוא חוק, וכל הבלה-בלה-בלה, אבל בהרצליה יש זמן בלי סוף והחוק הופך בחסות הבג"ץ לצחוק, ועולם כמנהגו נוהג, וחבורת המתחסדים נתניהו-בגין-מרידור ושות' שותקים לנוכח הסטנדרט הכפול המשווע. אם (חוסר) הצדק הסלקטיבי הזה לא היה עצוב, הוא בוודאי היה מצחיק.
הרדיפה אחר הציבור הסרוג נתמכת בידי ממשלת הליכוד המתיימרת להיות ממשלה לאומית, אבל מפקידה את מתן חתימת הגושפנקה המסכמת לתוכניות ואישורים, בידי סר ביטחון מרחף, פירומן חברתי, פוליטיקאי קטן שבקושי (אם בכלל) מגרד את אחוזי החסימה, ששש להשמיד ולמחוק ישובים פורחים לתפארת, ולהרוס מאות בתי מגורים של אזרחים נאמנים על-פי כל קנה מידה, רק בשל... היעדר חתימת קיום שלו עצמו! כסדום היינו. לעמורה דמינו.
הדרת הציבור הסרוג והזלזול בו ובזכויותיו הבסיסיות, שכמותם לא היו אפילו בימי ממשלות השמאל, גוברת בימי ממשלת ימין אומללה זו, שעדיין מפקידה את ייצוגה, בדיונים בבג"ץ בתביעות של שלום עכשיו לפינוי והרס יישובים, דווקא בידי פקידונים "מחבלים-בכרמים", המזדהים עם שלום עכשיו והאידיאולוגיה שלה. כאשר נציג המדינה מלכיאל בלס, מופיע בבג"ץ בשם המדינה ומאשר שתביעות המבקשים משלום עכשיו יש להן על מה לסמוך, מה כבר יכול לפסוק הבג"ץ?
הממשלה ה(אנטי)-לאומית הזו, מעולם לא חשבה שהגיעה העת לשלוח אחר כבוד הביתה את מר בלס וחבריו הפירומנים, עויני ההתיישבות, ולנהוג כמקובל בדמוקרטיות הכי מתוקנות - להחליף את הפקידות הבכירה בהתחלף השלטון, ולמנות במקומם פרקליטים נאמנים יותר לאזרחים שהעלו ממשלה זו לשלטון.
אבל למה שהממשלה תעשה זאת ותצטייר כ'אנטי-דמוקרטית', יעני, אם בסך-הכל נפגע ממדיניות זו הציבור שהכי נאמן לה, ושחלקו הצביע ישירות למפלגה המרכזית בה? ממתי באמת איכפת לה ממנו?

להיקהל ולעמוד

פתחנו בולדר ונסיים בו: "אנחנו שונאים אתכם", מתנדב ולדר להסביר לסרוגים, "שאינם מבינים עברית", בשמה של החונטה השלטת, האשכנזית-חילונית, מפא"יניקית-ליכודניקית. "אנחנו מזלזלים בכם, לא מעוניינים בכם – וכדי שתבינו זאת היטב, אנחנו ממש מזיעים להמציא דברים כדי להשפיל ולדרוס אתכם בצורה כל-כך ברורה, כדי שלא יהיו לכם הסברים בנוסח 'לא מבינים אותנו, כי כשלנו בהסברה!'. אנחנו רוצים שתדעו שזה לא קשור בשום דבר שתעשו: אנחנו פשוט שונאים אתכם"...
ולדר אולי הגזים, אבל כדרכה של כל קריקטורה (והפעם עסקינן בקריקטורה מילולית) יש בה גרעין עמוק של אמת. ועל כן העצה היעוצה היא אחת ואין שנייה לה, על-פי עצתו של המלך (על-פי המפרשים: מלכו של עולם) ליהודי פרס ומדי: "להיקהל ולעמוד על נפשם" - להתאחד לאגרוף-ברזל פוליטי, ולחדול מן הפיזור החולני על פני עשרות מפלגות מימין ומשמאל, מהליכוד עד העבודה, שכולן עוינות במידה זו או אחרת את הציבור הסרוג ומשתלחות בו ללא חשש השכם והערב.

תאריך:  26/04/2012   |   עודכן:  27/04/2012
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האם ה'סרוגים' מבינים עברית?
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
המסקנה המתבקשת
יוא"ב  |  27/04/12 17:39
 
- את דבריך יש להעביר למנהיגיהם
ולחברי כנסת   |  28/04/12 10:50
2
חיים ולדר
אנה מירושלים  |  28/04/12 11:41
3
מסתבר שהחרדים צודקים=לא שונאים
קורןנאוה טבריה  |  28/04/12 14:15
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתמר לוין
הבעיה מספר אחת של החברה בישראל עם כניסתה לשנה ה-65 לקיומה של המדינה, היא ששמירת החוק הפכה לאופציה בלבד ו/או לעניין לפראיירים. בכל תחומי החיים, הפרת החוק היא דרך המלך - החל מנהגים החונים באדום-לבן וכלה בשופטים שאינם נותנים פסקי דין בזמן. הנה כמה דוגמאות בולטות ואקטואליות
ציפי לידר
אפקט הפרפר: מה נלמד מהפֶּרד שטייל בתוך...הדלעת? ומה הן ההשלכות על פרשתנו?    ארץ בריאה בגוף בריא - המתכוֹן לחיים מאושרים    על כל אלה ועוד במאמר שלפנינו
איתן קלינסקי
השאיפה לחברה ערכית המעניקה לכל באיה ביטחון תעסוקתי לעובד וקיום בכבוד מהעבודה היא אחת מנכסי התרבות של מסורת ישראל    לכבוד האחד במאי
עליס בליטנטל
את מחיר הטעות ההיסטורית של המערך לאחר מלחמת ששת הימים, שלא החיל את ריבונות ישראל על יהודה, שומרון וחבל עזה, לאחר שישראל הותקפה בכל גבולותיה ואוימה להישמד, אנו משלמים מאז בדמים. הממשלה דאז חיכתה שהערבים, שכנינו (שנוצחו), יבואו אלינו בבקשה להגיע להסכם שלום ולהסדר. חלומות באספמיה. כמו היום. לא שלום ולא ציפורים. היהודים חייבים להישמד ויהי מה. כאן, כמו באירופה. זו גישת הערבים ואין בילתה
איתי יהל
בחברה קפיטליסטית צעירה, אטומה וחסרת עקבות ומצפון, ניתן להביט 64 שנים לאחור ולהבין שמה שיהיה, יהיה הרבה יותר חזירי; אבל אסור לאבד את התקווה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il