עוד מעט יהרסו הבולדוזרים 5 בניינים ויגרשו משכונת האולפנה בבית-אל 30 משפחות שהשתכנו
בתום לב בבתים שנבנו על-ידי משרד השיכון. הן תושלכנה לרחוב, למרות שבית משפט מחוזי טרם הכריע בטענת מוכר השטח, שצצה אחר שנים, שהוא כביכול חילק את הקרקע ל-13 יורשים ומכר קרקע לא לו - או שמא "החלוקה" הזאת רק הומצאה תחת איום?
ליתר ביטחון פנה המוכר גם למסלול המהיר לסילוק
מתנחלים, הבג"צ. מהיר, מפני שבג"צ אינו שומע ראיות וכאשר פרקליטות המדינה אינה מתנגדת לעתירה, פסק-דין הפינוי הוא אוטומטי. פרקליטות, שבגלל נטייה פוליטית או הוראות הדרג הפוליטי נוהגת כך, חורצת את דינם של המתנחלים, וכך היה באולפנה.
"א- דאולה מענא - "הממשלה איתנו", צעקו בתהלוכות האנטי-יישוביות בתקופת הבריטים. היום, הסיסמא הזאת עדיין פוגעת בהתיישבות היהודית, כאילו ה"דאולה" לא התחלפה מאז.
הכל נעשה, כמובן, תחת עיקרון "שלטון החוק": "ייקוב הדין את שכונת האולפנה!"
אלא, שגם מלפני העיקרון הזה יש "שווים" ויש "שווים יותר", ופעמים אנשי החוק בעצמם מתפשרים על שלטון החוק, ומי שדורש למצות את הדין נגד המתנחלים דווקא, לפחות בל יהיה צבוע.
דוגמאות? בבקשה.
בשלהי מלחמת השחרור נוכחתי במקרה בגירוש תושבי הכפר הערבי איקרית. ראיתים עולים על המשאיות ללא התנגדות בהאמינם להבטחה, שלאחר שבועיים יחזרו. הם לא שבו עד היום, למרות שהבג"ץ פסק שיש להחזירם. אנשי איקרית משוועים לשווא לשלטון החוק.
בנגב הקימו בדואים 60,000 (!) מבנים בלתי חוקיים. הממשלה מבקשת "להסדיר" את התיישבותם ומציעה שבמסגרת ההסדרה לא יאכפו צווי הריסה, ואפילו ירשו להקים מבנים ארעיים נוספים, עד להשלמת ההסדר. צאו וראו, כמה סבלנות יש לשלטון החוק אל הבדואים, וכמה קצר-רוח הוא כלפי מתנחלים יהודים!
מגורשים בכוח לא כן, כשהמתנחלים עותרים בבג"צ להריסת בנייה ערבית בלתי חוקית. כאן, המדינה משיבה בשלילה מפני ש"בשל המחסור במשאבים ובכוח אדם נאלצים לקבוע סדרי עדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה". הריסת בנייה ערבית, אפילו על אדמות יהודיות פרטיות בירושלים, היא בעדיפות נמוכה. הבתים עומדים עד היום.
ומתי "סדרי העדיפויות" מתהפכים והמשאבים וכוח האדם מצויים בשפע? להוציא יהודים מ"בית השלום" ומ"בית המכפלה" בחברון, כמובן!
עמותת "רגבים" עתרה לבג"צ לקבוע מועד לביצוע צו שניתן שנים לפני כן להריסת בתים "פלשתינים" בני 14 שנים. בג"ץ קיבל גם כאן את טענת "סדרי העדיפויות" וסירב לעתירה. לאחר מכן, במקרה הפוך של בנייה בלתי חוקית של מתנחלים, בג"צ שינה את טעמו והחליט שלמרות "סדרי העדיפויות" יש לקבוע "לוח זמנים" להריסה. ראו זאת אנשי "רגבים" וביקשו מבג"צ לקבוע "לוח זמנים" גם להריסת בתים ערביים. על כך השיבה הפרקליטות תשובה מקוממת במיוחד: נוכח החלטת הממשלה להקפיא את הבנייה היהודית, היא חייבת "למקד את משאביה באמצעי כפייה אלו... בעדיפות גבוהה". כלומר: צווי הריסה נגד ערבים אינם נאכפים, כי אכיפה נגד יהודים קודמת.
משרד השיכון, בטעות, בנה שכונה בברקן שבשומרון על אדמה פרטית של יהודי. כאן, המדינה הציעה פיצויים כנהוג בישראל במקרים כאלה. היא לא חלמה לפנות את המשתכנים.
ובעיר חברון, רכוש היהודים שנרצחו או גורשו בפרעות תרפ"ט, העזוב והמוזנח, מוקנה לאפוטרופוס, כלומר לממשלת ישראל שאוסרת לעשות בו שימוש למען ההתיישבות היהודית. ועדת עררים צבאית ביקרה קשות את נהיגת ההפקר ברכוש הזה. מתנחלים, שנכנסו לשם, גורשו בכוח. היכן הזכות המקודשת של הקניין הפרטי כשהבעלים הם יהודים?!
על כן, ההילך, בעוברך ליד החורבות בשכונת האולפנה, זכור: כאן החריבו היהודים לעצמם לא רק את מקומות מושבותיהם, כי אם גם את חוקיהם ומשפטיהם.