זריזות מופתית

כנראה לא היה אונס המשטרע הנהדרת שלנו הזדרזה לחקור את עניין האונס ההמוני לכאורה, שביצעו כמה (?) צעירים באשה, שנענתה להם בחוף בוגרשוב בתל אביב. כמה שנאמר, ללא כסותה, דאגו לעונתה, והשאר יסופר בתולדות ישראל. וזה טוב מאוד, שמשטרתנו מצליחה לרכז מאמץ, ולעשות מדי פעם את עבודתה. ורק מלעיזים ירימו גבה, ויזכירו - כמו משביתי-שמחות מדופלמים - שנשפכו כבר הרבה מי ביוב בחופי תל אביב מאז האירוע, שכנראה לא היה אונס, ואלמלא הדבר פורסם בתרועות רמות בעיתון לאנשים חושבניים, לא הייתה מזדרזת משטרתנו להוציא את אצבעה. לא פורסם ולא יפורסם אלפי גפנים הושחתו באמצע חודש אפריל בכרמי משק אחיה - הגדול בעסקים החקלאיים היהודיים בשומרון. וכפי שמספרת חני לוז, אפילו לא ציוץ קטן נשמע על כך בתקשורתנו, שמזדרזת לפמפם כל שמץ טענה של ערבי על כריתת זיתיו, גם מבלי לבדוק את טענותיו. ופרובוקטורים יהודיים מזדרזים לסייע בקואליציה עם אנטישמים מכל העולם לערבים המסכנים, כידוע. כמו במאורעות במחצית הראשונה של המאה העשרים, החקלאות היהודית הנה מטרה לפורעים הערביים. בחסות מינהל אזרחי עוין ליהודים (כאילו הבריטים לא עזבו עדיין), הם מממשים את זממם - טרור חקלאי - בלא כל הפרעה, ולעתים בחסות הצבא (כנ"ל). הטרור החקלאי - בתוך הקו הירוק, המקודש על עוכרי ישראל, ומעבר לו - מתבטא גם בהצתות של שדות יהודים, של מטעיהם ושל חורשות (כולל פגיעה בשמורות טבע ובגנים לאומיים), בגניבת יבול, בשוד עדרי צאן, עדרי בקר וסוסים, בגניבת ציוד חקלאי ובחבלה בגדרות, במערכות השקיה ובמערכות דישון. כמו בשוד השיטתי, שמעודדת הרשות הפלשתינית, של מכוניות ישראליות - גם כל אלה עוברים ללא כל התייחסות של הרשויות ושל התקשורת. המעצבן ביותר בשנה שעברה זכה רזי ברקאי לתואר העיתונאי המעצבן ברדיו - תואר כבוד, שעמל קשות להשיגו. את התואר העניקו לו אלפי אזרחים, שנענו לסקר של האגודה לזכות הציבור לדעת. השנה החליטה האגודה לצרף מקצה לתחרות, והיא מציעה לציבור לבחור את העיתונאי המעצבן בטלוויזיה - זה ש"כשאתם צופים בו עולה לכם הדם לראש, מכבים את הטלוויזיה או מעבירים ערוץ". הצעות מנומקות, בדוא"ל או בכתב, ניתן להגיש - עד שלושה במאי -לאגודה.

לא על אדמת הלאום

הוויכוח הנצחי בארצות-הברית סביב ההפרדה בין דת למדינה מגיע גם להנצחה. גורמים שונים דורשים, שהנצחת הנופלים לא תכלול סמלים דתיים כמו צלבים. הקרב בזירה האחרונה לוויכוח כמעט שהגיע לבית המשפט העליון לאחר שהיו מי שדרשו להסיר צלב ענק, שהוקם לפני 78 שנה בפארק סאנרייז רוק במדבר מואבי (Mohave) בקליפורניה לכבוד הנופלים במערכה. התברר, כי הצלב הוקם על אדמה ממשלתית, ושירות הפארקים האמריקני נדרש להסירו. בהסכם פשרה הציעו ואנדה והנרי סאנדוס, שכני הפארק, להחליף קרקעות עם הפארק. הם ייתנו לפארק כעשרים דונם מאדמתם, ותמורתה יקבלו לבעלותם את הגבעה, שעליה הוקם הצלב הענק. לדבריהם, הבטיחו לחיילים המשוחררים, שישמרו על אתר הזיכרון ויטפחוהו גם אחרי שהחיילים המשוחררים יילכו לעולמם. בהסכם הפשרה, שמנע עתירה לבית המשפט העליון של ארצות-הברית, הוסכם, כי צלב הזיכרון יוקם מחדש, והשטח יגודר. על הגדר יוצב שילוט, המבהיר, שאין זה חלק מהפארק הלאומי, אלא אדמה פרטית.

ארמיה 8 חוזרת להיות מפקדת שדה

יותר מ-61 שנה אחרי שלחמה על קוריאה, חוזרת ארמיה 8 האמריקנית לשמש כארמיה (מפקדת שדה, המפעילה קורפוסים), ולא כמפקדה אזורית של צבא ארצות-הברית בקוריאה. את תפקידיה האחרים תעביר ארמיה למפקדת צבא ארצות-הברית באוקיינוס השקט. לוטננט-ג'נרל ג'ון ד' ג'ונסון, מפקד ארמיה 8, מסר, כי השינוי נעשה במסגרת ארגון מחדש של הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור האוקיינוס השקט. ארמיה 8 הוקמה ביוני 1944, ושחררה מכיבוש יפני כשישים איים במסע דילוגיה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. לאחר מכן הייתה צבא הכיבוש ביפן ומפקדת-על של כוחות השדה המערביים במלחמת קוריאה. במהלך המלחמה נהרג לוטננט-ג'נרל ואלטון ואקר, מפקדה, בתאונת ג'יפ, והוחלף על-ידי גנרל מתיו רידג'וויי (שלבסוף פיקד על כוחות האו"ם וארצות-הברית בקוריאה). כיום היא מתארגנת להיות מחדש מפקדת שדה, שיכולה להפעיל כוחות בינלאומיים בגזרתה. נראה, כי שינוי משימותיה הנו חלק מהתארגנות צבא ארצות-הברית לקראת העידן שאחרי אפגניסטן. במקביל, מתארגנות גם שאר הזרועות - ומעל מאיימת חרב הקיצוצים בתקציב ההגנה האמריקני.

חימוש משופר לרובאי האמריקני

קטלני יותר, מדויק יותר וקל יותר יהיה הנשק בידי הרובאים - לוחמי החי"ר - האמריקניים במלחמות הבאות. בפיתוחו מקווים האמריקנים להשקיע את לקחי מלחמותיהם בשני העשורים האחרונים. בין השאר, בוחן הצבא האמריקני את גודל כתת החי"ר האמריקנית - כלומר, האם די בשמונה לוחמים ומפקד, כדי שהכתה תהיה כוח לוחם משמעותי בכל מתארי הלחימה, המתוכננים לחי"ר. עם כניסתו לתפקידו, לפני כשנה, הבטיח גנרל מרטין דמפסי, רמטכ"ל הצבא (כיום - יו"ר ראשי המטות המשולבים האמריקניים), כי למרות הקיצוצים בתקציב הזרוע, הוא ישפר את כוחה של כתת הרובאים. בכנס בבסיס פורט בנינג בג'ורג'יה הוצגו כמה תחומים, שצבא ארצות-הברית עומד לשפרם - ניידות, מיגון, נשיאת משקל וכושר הרג (קטילה). יש קשר הדוק בין היסודות הללו - ובעיקר, בתחום משקל הציוד והאספקה, שנושאים הרובאים לשדה הקרב. בין השיפורים - רובה צלפים חצי-אוטומטי M110; רובה אישי משופר עם כוונת טובות יותר, שיורה תחמושת משופרת; מקלע כתתי M249 משופר וקל יותר; וכמובן - הרובה המתקדם XM25, שהוכיח את עצמו בניסויים באפגניסטן. (כדי להגביר את קטלניותו, מעוניין חיל הנחתים האמריקני בתחמושת 40 מ"מ לרובה החדיש - ואינו מסתפק בתחמושת 25 מ"מ.) במקביל, הודיע צבא ארצות-הברית על זכיית חברת רמינגטון במכרז לייצר את M4A1 - הרובה החדש של הצבא האמריקני, והביסה את קולט - היצרנית המקורית של הרובה M4. כנראה, רמינגטון תהיה היצרנית היחידה במכרז, המקיף כ-24,000 עד כמאה אלף רובי קרבין. לפנטגון יש כוונה, שהקרבין החדש יהיה משותף - כנשק אישי לרובאי - בכל הזרועות. משנת 2008 ביצע הצבא מכרז מורכב למדי, שלא היה לרצונן של יצרניות הנשק. כמה מהן הגדירו את המכרז הארוך כבזבוז זמן ומאמצים. קרבין M4A1 הנו הגרסה של הכוחות המיוחדים האמריקניים לרובה הוותיק. יש לו קנה עמיד יותר ויכולת לייצר אש אוטומטית. עד כה הייתה לקרבינים האמריקניים יכולת לירות צרור קצר של שלושה כדורים בלבד. בנוסף, יש לקרבין החדש כוונת והדק משופרים.

הצלת-נפש

כשהייתי חניך בקורס עורכי חדשות בקול ישראל (אי-שם במאה הקודמת), הכרתי את גד לוי המנוח - עורך מחונן ומדריך טוב, שאהב לצבור סיפורים מוזרים, ושיבצם במהדורות החדשות שערך. קטפנו בשבילנו שפע של סיפורים כאלה, שהביאו הטלפרינטרים. בעצם, יכולנו למלא את כל מהדורות היום במוזרויות הללו. נזכרתי בגד לוי כשקראתי בפייסבוק סיפור, שהעבירה אליי ד"ר א', הידועה בחוקרות ובחיבתה לסיפורים מעניינים: פיתה של שווארמה הצילה חיי אדם בבריטניה. ערוץ 2 ציטט סיפור מהצהובון הבריטי סאן על אחד, ג'ימס הובס - אב לילדה, שרב, כנראה, עם שכנו על אשת השכן. בתגובה דקרו השכן בצווארו. הובס השתמש בפיתה לעצור את הדימום, והיא העניקה לו דקות נוספות - עד שהפרמדיקים פינוהו לבית-חולים. איך לא חשבו על זה חכמי ציון?! לצערי, לא פירטה הידיעה האם הוא עשה זאת עם הצד של הטחינה, או עם הצד של העמבה (הבדל עצום, כידוע)?! כמו-כן, נותרה תעלומה: האם זו פיתה רגילה, או פיתה עירקית ('אש-תנור', בירושלמית)?!

שובר-גב

למרות שסבלתי מפציעה אורתופדית קשה בעמוד השדרה, הייתי רובאי בשירות המילואים הקרבי. לכן, אני רגיש לכל מה שקשור למשאות הכבדים, שנושאים הרובאים, כדי לממש את תפקידיה הקרביים של המחלקה/כתה. לכן, התפעלתי מידיעה, כי מפתחים מנשא מוקשח, שיאפשר לרובאים האמריקניים לשאת לקרב את המשאות הכבדים של ציוד אישי ושל ציוד מחלקתי. לחגור החדש קוראים בצבא ארצות-הברית, "עמוד שדרה חיצוני" (Exospine). תפקידו לחלק את עומס המשקל על גבו של הרובאי,כדי שיהיה לו נוח יותר לשאתו לאורך זמן. המנשא - רצועות דמויות חגור מפיברגלס - נבחן על-ידי הצבא האמריקני, שמגדירו כ"מבטיח מאוד", כיוון שהוא מעביר את המשקל מגב הרובאי אל אגנו ואל רגליו. לדברי מנהלי הפרויקט בבסיס פורט בנינג בג'ורג'יה, תגובות הרובאים מעודדות מאוד. את המנשא פיתחה חברת Emerald Touch, והוא מאפשר לרובאים לתפקד כרגיל כשהם עמוסים בציוד. עתה בוחנים האם יוכלו הרובאים ללחום כשהם נושאים אותו עליהם. בשנים האחרונות סובל הצבא האמריקני ממכה קשה של פציעות אורתופדיות עקב תנאי השטח הקשים באפגניסטן, המחייבים פעולה רגלית נרחבת.מפתחי המנשא המוקשח סבורים, כי הוא יקטין את רמת הפציעות ואת רמת העייפות של הרובאים. במקביל, מפתחים האמריקנים נשק קל יותר, מיגון אישי קל יותר ומקטינים את משקל הציוד, שנושא הרובאי לקרב - כולל תחמושת, סוללות ואפילו מזון. לעומת זאת, הרבה אפסניה - ובעיקר, מים - אי-אפשר לעשותם קלים יותר. בין השאר, חושבים לתת לקצונה הזוטרה אפשרות לוותר על חלק מהציוד, בהתאם למתאר המשימה. פתרון אחר, שמנוסה כעת, הוא פרד מכאני - רובוט, שיישא עליו את האפסניה, את המזון, את המים, את הציוד הכתתי/מחלקתי ואת התחמושת, שאינם דרושים ללחימה. רובוט כזה מפותח גם בארץ - במקביל לפיתוח כלי-טיס בלתי-מאויש, שיבצע משימות תובלה ופינוי פצועים בשדה הקרב.