"אני חושב שבשנים האחרונות התקשורת הישראלית שוגה בכך שבמקום לסקר, היא עושה קמפיינים", אמר היום העיתונאי
עמנואל רוזן, והדגים את דבריו בסיקור פרשת הרפז והיחסים המתוחים בין לשכות
גבי אשכנזי ו
אהוד ברק. "אנחנו כולנו אשמים שבפרשות הבאמת גדולות במדינת ישראל הגענו לסיקור שהוא לא סיקור, אלא קמפיין. שאנחנו לא מסוגלים לבודד את עצמנו מהקמפיין שבו אנחנו שותפים".
רוזן אמר את הדברים במסגרת מושב על סיקור פרשת הרפז שהתקיים בפסטיבל "שובר מסך" במכללה האקדמית עמק-יזרעאל. דוגמה מוחשית לטענתו אפשר היה לשמוע בדבריהם של יתר חברי המושב: עיתונאי
מעריב בן כספית, עיתונאית
רשות השידור אילה חסון ועיתונאי
ידיעות אחרונות רונן ברגמן. השלושה הכחישו השתייכות למחנה כלשהו, ובכל זאת נראו ודיברו כמי ששייכים למחנות - כספית למחנה אשכנזי ואילו חסון וברגמן למחנה ברק. כמעט בכל פעם שאיש מחנה אחד אמר את דבריו, הצד האחר הגיב בחיוכים ובהנעת הראש לסימון שלילה.
ברגמן כתב יחד עם
דן מרגלית ספר על פרשת הרפז, "הבור", ובו הזכיר מפגשים של עיתונאים שרקחו לכאורה מזימות יחד עם מקורבי אשכנזי. ברגמן אמר כי הוא יודע מי היו העיתונאים, אך סירב לנקוב בשמותיהם. יחד עם זאת, הוא הסביר מדוע המפגשים האלה היו לדעתו חריגים ממפגשים רגילים בין עיתונאי למקור.
"הנושאים שנידונו באותם פורומים היו נושאים שתכליתם להשיג מטרה זו או אחרת", אמר ברגמן. "לא לדווח על איזשהו דבר, אלא להשיג מטרה של מינוי איקס, למנוע מינוי של אחר". לדבריו, "חלקים גדולים בתקשורת שימשו בפרשה הזו משוטים או משטים או יודעים שהם משוטים והיוו כיסוי לשורה ארוכה של מעשים חמורים ביותר. גם היום, כשרוב התקשורת הישראלית יודעת מה כתוב בטיוטא של דוח המבקר, היא עדיין לא מפרסמת את זה ועדיין מכסה על אותם מעשים חמורים".
"אני שומע את הרמיזות על העיתונאים שישבו עם
רונית אשכנזי וניהלו את העסק", הגיב כספית כשקיבל את רשות הדיבור. "כשמסרתי עדות על הפגישה שקיימתי עם
בועז הרפז וחוקר משטרה שאל אותי אם אני ישבתי עם בועז הרפז ורונית אשכנזי ויוסי יהושוע [עיתונאי 'ידיעות אחרונות'], הבנתי שבכל זאת השתרבבתי למחנה הטוב. כי אני לא ישבתי. אמרתי לחוקר המשטרה שהשאלה מאוד לא הגיונית. לא בגלל בועז הרפז, שפגשתי אותו פעם אחת בימי חיי, ולא בגלל רונית אשכנזי, שפגשתי פעמיים בימי חיי אז, אלא בגלל יוסי יהושוע. כל מי שקצת חי את העסק יודע שאם אני אתפס יושב עם הכתב הבכיר של 'ידיעות אחרונות', זה הסוף שלי".
כאשר מנחה המושב,
מיקי רוזנטל, שאל את כספית מדוע כינה בעבר את ברגמן ומרגלית "זרזירי עיתונות", השיב כתב מעריב כי הוא בעצמו היה בעבר זרזיר עיתונות, ועל כן הוא מכיר את המצב. "אני הייתי זרזיר עט", אמר. "אני כתבתי ספר שיוני קורן הכתיב לי".
כספית התייחס בדבריו לספר הביוגרפי שכתב בעבר על אהוד ברק, לפני הבחירות לכנסת בשנת 1999, "החייל מספר 1". לפי כספית, קטעים ביקורתיים שהכניס לספר הוצאו מהמהדורות שפורסמו, ומאז הוא מכה על חטא. כספית הוסיף כי כעת הוא עמל על ספר בשם "החתרן מספר 1", אשר יהיה המשך לספר הקודם. עוד אמר כספית כי הוא רואה בספרו החדש מעין "עבודות שירות" שהוא מעניק לציבור בשל פרסום הספר הקודם על ברק.
בהמשך הדיון הטיח כספית ביקורת בפרסומים העיתונאיים של דן מרגלית, רונן ברגמן ואילה חסון. "החברים האלה", אמר, "מחוברים לעטינים של השלטון. של משרד הביטחון". "סליחה, אתה היית מחובר לעטינים של לשכת הרמטכ"ל", השיבה חסון. כספית הכחיש, אך חסון הוסיפה: "בניהו יש לו עטינים חבל על הזמן". בהמשך אמרה: "הכי טוב להיות מחוברים לאמת". בכך לא הסתיימו חילופי ההאשמות וההקנטות בין העיתונאים הבכירים. כספית וחסון אף התווכחו באיזה בית-קפה פגש כספית את בועז הרפז.
העיתונאי דן מרגלית נכח באולם שבו התקיים המושב, אך צפה בו מכסאות הקהל. רק פעם אחת נטל לעצמו את רשות הדיבור. כאשר רוזנטל שאל את ברגמן אם יש ממש בשמועה כי ברק או מישהו מטעמו עבר על ספרם לפני הפרסום, קם מרגלית מכסאו ומחה בזעם: "אתה תחטוף תביעת דיבה ממני", אמר מרגלית. "אם מישהו יאמר שאנחנו הראינו למישהו בלשכת שר הביטחון אפילו פרק אחד, אפילו פסקה אחת מהספר, תהיה תביעת דיבה".
"יש לי בעיה ברגע שקשר עיתונאי-מקור הופך להיות יותר מאשר קשר עיתונאי-מקור", אמר רוזן. "מכיוון שאנחנו מדינה מאוד קטנה, הקרבה הזו הופכת להיות עוד יותר דביקה, וכולנו חוטאים בזה. כאשר מתפוצצות פרשות מהסוג הזה, התסבוכת הפנים-תקשורתית הופכת להיות עוד יותר קשה וחמורה [...] אנחנו מדינה קטנה מדי בשביל פרשות גדולות כל-כך", סיכם.
רשימות קשורות:
-
המציאות עולה על כל טפשות
-
הכוונה מתבררת מהתוכן
-
אל הנער הזה
- הג'ינג'י
עם המקלדת
-
דיבה חוזרת 