הכל דיבורים?

חיסכון לקופה מי אמר שהכל דיבורים? לפחות ח"כ שלי יחימוביץ' מוכיחה שאפשר גם אחרת. אומנם היא תמכה בהקדמת הבחירות, למרות עלותן הגבוהה למשק, מאינטרסים פוליטיים מובהקים. אך תודו, בכל הנוגע לגינונים פרלמנטריים, יו"ר האופוזיציה משמשת מודל לחיי צניעות. כך סירבה לקבל רכב שרד בתוקף תפקידה, והסתפקה במאזדה הישנה והטובה, ובכך חסכה לקופה הציבורית 150מיליון שקל וצמצמה את הפער מנקר העיניים בינה לאזרחים. הגירסה הסוציאליסטית של הח"כ הימני הצנוע, בני בגין, כבר אמרנו?

מכה פעמיים

קריית מלאכי מכה פעמיים. כאילו לא די בפרשת קצב, וכבר עולה לכותרות פרשת ראש העירייה משה מלכא. אי-אפשר להתעלם מהדמיון בין השניים. שניהם תושבי העיר שגרמו לסערה ציבורית בגין פגיעת נשים. בשניהם מדובר באישיות ממלכתית שהיא אזרח מספר אחת - קצב של המדינה ומלכא של העיר. אצל מלכא, כמו אצל קצב, קדמה לחקירת המשטרה חרושת שמועות שעבדה בקדחתנות מספר שנים (קצב השיאן מביניהם). השאלה היא לאן הגענו. ללא ספק שתי הדמויות הן משל לשחיתות הציבורית והפוליטית שפשתה במחוזותינו. הגיעה השעה לומר לכך די. זה הזמן לפוליטיקה אחרת ונקייה.

הלך התרגיל

אלדד יניב זוכרים? בראיון עיתונאי הוא דיבר על הכוח המשחית שיש לאנשים כמוהו, עורכי דין ויועצי תקשורת, שמעולם לא נבחרו על-ידי העם, אשר מנצלים את השפעת התקשורת לצרכיהם. אולם בדיוק זה מה שהוא עשה בסוף הראיון. מי שהיה מאדריכלי המחאה החברתית השמאלנית, כדי להפיל את ממשלת נתניהו, קרא לעם להצביע בבחירות הבאות שאותן הגדיר, איך לא, כ'אֵם כל המחאות'. מתברר שהראיון לא היה אלא תעמולת בחירות מובהקת לקראת הקמת מפלגתו 'ארץ חדשה' (האומנם?!). ביד אמן הוא רקח בו את כל מרכיבי האקשן שהציבור אוהב: חשיפה אישית, כוח, פוליטיקה ותקשורת. תרגיל מבריק ביחסי ציבור כבר אמרנו? דומה כי בכך הדגים יניב בשידור חי שיעור בפוליטיקה מושחתת בפעולה. אלא, מה לעשות, ביבי טרף לו את הקלפים. הלך התרגיל.

אחריות קרימינלית

רק סמלי הדבר שהרצח של גדי ויכמן בבאר שבע בידי נערים, כמו הרצח ברחובות, בוצע אחרי העונש הקל, 8 שנות מאסר בלבד, שקיבל רוצחו הקטין של פיליפ גלר בבית המשפט המחוזי בעיר. דומני כי ריבוי מקרי הרצח בידי קטינים מחייב שינוי חקיקה. יש להטיל עליהם מאסר עולם, בדומה לרוצחים בוגרים, תוך חשיפת זהותם המלאה. רק כך העונש ישקף את חומרת הפשע שאין לו תקנה, וירתיע רוצחים פוטנציאליים אחרים בקרב הנוער. ההתחשבות בגילם הצעיר, כאילו מדובר באנשים חסרי תודעת אחריות, היא חסרת שחר. משום מה המחוקק והשופטים שוכחים, שמדובר בנערים שאו-טו-טו מקבלים רשיון נהיגה (בגיל 16) ומתגייסים לצה"ל. אז מדוע רק בתחום הקרימינלי הם אינם בוגרים דיים כדי לקבל אחריות אישית למעשיהם?

הרצחת וגם ירשת?

בחדשות פורסם שהרשות הפלשתינית מעבירה מדי חודש 150מיליון שקל דמי 'ביטוח לאומי' למשפחות השהידים. אתם שומעים טוב? אין מדובר בקיצבה חדשית רגילה, בסך 2000 שקל, אלא בסך אלפי שקלים למשפחה, והקיצבה עולה לפי ה'פריון' - ככל שמספר הקורבנות רב יותר, עולה גודל הקיצבה. האם ממשלת ישראל בדקה שמיליוני השקלים שהיא מעבירה לרשות אינם מוקדשים בין היתר למטרה זו? כי אחרת 'הרצחת וגם ירשת'?

שאלה של זמן

נכון שבני הזוג הצעיר, שהותקפו בחניון בלב תל אביב, לא צעדו בסימטה חשוכה ולא בשכונת פשע. אבל משום מה שוכחים שבעידן המודרני דין חניון סגור, ואפילו מואר, בשעה 4 לפנות בוקר, כשהוא ריק מאדם - וקריאות העזרה נבלעות בחלל הקירות - מבחינת מידת מסוּכנוּתו כדין משעול אפלולי בלב שדות, שבו נהגו בני זוג לפסוע פעם בעידן הרומנטי (כמקום סגור אפשרויות המילוט בו אף מצומצמות יותר). הכל שאלה של שילוב זמן(!) ומקום. לכן שומר נפשו ירחק מחניון בשעות הקטנות של הלילה, מחשש למעקב של טיפוסים חשודים ומוּעדוּת לפורענות. ואל תגידו שלא אמרנו לכם.

די למודעות הפירטיות

ראוי לברך את עיריית ירושלים על הקצאת לוחות מיוחדים למודעות פרטיות קטנות חינם אין כסף. אין ספק שהמודעות הפיראטיות, גם אם העשירו את קופת העירייה בגין הקנסות עליהן, היוו מטרד אסתטי ואף בטיחותי (המודעות על עמודי חשמל) לאזרחי הבירה. עם זאת, אזרחי העיר, המשלמים ארנונה גבוהה, בהחלט ראויים לשירות מינימלי זה. יש לזכור שאפילו המקומונים מעניקים שירות חינמי זה לקוראים, ובניגוד לעירייה, הגובה ארנונה, הוא חף מכל מס. ראוי שהשירות יהווה מודל גם לרשויות מקומיות אחרות. ובא לציון גואל.

המצאת התקשורת

ממשלת האחדות היא תרגיל מסריח? זוהי המצאת התקשורת הידועה בעמדתה נגד ביבי נתניהו. אולי הכינוי נכון לשאול מופז, שהציל את עורו הפוליטי, אך לא לראש הממשלה שרקח מהלך פוליטי מבריק, המבטיח את יציבותה של הממשלה והכנסת, שבניגוד לכנסות הקודמות תכהן מלוא הקדנציה. ובכך גם חסך 400 מיליון שקל, עלות הבחירות, לקופה הציבורית. כל הכבוד!

כרטיס ביקור פוליטי

יאיר לפיד "מֵלין בטורו על בג"ץ שהוגש נגד הנחייתו את טקס הזיכרון לחללי צה"ל. עם כל הכבוד, גם אם הטקס אינו מוגדר פוליטי, הרי עצם הנחייתו בהתנדבות בידי פוליטיקאי מהווה הכרזה פוליטית. זהו מפגן נוכחוּת של דמות פוליטית בפני הציבור, שנועד לקנות אהדה ציבורית ולצבור נקודות בדעת הקהל, ובכך להגדיל את מספר המנדטים למפלגתו. וכידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים. ודאי שהדבר נכון לגבי הטור העיתונאי שלו, שגם אם לכאורה אינו עוסק בנושאים פוליטיים, הוא מציג את כרטיס הביקור האישי שלו ומצביע על עמדותיו, נטיותיו ותחביביו שיש להניח כי הם מותאמים לטעם הקוראים. 'אם פרסמת - עשית' כבר אמרנו?

לא יאומן כי יסופר

אין ספק שדניאל מעוז, החשוד ברצח הוריו, הוכיח בבית המשפט דמיון מפותח וכי הוא אלוף בסיפור סיפורי בדים. זה היה משעשע אם זה לא היה כל כך עצוב. נראֶה כי מי שמסוגל לרצוח את הוריו, אין לו כל בעיה מצפונית לשקר במצח נחושה, ולהחליף את גירסאותיו בפעם השישית, כמו גרביים, תוך הטלת הפשע הכבד של הרצח הכפול על אחיו התאום. ובלבד להציל את עורו הוא. ואכן כתאומים זהים אפילו המדע מגוייס לשירותו בזיהוי דנ"א דומה, מה שמקל עליו את רקיחת העלילה הבדיונית החדשה. והוא עוד מאמין שמאמינים לו?

איפה המעסיקים

כפי שפורסם, הפלשתיני שתקף את בני הזוג הצעיר בחניון בלב תל אביב, היה שוהה בלתי חוקי. והוא לא לבד. בארץ ישנם אלפי שב"חים. לכן לא פחות מהעובדים יש להעניש את המעסיקים, שלא רק מפירים את החוק, אלא גורמים לעליית עקומת הפשע הפלילי והלאומני בארץ. יש אפוא להטיל על המעסיקים עונשי מאסר וקנסות כבדים שירתיעו אחרים מלהעסיק שוהים בלתי חוקיים. ובא לציון גואל.

רגע של עברית

לא נגעתי. להלן ציטוטים 'נבחרים' מפי שדרנים ברדיו. הכנסת השמונֶה עשרה כבר לא מאחורינו (וזה לא חדש). איך זה שהשדרנית בחרה לומר "הכנסת השמונָה עָשָׂר" בלשון זכר? "אחת עשרה כדורים" רעם קולה של שדרנית אחרת. נו, באמת. תזכורת: כדור לשון זכר, ולכן יש לומר אחד עשר כדורים. ועוד, מפי שדרן: "שלושת השנים". אתם שומעים נכון. זאת במקום לומר: שְלוש השנים, בלשון נקבה כמובן. ואחרון אחרון: ברביעי בספטמבר. האם הדובר עדיין לא יודע, שתאריך נוקבים במספר מונה, ארבעה בחודש, ולא במספר סידורי? וזו תורת המספרים השגויים על רגל אחת. האם לא ראוי שהשדרנים, האמורים לשמש מודל לדיבור בעברית נכונה, יעברו קורס מזורז בנושא? ובא ללשוננו גואל.