בימים אלה התבשרנו כי שר התמ"ת של דרום אפריקה פרסם צו, לפיו מוצרים שיוצרו מחוץ לקו הירוק, אין לסמנם כמוצרים Made in Israel, אלא שיש לסמנם כמוצרים שיוצרו בשטחים הכבושים. דרום אפריקה אינה אוסרת מכירת מוצרים כאלה, אלא שהדרישה החדשה נוגעת אך ורק לסימון ארץ המקור שלהם, דבר אשר יכול, בסופו של דבר, לפגוע בייצוא הישראלי. אך האם דרישה כזו היא חוקית, מבחינת החוק הבינלאומי?
דרום אפריקה היא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO) מאז שנת 1995. בארגון הנ"ל חברות רוב מדינות העולם, לרבות מדינת ישראל. כל החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות מכוח אמנות בינלאומיות לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה.
מאחר שבין מדינת ישראל לדרום אפריקה לא קיים הסכם סחר חופשי, אין משמעות למקור הסחורה (ישראלית או מהשטחים) לעניין הפטור ממיסי ייבוא. גם סחורה מישראל וגם סחורה מהשטחים, צפויה לשלם אותו מכס בעת הייבוא לדרום אפריקה (או להיות פטורה).
יחד עם זאת, הסכמי ה-WTO השונים ובראשם הסכם ה-GATT, קובעים עיקרון של איסור אפליה, המכונה "יחס האומה המועדפת ביותר" (most favored nation). על-פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות ב-WTO מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה ב-WTO מבלי להפלות.
הסכם החסמים הטכניים לסחר הסכם נוסף של ה-WTO מכונה הסכם החסמים הטכניים לסחר (Technical Barriers to Trade Agreement). הסכם זה אוסר לקבוע אמצעים המפלים סחורה ממקור אחד לעומת מקור אחר, כאשר מדובר בחסמים רגולטורים שלא בהכרח נוגעים למיסוי.
כך, ההסכם אוסר לקבוע כי סחורה ממקור אחד תהיה כפופה להצגת אישורים מסוימים, בעוד סחורה ממקור אחר תהיה פטורה ממנו, וההסכם עוסק גם בחובות הסימון. במקרה זה, לא ברור אם בדרום אפריקה קיימת חובת סימון כללית לגבי מקור המוצרים, או שמדובר בדרישה חדשה הרלוונטית אך ורק למוצרים ממדינת ישראל או מהשטחים.
אם מדובר בדרישה חדשה שלא הייתה קיימת קודם, הרי שלכאורה מדובר בהפרת ההסכמים הבינלאומיים, משום שסימון מקור על גבי הסחורה והצגתה כי יוצרה בשטחים, עשוי לייצר תמריץ שלילי לרכישתה בדרום אפריקה, דבר הסותר את איסור יצירת החסמים.
הטונה והדולפינים זכור לנו מקרה שהגיע ליישוב סכסוך בפאנל ה-WTO, שם טענה מקסיקו, כי ארה"ב מפרה את ההסכם הבינלאומי בכך שהיא אוסרת לסמן על גבי מוצרי טונה כי הם "לא גרמו נזק לדולפינים" (Dolphin safe), במקרים בהם הטונה נידוגה באמצעות רשת דייגים, והיא ממקור מקסיקני, בעוד טונה ממקור אחר יכולה להיות מסומנת בתווית זו. מקסיקו טענה, כי מדובר בחסם טכני המייצר תמריץ שלילי לרכוש טונה מתוצרת מקסיקו משום שהצרכנים בארה"ב מעוניינים לרכוש טונה שנידוגה מבלי להזיק לדולפינים, וזאת משום שרוב הטונה ממקסיקו נידוגה בצורה כזו ולכן לא יכולה להיות מסומנת בתווית.
באותו מקרה, קבעו פאנל ה-WTO וכן גוף הערעורים, כי מדובר בחסם טכני לסחר הפוגע בסחורה ממקור מקסיקני מעבר לנדרש, והורו לארה"ב לתקן את החקיקה.
לעומת זאת, אם בדרום אפריקה חלה חובת סימון לגבי מוצרים מכל המדינות, ולא מדובר בדרישה חדשה אלא רק בחידוד הדרישה הקיימת, עדיין הדרישה יכולה להיחשב כהפרת החוק הבינלאומי ועיקרון האומה המועדפת ביותר, משום שדרום אפריקה לא פרסמה הנחיה דומה לגבי מוצרים משטחים נוספים המצויים במחלוקת טריטוריאלית, כמו איי פוקלנד, קפריסין הטורקית, ועוד.