מחאה של יאפים קיץ שלם צעדנו ברחובות, וכמו אוננות בלי אורגזמה, חזרנו לאותו המקום. ביבי שלח את טרכטנברג להקיף, טרכטנברג עשה עבודה מקיפה, הדוח שלו עבר בממשלה לאחר שביבי כפה על הממשלה לקבל את הדוח בשלמותו (תרגיל מבריק ביחסי-ציבור), והשאר היסטוריה. מחירי המחיה לא השתנו לטובה. המזון התייקר. הדלק ממשיך להתייקר. הדיור עשה סימנים של מג'עג'ע, אבל החונטה של הבנקאים תקעו את המימון להתחלות בניה, ולא משנה כמה קרקעות יוציא אטיאס מהכספת, בהעדר מימון אין בניה, ובהעדר בניה המחירים עולים. היאפים חזרו לבתי הקפה, הפוליטיקאים חזרו לנמנם עד שהתחילו השמועות על בחירות. הפריימיריז הפכו את היאפים למבוקשים על-ידי המפלגות, וכל יאפ רץ מהר לבדוק כמה הוא שווה בבורסת הפוליטיקה. יש כסא פה, יש הצעה משם, מפלגות חדשות, היאפים יסתדרו ולכל אחד יהיה כסא. רוצי שמולי כבר רץ איפשהו, סתיו ודפני אומנם כבר לא צ'ילבות אבל גם לא רצות ביחד, כל אחת רצה לבד. גם מחוץ לחבורת רוטשילד יש קנדידטים. איציק (קוטג') אלרוב, מחפש מקום טוב. אבל אין מה לדאוג - כולם יסתדרו. ממילא מתפנים המון מקומות, 29 מנדטים של קדימה ועוד 6 של אהוד ברק.

מחאה של יפואים

ובעוד כל היאפים מחממים את המנועים האלקטורליים לקראת עוד קיץ שיעלה את מחירם בבורסת הכיסאות המתפנים, צצה לפתע מחאה אמיתית. לא ממומנת, לא מנוהלת, לא ממוסחרת, מחאה שהיא לא מריונטה של איזו קרן ולא מטעם חבורת מחפשי כיסא. מחאה עממית, אותנטית. מחאה שנולדה ברחובות המצוקה, ולא מחאה שיצאה מבתי הקפה לרחוב בקול צעקה. בדרום תל אביב יצאו תושבי השכונות לרחובות, עוד לפני שהגיעו המתסיסים וספסרי הקולות של מפלגות הימין הגזעני כדי לרכב על הגל. תושבי השכונות הפנו את כעסם אל העובדים הזרים, אבל הצביעו על מצוקה אמיתית, כואבת, מלאת יצרים, על אש רוחשת בסמטאות אפלות, אש שממנה עשויות מהפכות. זו אש של שנאה. אש זרה, אש רעה, אבל עדיין - אש. מיפו יצאו נשים ערביות, עובדות קבלן, פעילות במפלגת דע"ם, מפלגת פועלים. הן אספו נשים ערביות ונציגי ציבור ערבי מכמה חלקי הארץ, והגיעו לאירוע של היאפים של סתיו "כזה, כאילו", ובמוצ"ש רצו להניח תשתית היסטורית לשיתוף פעולה בין יהודים יאפים לערבים יפואים. מארגני ההפגנה לא נתנו למחאה האותנטית לקחת חלק. זה נוגד את ההשקפה המיינסטרימית שלהם. "כזה כאילו" זה בכלל לא בערבית. יוהרה קוראים לזה. חטא ההיבריס.

ואז באה אסמה

ככה זה כשאין תוכן, וילדים צעירים משחקים מול מקצועני הכיסאולוגיה את משחק הכיסאות המוזיקליים, על גבו של ציבור עם מצוקות אותנטיות. חבורת ילדים תאבי שררה גררו מדינה שלמה לכיכר המדינה. הפקת ענק של כמעט 500 אלף איש, ובעקבותיה צלילה אל תהומות האבדון הפוליטי על-רקע חוסר הניסיון, חוסר היכולת, חוסר ההבנה שאין ניסיון ואין יכולת. ועכשיו, לקראת קיץ 2012, מתארגנים שוב ב"כזה כאילו", כמה מחנות. כל אחד על-פי שיוכו הפוליטי וההסכמים שעשה או מתעתד לעשות עם מפלגה כזו או אחרת. כולם רוצים לספק את הסחורה. ואז, לפתע, באה אסמה. אותנטית, כמו שאותנטי מוגדר במילון. אמיתית, רהוטה, להוטה, בוטה. בום. ירקה לנו את האמת ישר בפנים. אין יאפיות ונאומים שכותב רגב עם עולם אסוציאטיבי ושזירות רומנטיות של צ'ה גבארה. אין סיפורי משנה על יום שישי בצהריים, כשרגב והחבורה יושבים בקפה בוהמייני ומורידים כוסות של עארק כדי לשמור על אותנטיות. אסמה אגבריה זחאלקה, תזכרו את השם הזה. בלי חארטה, בלי התייפיפות, אבל עם הרבה שורשיות אסלית, עם שפה מתלהמת וחצי ערסית, עם עברית מתובלת בשפת רחוב, עם משנה סדורה ומילים כמו "חזון". טארח. לַפָּנִים!

אסמה אגבריה זחאלקה, תזכרו את השם הזה

בנאום מאולתר, גדוש תחושת עלבון וכעס על הרגע בו הבינו הנשים של דע"ם שאינן מקבלות את הזכות (המפוקפקת בעיני) לנאום על הבמה של "חבורת סתיו כזה כאילו", לאחר שהבינו שהולכו שולל על-ידי החבורה והוזמנו רק מתוך ניסיון להביא לכיכר כמה שיותר אנשים, על-מנת שישמשו תפאורה לנאומים שהוכנו, נסרקו וצונזרו מראש, פצחה אסמה במונולוג אל מול המצלמה ודיברה כמו מנהיגה אמיתית. היא דיברה על הזדמנות היסטורית שהוחמצה, ועל הגשר בין יהודים וערבים, ועל ההזדמנות לחלץ את ישראל מהבידוד הבינלאומי שהיא נמצאת בו בגלל גזענותה, ועל ההזדמנות שנשים ערביות תפנינה מעל הבמה אל הציבור הערבי בכללותו שיבוא ויקח חלק בעשיה החברתית, ועל האפשרות להראות לעולם הערבי כולו את שיתוף הפעולה הישראלי-ערבי בתוך ישראל. אם אסמה הייתה צריכה לקבל תפקיד בממשלה שתקום לאחר המהפכה, אזי היא שרת חוץ. מאחר ששנאום נלכד בעין המצלמה במלואו כמעט, אין טעם שאביא את דבריה בכתובים. אין טוב ממראה עיניים. מחאה חברתית, אמיתית, אותנטית, שורשית. שילוב מעולה של מחאה יפה וחצופה. תושבי דרום תל אביב, אתם רוצים פתרון למצוקה האמיתית שלכם בלי כתר הגזענות על הראש, תחצו את הכביש ולכו לחפש את אסמה בסימטאות יפו. היא תבין את מצוקתכם, היא לא תתן לכם להפנות אצבע מאשימה אל החלשים והמסכנים בסיפור הזה, היא תוביל אתכם מעל הראש של ספסרית הקולות רגב - היישר אל לשכת האימפוטנטיהו. אסמה אגבריה זחאלקה. תזכרו את השם הזה.