"הנפט של פוטין"

לנשיא הרוסי היו כבר סיבות אחרות לפעול נגד חודורקובסקי. חבורת אנשי הקג"ב לשעבר שהקיפה אותו, לא האמינה בכלכלה חופשית ושאפה להלאים מחדש את נכסי המדינה (תוך מילוי כיסיהם). היות חודורקובסקי פרו-אמריקני במובהק הייתה אף היא לצנינים בעיניהם. רבים ממנהלי יוקוס היו אמריקנים או בריטים והטכנולוגיה הייתה מערבית. לאחר שחתם על הסכם עם רומן אברמוביץ', בעליה של קבוצת הכדורגל צ'לסי וחברת הנפט סיבנפט, בדבר מיזוג סיבנפט לתוך יוקוס, התכוון חודורקובסקי למכור חלק ממניות התאגיד המשותף לחברות מערביות ונפוצו שמועות על משא-ומתן למכירת השליטה לאקסון מוביל. מנכ"ל אקסון התרברב בפני פוטין שהוא עומד להיות בעל השליטה בחברה הממוזגת והדליק את נורות האזהרה בקרמלין. אולם ייתכן שהקש ששבר את גב הגמל היו השאיפות הפוליטיות שהחל חודורקובסקי לטפח. הוא סיפר לידידיו שהוא שוקל לפרוש בשנים הקרובות מעסקים ולהתמודד על הבחירות לנשיאות ב-2008. פוטין רתח מזעם. בין השניים ניצת קרב ענקים. מכאן ואילך התגלגלו הדברים במהירות מסחררת. ראשון נעצר קצין הביטחון של יוקוס באשמה (המוכחשת) שארגן מספר מעשי רצח של מתנגדי החברה. כעבור כשבועיים נעצר לבדב, מנכ"ל קבוצת מנטפ (חברת-האם של יוקוס), באשמת העלמות מס, הונאה ומעילה בכספים. נבזלין ושותפים אחרים ידעו שהם הבאים בתור ובעידודו של חודורקובסקי הצליחו לצאת מרוסיה ברגע האחרון. נבזלין מתגורר מאז בישראל ועוסק, בין היתר, בקידום נושא העם היהודי. מנהלים חדשים שמונו ליוקוס ניסו לנהל משא-ומתן עם השלטונות על הסדר מס. תחילה נדרשה יוקוס לשלם מיליארד דולר ומיד הועלתה הדרישה לשלושה מיליארד. יוקוס הסכימה, אך הסכום הוקפץ לחמישה מיליארד, ל-6.7 מיליארד ולבסוף לסכום אסטרונומי של 22 מיליארד דולר. לדברי סיקסמית תוקנו חוקי המס רטרואקטיבית והושתו סלקטיבית רק על יוקוס. יוקוס הייתה במשך שנים משלמת המס הגדולה ברוסיה ודוחותיה הכספיים בוקרו בידי פירמת ראיית החשבון הבינלאומית PwC. דרישות המס הללו גרמו לצלילה חדה של מניית יוקוס בבורסה ולאובדן 20 מיליארד דולר בשבועיים. סיקסמית מתאר את מכירת חטיבת ההפקה של יוקוס שהייתה "היהלום שבכתר". זו נתפסה על-ידי השלטונות, עוקלה והועמדה למכירה במכרז פומבי, כשהתמורה נועדה לתשלום שומות המס של יוקוס. בית המשפט בטקסס הוציא, לבקשת יוקוס, צו הקפאת הליכים נגד מכירת החטיבה. ברם, המכרז הפומבי נמשך ובו הורשו להשתתף רק שתי חברות: החברה הממשלתית גזפרום (שלא הגישה הצעה לבסוף), וחברת-קש פרטית אלמונית בשם בייקל, שזכתה במכרז. התברר, שהוקמה לקראתו להסוות טענות הלאמה, אך מומנה בהלוואות ממשלתיות. התמורה ממכירת החטיבה לבייקל (9.7 מיליארד דולר) נעלמה במסדרונות השלטון ואחרי יומיים נרכשה הרוכשת בידי רוזנפט, ענקית הנפט הממשלתית שבשליטת יד ימינו של פוטין, איגור סצ'ין. בניסיון לשרוד ולייצב את יוקוס, הוחלט למנות מנכ"ל זר, עורך-דין בריטי שהכיר היטב את יוקוס. סמוך לאחר מכן, התרסק בתאונת הליקופטר מסתורית.

סיקסמית מציב סימני שאלה כבדים על האישומים הפליליים נגד ליאוניד נבזלין ואחרים, כאילו הורו לרצוח יריבים פוליטיים ועסקיים. הוא מציין שהאישומים נגדם צצו מאי-שם חמש שנים לאחר הרצח ושבמשפט לא הובאה כל ראיה הקושרת אותם אליו. נבזלין עתר נגד הרשעתו במשפט (שנערך בהיעדרו) לבית-הדין האירופי לזכויות אדם. בסוף 2006 חלה תפנית מרתקת. ליטוויננקו, בכיר לשעבר בקג"ב שערק לאנגליה, העיד שהיוזמה למעשי הרצח הייתה של הפס"ב (הגוף שהחליף את הקג"ב) ושצפה בקלטת בה נראה בכיר בפס"ב מוסר למתנקש תמונה של הנרצח ומעביר לו כסף מזומן. זמן קצר לאחר מכן הורעל ליטוויננקו באמצעות תמיסה רדיואקטיבית שטופטפה לכוס התה שלו בלובי של בית מלון בלונדון ומת תוך ימים ספורים. משפטם של חודורקובסקי ולבדב נפתח ביולי 2004, כשנה לאחר שנעצרו, וארך כשנה. התנהלות המשפט והאישומים שהועלו לא הותירו ספק, אליבא דסיקסמית, שמדובר בתוצאה מוכתבת מראש. בית המשפט הרשיע את הנאשמים ושלח אותם לתשע שנים בכלא בסיביר, שהופחתו בערעור בשנה. אולם, ב-2010 הוגשו נגד חודורקובסקי ולבדב אישומים תמוהים על מעילה וגניבת נפט ונגזרו עליהם שש שנות מאסר נוספות. בראיון שהעניקה ב-2011 עוזרת שופט ערכאת הערעור במשפט השני, היא סיפרה שנדהמה לגלות שפסק-הדין שהקריא השופט הוכתב לו מילה במילה על-ידי מאן-דהוא בטלפון והיה שונה לחלוטין מזה ששקד עליו במשך ימים. הרשעתם בדין של ראשי יוקוס זעזעה את הקהילה הבינלאומית וגם בתי-משפט במערב סרבו להכיר בה. דרישת השלטונות הרוסיים מבריטניה להסגיר אליה אחד מבכירי יוקוס נדחתה על-ידי בית המשפט בלונדון, בטענה שמדובר ברדיפה פוליטית. משרד המשפטים הישראלי סירב לבקשת הקרמלין להסגיר לרוסיה את ליאוניד נבזלין בהיעדר ראיות קבילות ובג"צ אישר זאת. ב-2007 דחה בית המשפט העליון בשוויץ את בקשת ממשלת רוסיה להקפיא כספים בחשבונות הבנק של קבוצת מנטפ, בנימוק שהאישומים נגד ראשי יוקוס אינם תקפים מאחר שהוגשו משיקולים פוליטיים. הנשיא ג'ורג' בוש קרא לרוסיה "להפסיק להטיל טרור על חברות עסקיות", וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל העלתה במהלך ביקורה במוסקבה ב-2008 בקשה מפורשת לשחרור ראשי יוקוס מהכלא. ארגוני זכויות אדם, בראשם אמנסטי, הכריזו על חודורקובסקי כאסיר מצפון. קבוצת מנטפ, המנוהלת היום על-ידי עורכי-דין מלונדון הגישה תביעה נגד ממשלת רוסיה, במסגרת אמנת האנרגיה של האיחוד האירופי, לפיצוי של עד 100 מיליארד דולר על הנזק שנגרם מהריסת יוקוס. בית-הדין המיוחד בהאג כבר הכריע לטובת התובעים בשאלות המקדמיות של סמכות והזכות לתבוע, והדיון עצמו יחל בחודש אוקטובר הקרוב. נדמה שסיכויי ההליך טובים, אך תקדימי עבר מלמדים שעלול להיות קשה לאכוף פסק-דין נגד רוסיה בעולם. ה"נפט של פוטין" מתאר מציאות העולה על כל דמיון, "רומן רוסי" של הון ושלטון. הספר הוא קריאת-חובה מרתקת למי שמתעניין בכלכלה, במשפט, במדיניות-חוץ, בפוליטיקה ובמאבקי-כוח עתירי טסטוסטרון.