"פוביה" היא אבחנה פסיכולוגית המתארת פחד בלתי הגיוני מפני דברים שאין בהם סכנה. אגורא-פוביה היא פחד ממקומות המוניים, ארכנופוביה היא פחד מעכבישים, קלאוסטרופוביה היא פחד ממקומות סגורים. פוביה מתבטאת בתגובה קיצונית הכוללת דופק מהיר, חרדה, הרחבת אישונים, עלייה בלחץ הדם, שחרור סטרואידים, עלייה ברמת סוכר - כל מה שנדרש על-מנת שאדם יוכל להילחם או לנוס על נפשו. איש לא יצמיד את המילה "פוביה" לתנין יאור, כיוון שתנין הוא אכן חיה מסוכנת ביותר. איש לא יצמיד את המילה פוביה לנאצי, כיוון שהנאציזם הוא אכן אידיאולוגיה רצחנית עם קבלות.
כאשר השבועון האמריקני TIME מציב כתבת שער (30.10.2010) השואלת האם אמריקה איסלאמופובית, הוא רומז, כבר בפתיח, שהפחד מאיסלאם הוא חסר בסיס, חסר היגיון, מנותק מן המציאות - פחד קמאי שאין לו הסבר אלא בנפשו האפילה של העם האמריקני, דומה להפליא לאנטישמיות. מה אנטישמיות היא האשמה כבדה כלפי עקרונות החופש האישי והציבורי של אמריקה, כך הפחד מאיסלאם הוא כישלון בעידון התרבותי לעבר חברה אמריקנית סובלנית פתוחה ומקבלת זרים בסבר פנים יפות.
דוקטור מנסור מירזה משבוייגן שבמדינת
ויסקונסין, עיר חביבה על גדת אגם מישיגן, נדהם כאשר התברר לו כי בקשתו להקים מסגד על אדמה פרטית נתקלת בהתנגדות נחרצת של התושבים. בישיבת המחוז הדנה בייעוד הקרקע, שפכו התושבים קיתונות של זעם על האיסלאם, כדת של שנאה, ששמה לה למטרה להכחיד את הנצרות. בעשרים מחנות אימונים הפזורים באמריקה מתאמנים ג'יהאדים ומכינים את הגל הבא של פיגועים, התריסו הוויסקונסינאים חסרי הרגישות. "איני חושב שזו אמריקה", אמר אחד מן התושבים. "אסור לנו לעשות הכללות", ענה לו אחר. הד"ר נרעש. "לא ציפיתי שאותם אנשים שבאים אלי למרפאה ומתייחסים אלי ב
כבוד, ידברו אלי באופן שכזה". האירוע הקטן בוויסקונסין מתקשר לאירוע גדול בהרבה, הניסיון להקים מסגד ענק בן 13 קומות ליד אתר ה-11 בספטמבר, שגם הוא נתקל בהתנגדות בלתי צפויה מצד אסופה של גורמים, שהיא לצנינים בעיני השבועון Time.
יש מספר שיטות במאמצי התקשורת להגדיר את הפחד מאיסלאם כפוביה בלתי לגיטימית. האחת, להציג את המוסלמים מקימי המסגדים כעמודי התווך של הציבור, אנשים חיוביים שכל פשעם הוא שהם יהודים... סליחה, מוסלמים. שיטה אחרת היא להצמיד את הוויכוח הציבורי לדמויות השנויות במחלוקת מבחינת חדות לשונן, כמו
שרה פיילין (הסדין האדום של הפמיניסטיות) וניוט גינגריץ', מתמודד לנשיאות שקישר בין איסלאם לנאציזם. שיטה נוספת היא מיצוב האיסלאמופוביה כחולייה בשרשרת ארוכה של שנאה עדתית, מפיטר סטויוסנט בניו-יורק של המאה ה-17 שלא רצה ביהודים באמסטרדם החדשה, דרך גנרל יוליססגרנט שרצה לגרש את היהודים ממדינות הצפון, ועד לפחד מן הכיתות של הרי קרישנה בשנות ה-70' של המאה ה-20. וקיימת שיטה שהיא הצמדת כינוי מבזה לכל מי שקורא לבדוק, ללא משוא פנים, האם האיסלאם, כאידיאולוגיה, מהווה סכנה לאמריקה. לפני השם פאמלה גלר מארגון Stop! Islamization of America מופיעות המילים "נבזית" ו"ארסית". התבטאויות של מנהיגי האוונגליסטים השוללים מן האיסלאם את הייחוד הדתי ודורשים להציגו כאידיאולוגיה לוחמנית מוגדרות כ"מרה רעלנית" הבאה מפיו של הימין הקיצוני. אלא שאמריקה הרחומה והסובלנית מנצחת בסופו של דבר את האיסלאמופוביה, מודיע לנו השבועון בשמחה בלתי מוסתרת. בעשר השנים מאז ה-11 בספטמבר, מספר המסגדים כמעט הוכפל, וגם המסגד של ד"ר מירזה עומד על תילו במחוז שבוייגן שבוויסקונסין.
ישראל - מוצב קדמי של החירות רק דבר אחד נשכח בשמחת הסובלנות. הייתכן כי כל אותם קיצונים, סדינים אדומים, נבזים ארסיים ופולטי מרה רעלנית - צודקים? הייתכן כי האיסלאם אינו נמצא באמריקה על-מנת להתערות, אלא כדי לכבוש?
אם נשאל את חירט וילדרס, העומד בראש המפלגה שלישית בגודלה בהולנד, שספרו "בן מוות" ("Marked for Death”) יצא לאור באפריל 2012, הרי השאלה אינה האם אמריקה איסלאמופובית, אלא האם אמריקה אכן מודעת למשמעויות האיסלאם במידה מספקת המאפשרת לה להגן על עצמה מפני הגורל של הולנד. לשם כך פורש וילדרס לפנינו את תולדות האיסלאם, ואת תוצאות חדירתו לאירופה בכלל ולהולנד בפרט. בהולנד, המדינה ה"סובלנית ביותר באירופה" שבה מעשני חשיש חולקים רחוב עם החלונות האדומים ועם בתי כנסת אדוקים, מי שחורץ לשונו נגד האיסלאם או מוסלמים, אחד דינו - למות. תיאו ואן גוך, בימאי הולנדי של סרטי רשת, נרצח באמצע הרחוב, גרונו שוסף בסייף וחמישה דפי נאצה ננעצו בגופו על-ידי מוסלמי יליד הולנד, מוחמד בויארי, בשם האיסלאם. בדנמרק הסובלנית, מאייר קריקטורות בן 74 מצא עצמו מסתתר באמבטיה מפני מוסלמי חמוש בגרזן שפרץ לביתו על-מנת לעשות בו שפטים. וילדרס עצמו, כחבר פרלמנט בהולנד ה"חופשית", מאויים במוות, ורק גדודי שומרי-ראשו עומדים בינו ובין רוצחים מסוגו של מוחמד בויארי. אם כך נראית סובלנות מוסלמית זו כאשר הם מיעוט, מה יהיה כאשר הם יהיו הרוב? שואל וילדרס.
וילדרס אוהב את אמריקה. הוא אוהב את
חופש הביטוי המוגן על-ידי החוקה. וילדרס גם אוהב את ישראל. בצעירותו עבד חודשים בעמק הירדן, ושמע את יריות המרדף של צה"ל אחרי מחבלים. למרות אהבתו לאמריקה, הוא משתומם נוכח מעלליו של נשיאה הנוכחי, שהציב את אמריקה כבת-חסות של האיסלאם בצעדו הראשון כמדינאי, כאשר נשא דבריו באוניברסיטת "אלאזהר", נושאת הדגל של האנטישמיות והעליונות המוסלמית. וילדרס משסע את טיעוניו של הנשיא האמריקני לגזרים, ומראה שכל אחד מהם הוא למצער, מגמתי, או שקרי מיסודו. הוא מצטט את ג'ון קווינסי אדמס, נשיאה השישי של ארצות-הברית, שעמד על היות האיסלאם אידיאולוגיה פוליטית אימפריאליסטית חסרת מעצורים. הוא מתאר את אורחו ונוהגו של הזרם המרכזי של האיסלאם שכל אחד מעקרונותיו עומד בניגוד מוחלט לחירויות של אמריקה. ולדבריו, המעניין ביותר הוא כיצד האיסלאם - שלמעשה הגיע לסוף דרכו האימפריליסטית לפני 200 שנה, לאחר ששאב מן השטחים הכבושים והאוכלוסיות הנכבשות את כל מה שאפשר לשאוב - זכה לחידוש כוחו מצד המערב המדעי-טכנולוגי-סובלני. כיום, לאחר שהתאים עצמו לחולשות המערב ומצא את עקב האכילס שלו, שב האיסלאם לנצח בכל התמודדות, כולל הבריחה המבישה מעירק ואפגניסטן ומתן גושפנקא להרס הנצרות בכל אותן ארצות. לא הבנתי זאת אז, אומר וילדרס, אבל קרב היריות ששמעתי בעמק הירדן הוא הקרב שבין המוצב הקדמי של החופש והקדמה העומד על משמרתו כנגד התקפת הברברים.
דע את העץ על-פי פריו וילדרס עומד על משמעותם של שני מושגי יסוד באיסלאם - ההגירה והמסגד.
הספירה המוסלמית מתחילה לא מהולדת העולם, אלא מהגירתה של חבורת-מוחמד ממכה ליתריב, אותה עיר יהודית שקיבלה את מוחמד בסבר פנים יפות, ושכרה היה השמדת הישוב היהודי בהתזת ראשים של גבריה ושמד לנשיה וילדיה. שמה של יתריב שונה למדינה, ולמעשה משם החלה באמת המהפכה האיסלאמית. הבסיס לאיסלאם הוא הגירה וכיבוש, טוען וילדרס, ולכן כל עיר באירופה היא יתריב. להגירה יש שלבים סדורים של יצירת הרגלים חדשים לאוכלוסיה שעדיין אינה יודעת כי נכבשה, לאחר מכן דרישת התאמות עבור הכובש הצודק, בהמשך כפיית השריעה על התושבים הכבושים, לבסוף האולטימטום: התאסלמות, גירוש או ד'ימה.
המושג השני הוא המסגד. הדבר הראשון שעשה מוחמד ביתריב הוא הקמת מסגד. המסגד אינו בית תפילה או מקדש כמקובל ביהדות, נצרות, בהאי, קונפוציוס, או בודהיזם. טאיפ
ארדואן, ראש הממשלה האיסלאמיסטי של טורקיה, הגדיר את המסגד במדויק: "המסגדים - מחנותינו, כיפותיהם - קסדותינו, צריחיהם - כידונינו והמאמינים - גייסותינו". ארדואן לא המציא דבר: הוא ציטט שיר מפורסם של משורר טורקי נערץ. המסגד הוא הבסיס להתארגנות לקראת כיבוש העיר שבה הוא מוקם, אומר ראש מפלגת החופש ההולנדית וילדרס. המסגד הוא הסימן לאובדן החופש ולהשתלטות ברברים על השטח. המסגד הוא הסוס הטרויאני של האיסלאם בבואו לנעוץ יתד בחלק של דאר אלחארב שאותו יהפוך לדאר אלאיסלאם.
משפט המפתח של וילדרס הוא: דע את העץ על-פי פריו. מה פריו של עץ האיסלאם בכל המקומות שבו הוא נטוע - אינדונזיה, ירדן, טורקיה, מצרים, פקיסטן בנגלדש וכל אחת מ-57 שבע מדינות ארגון מדינות האיסלאם. האם פרי האיסלאם הוא חופש הפרט, חופש העיתונות, שגשוג כלכלי, שגשוג תרבותי, שגשוג מדעי שגשוג טכנולוגי, שיפור איכות החיים, שלום בין העדות והעמים, מזון וחינוך ובריאות וחמלה? או האם פרי האיסלאם הוא בערות מתגברת, עבדות ממוסדת, מלחמות ומעשי רצח בינעדתיים, משטרים רודניים, משטרות חרש ובילוש, דיכוי נשים, גירוש והכחדה של מיעוטים, ואובדן חופש-הביטוי? אין ספק כי התשובה השנייה היא הנכונה. אם כך, הזמנת האיסלאם לארץ מערבית היא מעשה של אווילות וסיכון שלום הציבור. הכרה באיסלאם כאמונה הראויה לחופש הדת היא בגידה בעקרונות החופש וכבוד האדם, ולכן חובה על כל מדינה מערבית לשלול מן האיסלאם ומן המסגד את המחסה הגלום בהגדרה של "אמונה".
פעולת המפתח להתגוננות מפני הכובש האיסלאמי, על-פי וילדרס, היא ידע, חשיפה וביקורת. גם האיסלאם יודע זאת. זוהי הסיבה שמנהיגיו עושים ככל יכולתם כדי למנוע ידע, להסתיר ולתעתע, ולהוקיע כל ביקורת. לכן וילדרס מתנגד לכל הגבלה של חופש הדיבור, גם אם מדובר במיין-קמפף של היטלר. למעשה, אומר וילדרס, מיין קמפף עצמו הוגדר כקוראן של הנאצים. הביקורת על האיסלאם צריכה להיות גלויה, בדיוק כמו כל ביקורת על אידיאולוגיה קומוניסטית, נאצית, פשיסטית ואנטישמית. אין לאפשר שום חסינות לאיסלאם, לא דרך מערכת המשפט, לא דרך התקינות הפוליטית, לא דרך שימוש בשמות צופן, ובמיוחד לא מפחד נחת-זרועו של האיסלאם. זאת, כיוון שהחופש אינו מובן מאליו. הוא היוצא מן הכלל, ועליו יש להגן בחירוף נפש, תרתי משמע.
נחזור לשאלה שבה פתחנו: האם אמריקה איסלאמופובית? האם ישראל, הולנד, צרפת, בריטניה ושוודיה איסלאמופוביות? לא ולא. החשש מן האיסלאם, מן האומה האיסלאמית, הוא תגובה בריאה של בני אדם ושל עמים המאוימים במוות ושמד. הבעיה העיקרית של המערב נעוצה דווקא בהיעדר הפחד מפני הפולש האיסלאמי האלים, שמביא את התרבות של המאה השביעית, של בוזזי השיירות, אל תוככי תרבות המערב. הבעיה העיקרית נעוצה בסירוב להאמין כי האיסלאם הוא אכן מה שהוא מכריז על עצמו, ממוחמד, דרך הסולטנות המוגהאלית ועד ל"טורקים הצעירים" ועד לחומייני. הבעיה העיקרית נעוצה בשיתוק, ברפיסות ובפחד לומר ולנקוט אמת. והאמת היא שתרבות המערב הבנויה על היסודות היהודיים-נוצריים-דמוקרטיים עולה בהרבה על תרבות האיסלאם בכל מבחן תוצאה, ולכן יש להגן עליה בכל האמצעים - מן העט ועד החרב ועד כיפת ברזל.
האם יצליח וילדרס להתחמק לאורך זמן מסכיני המרצחים? ימים יגידו. וילדרס הוא מן התומכים הגדולים של ישראל כמשלט הקדמי של המערב, וכידיד עלינו לתרום להישרדותו ולקידום תובנותיו.