זה יקרה ב-17 ביוני: פחות מחודש וחצי אחרי שהסתיימה מערכת בחירות סוערת - שהביאה, לראשונה, לכניסתה של מפלגה ניאו-נאצית לפרלמנט - יצעדו שוב כ-10 מיליון יוונים לקלפיות, במטרה להכריע את עתיד מדינתם: להישאר בגוש האירו או לפרוש ממנו ולצאת אל דרך עצמאית.
לתוצאות הבחירות, בהנחה שהפעם יתאפשר לאחת מהמפלגות המרכזיות להשיג את הרוב הדרוש להקמת ממשלה חדשה, תהיה השפעה רחבה לא רק על דמותה ופניה של יוון, אלא גם על עתידו ויציבותו של גוש האירו ולמעשה - על הכלכלה העולמית.
מהו מצבה של יוון?
יוון רשומה בהיסטוריה של אירופה כמשקולת שגררה את היבשת למשבר כלכלי מתמשך, וכמדינה הראשונה (ברשימה הולכת ומתארכת של מדינות) שזכתה לחילוץ כלכלי של מוסדות גוש האירו. עם חוב לאומי ענק (יוון אמורה לפרוע במהלך השנה חוב של 30 מיליארד אירו), רמת אבטלה גבוהה (כ-22%), ועדי עובדים חזקים המארגנים הפגנות ענק מול כל סימן קטן של רפורמה, הורדות חוזרות ונשנות של דירוג אשראי ואי-יציבות שלטונית - יוון הגיעה לתחתית וסוגרת חמש שנים של מיתון חריף.
למעשה, כל מה שמפריד בין יוון לבין הכרזה על חדלות פירעון הוא צינור החמצן, יותר נכון צינור הכסף, שהגיש לה גוש האירו שבו היא חברה: שתי חבילות סיוע נדיבות בהיקף כולל של כ-200 מיליארד אירו.
אז על מה בעצם המחלוקת? מדוע יוון שוקלת לפרוש מגוש האירו?
כידוע, אין מתנות חינם. תמורת חבילות הסיוע הציבו ראש גוש האירו, קרן המטבע הבינלאומית והבנק המרכזי האירופי תנאי ברור ונוקשה: רפורמה כלכלית. התנאי הזה מקפל בתוכו את המחלוקת הפנימית העזה ביוון: תוכנית כלכלית חדשה, שנועדה לצמצם משמעותית את החוב הלאומי ולקצץ מיליארדי אירו בהוצאות הממשלה. המשמעות - הכבדה נוספת על כיסו של האזרח היווני, בין השאר בדמות מסים חדשים, העלאת מחירים, פיטורים נרחבים במגזר הציבורי, קיצוצי שכר, העלאת גיל הפרישה לצד קיצוצים בפנסיה, הפחתת התמיכה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות, פגיעה ברמת השירותים לאזרחים וזינוק מטאורי של רמת האבטלה. במלים אחרות: משטר צנע, מודל 2012.
תוכנית הרפורמה השליכה את יוון לתוהו ובוהו פוליטי-כלכלי: מפלגת השלטון הסוציאליסטית בראשות ראש הממשלה הוותיק ג'ורג' פפנדראו, הביאה את התוכנית לאישור הפרלמנט והסבירה במלים פשוטות: זה מה יש, זהו המחיר, רק כספי הסיוע האירופי לצד שינוי מהותי בכלכלה ובחברה יעלו את יוון על דרך המלך, זה ייקח זמן, הרבה זמן, זה יהיה קשה, אפילו קשה מאוד, אולי נצליח לשנות כמה מהדרישות הקשות של גוש האירו ולמתן אותן - אבל זהו הפתרון היחיד.
המתנגדים לתוכנית הציגו עמדה שונה בתכלית: המחיר האירופי בלתי מתקבל על הדעת, גבוה הרבה יותר מדי ויוביל את יוון לקטסטרופה כלכלית; יש פתרון אחר והוא אינו משטר צנע אלא דווקא עידוד הצמיחה, ולכן יש לוותר על הסיוע, לדחות את ידם המושטת של גרמניה וצרפת המובילות את הגוש - לפרוש ולצאת לדרך עצמאית, שבה העם היווני ורק הוא יקבע את גורלו.
הוויכוח אילץ את פפנדראו לוותר על כסאו. מחליפו, הכלכלן המנוסה לוקאס פפאדמוס (שכיהן בעבר כסגן נשיא של הבנק האירופי המרכזי וסומן על-ידי ראשי גוש האירו כמי שישכיל להשיג רוב לאישור הרפורמה הכלכלית), הצליח אומנם לייצב ממשלת מעבר ולקבל את חלקה השני של חבילת החילוץ האירופית, אבל גם הוא הרים ידיים. ב-6 במאי התקיימה מערכת הבחירות הראשונה השנה, שבה לא הושגה הכרעה: המפלגה השמרנית לא הצליחה להרכיב קואליציה, ואחריה כשלה במשימה גם ברית מפלגות השמאל. העם היווני, כך עולה מתוצאות הבחירות, חלוק בין העמדות השונות ובאשר לפתרון הכלכלי הנכון עבורו ועבור דור העתיד. כאמור, ההכרעה עוברת עתה לבחירות של ה-17 ביוני.
האם יוון אכן תפרוש מגוש האירו?
הכלכלנים ברחבי העולם, כמו גם פוליטיקאים ומדינאים בהווה ובעבר, חלוקים בהערכותיהם. כך, למשל, סוכנות דירוג האשראי הבינלאומית מוד'יס, הפחיתה בחודש שעבר את תקרת דירוג החוב היווני הלאומי בארבע רמות (לרמה של Caa2), מתוך הנחה שגדל הסיכוי לפרישת המדינה מגוש האירו. מנגד, אם שואלים את שר האוצר היווני לשעבר, אוונגלוס וניזלוס, הרי שהתשובה הנכונה היא שעדיף לבחור בפתרון הקשה והמסובך (המשך החברות בגוש האירו, תוך דחיית או פריסת הגזירות הנדרשות לתקופת זמן ארוכה יותר), מאשר לצאת למה שהוא מכנה "הרפתקה כלכלית" - פרישת יוון מהגוש, שתוביל לדעתו למצב של חדלות פירעון.
בסוכנות הדירוג S&P - המעריכה את הסיכויים לפרישת יוון כסבירים למדי - יש הסבורים שדווקא מהלך כזה יביא את המוסדות האירופיים להתכנס ולשלב ידיים במאמץ נוסף לייצב את שאר הכלכלות החלשות ביבשת. וישנם כמובן גם כאלה הצופים את נתיב הביניים: יוון לא תוכל לממש את איום הפרישה מהגוש בגלל המחיר הגבוה מאוד שיגבה ממנה מהלך כזה (ראו בהמשך), המוסדות האירופיים יתגמשו - ובמאמץ משותף תתגבש תוכנית רפורמה מתונה יותר שתאפשר ליוון להישאר בגוש בתמורה לגזירות כלכליות "סבירות".
ואם יוון תחליט לפרוש, מהן ההשלכות של צעד כזה על הכלכלה העולמית?
זו שאלת מיליון הדולר. תמונת היום שאחרי - גוש האירו ללא יוון ויוון ללא גוש האירו - מורכבת מאוד, אם כי הרוב המכריע של ההערכות צבוע בצבעים כהים מאוד.
נתחיל ביוון עצמה: פרישה מגוש האירו תוביל, קרוב לוודאי, לגל נוסף של הורדות דירוג אשראי. ללא חבילות סיוע אירופיות ועם דירוג אשראי המגרד את הרצפה, הממשלה היוונית שתקום תתקשה עד מאוד לגייס הון חדש ולהתמודד עם ריבית רצחנית (בהנחה שמישהו יהיה מוכן בכלל להניח ולו גם אירו / דולר אחד בידיה), שלא לדבר על עמידה בהתחייבויות כספיות קיימות. זעזוע יירשם במערכת הבנקאית היוונית (שייתכן שתיאלץ להיפרד מהאירו ולהשיב לחיים את הדרכמה הוותיקה), ו"רעידות-משנה" יורגשו גם במערכת הבנקאית באירופה (שתיאלץ, בין השאר, להתמודד עם מטבע יווני חדש-ישן שצפוי להיות חלש מאוד אל מול האירו).
הבנק הלאומי היווני העריך בימים האחרונים, כי פרישה של יוון מהגוש תוריד באופן מיידי את רמת החיים במדינה, תפחית את ההכנסה הממוצעת של האזרחים בכ-55%, תביא לזינוק באבטלה (עד כדי כשליש מהאוכלוסיה) ולאינפלציה משתוללת. בקיצור, כאוס.
גם היו"ר היוצא של הבנק העולמי, רוברט זואליק, משרטט תרחיש קשה: פרישת יוון מהגוש עלולה להאיץ את קריסות הכלכלות הרעועות באירופה - ובראשן איטליה וספרד - תזרע פאניקה בלתי מרוסנת בשווקים ותצעיד את אירופה כולה אל מחוזות משבר קשה עוד יותר. לזואליק מצטרף סוסייטה ג'נרל, הבנק השני בגודלו בצרפת (הסובל מחשיפה של מיליארדי אירו לאג"ח ממשלתי יווני), החוזה שפרישה יוונית מגוש האירו תעלה לגוש כ-360 מיליארד אירו שהם קרוב ל-4% מהתמ"ג, ותפגע בהיקף ההון של קרנות החילוץ האירופיות. המשמעות: גוש האירו יתקשה עד מאוד לסייע למדינות נוספות הנתונות במשבר, ביניהן אירלנד, איטליה, ספרד (שתקבל בקרוב חבילת חילוץ נדיבה של כ-100 מיליארד אירו) פורטוגל וקפריסין.
בשווקי העולם (כן, גם אצלנו בבורסת אחד-העם) עוקבים בדריכות ובעצבנות אחרי המצב ביוון. הכרעה חד-משמעית בבחירות, שתסמן את הדרך שבה מתכוונת לצעוד ממשלה חדשה - המשך החברות בגוש האירו או פרישה ממנו - ישפיעו כמובן על צבעי המסכים בבורסות. החשש המרכזי הוא ממה שמכונה "אפקט הדומינו": פרישה של יוון עלולה לחזק את המחנות הפוליטיים בספרד, איטליה ופורטוגל התומכים בפרישה מגוש האירו. מהלך פרישה של מדינות נוספות, גם אם הוא נראה כרגע כבדיוני לחלוטין, יערער את המערכת הבנקאית האירופית, המשקיעים ירוקנו את החשבונות שלהם ומוסדות פיננסיים ברחבי היבשת, גם בגרמניה ובצרפת החזקות, עלולים לקרוס.