הם, אומנם, ילידי הארץ ונושאים כולם שמות עבריים, ובכל זאת מעדיפים להעניק לילדיהם שמות לועזיים בלבד. ככה זה כשאמא ואבא קצים במתן שם עברי לצאצא שלהם ומעדיפים לשם כך לרעות בשדות-זרים. התירוצים שלהם שונים ומשונים: יש מי שרוצים להנציח את שמות הסבא והסבתא שלהם; יש מי שחושקים דווקא בדמות הספרותית החביבה עליהם, ויש אחרים שמנציחים דווקא את האליל התורן שלהם.
חדווה ודני אשור העניקו לבנם את השם מרסל ולבתם את השם אולגה - על שם הסבא והסבתא שנספו בשואה; רותי ודני חביב גמרו אומר לקרוא לשתי הבנות שלהם על שם...אלות יווניות: תאה וניקה; נחמה ודוד שרון החליטו לכבד את בנם בשם הרי, על שמו של הרי פוטר, חביב הילדים. בעקבותיהם הלכו גם אילנה ושאול בר-חיים, שבחרו אף הם בגיבורים ספרותיים, אלא שהפעם קלאסיים יותר: וילהלם (טל) ורובינזון (קרוזו).
מסי ומרדונה
ציפי וגל מרחבי היו נועזים עוד יותר. מן הסתם הם חשבו שאין שמות פרטיים הולמים יותר לשני הזאטוטים שלהם מאשר אלה של אשפי הכדורגל מסי ומרדונה, שהם דווקא שמות המשפחה שלהם; חניתה וחנן לוי סברו לתומם שילדיהם חייבים לשאת שמות של מדענים ידועים וקראו לבן שלהם לואי, על-שם אבי המיקרובילוגיה לואי פסטר, ואילו לבת קראו מארי, על שם מאדם מארי קירי, האשה שגילתה את הרדיום.
אפרים ושמירה כהן שוכנעו שאין שם הולם יותר לבתם מאשר דלידה, אלילת הזמר הצרפתי, וכמוה עשו גם שכניהם לבית, דליה ונחום אביב, שכינו את בתם אדית, על שם אדית פיאף, זמרת צרפתיה גדולה לא פחות; צביה וגדי אלבוחר נאחזו דווקא באלילת הממון ולשני בניהם נתנו שמות של טייקונים ישראלים: יולי וסמי, על שמם של יולי וסמי עופר. .
אוריה טבת, המגדל לבדו את בנו הקטן, קרא לו וינסטון, על שמו של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת אנגליה האגדי ומי שהיה ממנהיגי בעלות הברית של מלחמת העולם השנייה; ואילו חיה בן-עמי הנציחה את זכרו של אחיה, גסטון, שנפל בארץ על מזבח המולדת, וקראה את בנה על שמו.
