ניגוד עניינים בהליך מקוצר

מבוא ביום ה-19.6.2012 התקיים דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בעניין חשוב מאוד ,הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס 39) הוצאה לפועל במסלול המקוצר,התשע"ב-2012.((להלן - מסלול הגבייה המקוצר) הדיון הנ"ל הוא המשכם של דיונים קודמים מיום 18.3.2007 בו סוכם, כי המסלול המקוצר יהיה הוראת שעה לשנתיים שבמהלכן, ימסר דיווח לוועדת חוקה חוק ומשפט .חשוב לציין, כי נכון להיום החוק לא עבר לקריאה שנייה ושלישית, והוא כאמור בשלבי הכנה בלבד לקראת הקריאות הבאות. עד להגשת ההצעה הנ"ל התנהל פיילוט באמצעות פרק ט' להצעת חוק הסדרים במשק המדינה) תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007, (התשס"ז-2006) הצעות חוק הממשלה, התשס"ז, עמ' 90, (הוצע תיקון לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967) להלן - חוק ההוצאה לפועל על בסיס זה הוגשה הצעת חוק קודמת ונחקק תיקון 29 לחוק הוצאה לפועל גם כן כהוראת שעה, תיקון מס' (29 התשס"ט-2008) ספר חוקים התשס"ט, (עמ' 42) להלן - תיקון מס' 29, והוראת השעה החלה ב-5.2011. בהצעת החוק האמורה לעיל, הוצע כזכור להוסיף פרק שניינו הוצאה לפועל במסלול מקוצר, כמו-כן נקבע מנגנון לגביית חובות במקום עד 10,000 ש"ח יהיה עד לסכום של 30,000 שקלים, שיופעל על-ידי מערכת ההוצאה לפועל בעצמה, באמצעות פקידיה , שכבר כיום מבצעים את רישומי העיקולים, (כידוע תשלומי אגרת רישומי עיקולים מהווה הכנסה נוספת לפקידי ההוצאה לפועל, לכאורה לא לקופת האוצר), אומנם לפי בקשת הזוכה,אבל על-פי הנחת העבודה של השארת "הוראת קבע" (בהתערבות מנימלית של הזוכה) שמשמעותה תעשו הכל, כדי לגבות את סכום החוב בתיק הוצאה לפועל. לשיטת המציעים יהיה זה יעיל ומהיר יותר ממנגנון הגבייה הקיים עד לתיקון 29, האומנם? ואני סובר כי העובדה כי פקידי ההוצאה מבצעים את רישום עיקולים לשכת ההוצאה לפועל או האוצר קיבלו "תיאבון" ואמרו ממילא יש מערכת מיכון של שיגור אלקטרוני, אז למה לא לעשות מזה גם כסף אן "לגזור קופון "לקופת האוצר. לפני שניכנס לגופם של דברים, חייבים לציין כי ההליך המקוצר מתבצע ו/או יתבצע 8 חודשים בלבד. ספירת הזמן, מתחילה עם קבלת חומר האזהרה לידי החייב בתיק ההוצאה לפועל ואז הוא חוזר למסלולו רגיל, עוד יודגש, ברגע שמוגשת התנגדות לביצוע ו/או העלאת טענת פרעתי על-ידי החייב חוזר הדיון להליך רגיל. במידה וטענות החייב נדחות, שב התיק למסלול מקוצר, כמו-כן במידה ונפתח תיק איחוד לחייב מתבטל ההליך המקוצר.

ניגוד העניינים בהליך המקוצר

ניגוד העניינים הוא למעשה הלאמה חלקית של שירותי הוצאה לפועל .על-מנת להציג הדברים בלי כחל וסרק - מהות השינוי המבוקש בעצם הלאמה חלקית של שירותי ההוצל"פ, כאשר רשות האכיפה הופכת ממערכת שלטונית, שאמורה לספק פלטפורמה לצדדים, לגורם "הלוקח צד" בהליך. שכן אין מדובר בפעולה "שלילית" בהכרח אולם מדובר בשאלה של מדיניות ותפיסת עולם שיש לתת עליהם את הדעת בטרם מקבעים שינוי דרמטי שכזה, המדינה הופכת במקום להיות רגולטור במקרה זה, עוברת להיות צד מעוניין הנושא רווח בצידו' וכידוע לנו שכאשר מעורב כסף, ההטיית לא מתאחרת לבוא או בלשון זהירה היד על ההדק היא קלה או במקרה שלנו, החתימה על הנייר נמהרת, לא צריך הליך מקוצר כדי לדעת זאת וקל וחומר כאשר מדובר שבעקבות פעולת ההליך נכנס כסף לקופת האוצר. כאשר לשכת הוצאה לפועל פועלת עבור זוכים בתיקי הוצאה לפועל, עבור זוכים וחייבים האם לא נוצרת כאן מערכת יחסי לקוח ונותן שירות? שכן הזוכים, הם גופים מוסדיים משלמים עבור השירות המשפטי ואלה נכון להיום, בתי חולים חברות סלולר, וכן כל גוף אחר שככל הנראהיבקש להצטרף בעתיד וזה לא יהיההאזרח הקטן, יוצא שלשכת הוצאה לפועל מאבדת את האובייקטיביות שלה מול המתדיינים/ בעלי הדין, התרגלנו לראות את לשכת הוצאה לפועל ובתי משפט עומדים לצד הגופיים המוסדיים כאשר במקום להגן על האזרח החלש, הם עומדים ליד החזק, אולם כאן זה כל כך שקוף וברור שאף אחד לא קם וזועק את זעקת החלש. בפועל נועד תיקון 39 לחוק ההוצאה לפועל לחלשים, לאלה שאיבדו את כספם עד -10,000 ש"ח ומבקשים לזרז את גביית כספם, ההצעה מבקשת להגדיל את הסכום ל-30,000- ש"ח ,אלא ,שבאו הגופים המוסדיים והפיננסיים / החזקים והשתלטו על הזירה ועושים בתיקון שימוש לתועלתם הכלכלית, ואילו האזרח הקטן כמעט ולא עושה בתיקון שמוצע כל שימוש, ואילו הגופים המוסדיים והפיננסיים כגון חברות סלולר ובתי חולים עושים בו שימוש יעיל / כזכור כל זה בניגוד לתכליתו המקורית של החוק, לסייע לבעלי חוב פרטיים. לדוגמה: ב-2009 פתחו בתי החולים כ-2000 תיקים וב-2011 הגיעו לכ-18,000 תיקים. מלכתחילה באה הצעת החוק לעולם, "כאילו לחלש" אולם למעשה נועדה ככל הנראה למטרות אחרות ברוח ימים אלו (תגידו יד נעלמה /יד מכוונת). מראש לבעלי ההון / חזקים. אני סבור שאם תוגש עתירה לבג"צ התיקון לחוק לא יעמוד במבחן הביקורת. בראייה כלכלית - (רשם / הוצל"פ אומנם רשות מנהלית ) מאבדת את האובייקטיביות מול בעלי הדין ויש כאן' למעשה תחרות של המערכת המשפטית על שיווק מוצר העונה לשם "גבייה" מצד אחד,לשכת עוה"ד רוצים לשווק את מוצר הגבייה ולהגן על כ-30,000 עורכי דין העוסקים במלאכת גביית חובות ומצד שני לשכת הוצאה לפועל המבקשת לנכס לעצמה נתח שוק בשוק גביית החובות. העניין התחיל כהצעת חוק ממשלתית לחוק ההסדרים במשק המדינה תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית, ואני שואל יעד תקציב של מי של הזוכה או של האוצר, אם זה של משרד האוצר, פירוש הדברים כי המדינה מבקשת להגדיל לעצמה את הקופה ותו לא. לעניות דעתי, כאשר אני שומע את צמד המילים "חוק הסדרים", זה כבר נראה או נשמע לי משהו לא תקין, כהפריה חוץ גופית, או הפריה מחוץ לרחם, שהוא מקום לא טבעי. אם המערכת, באמת רוצה לחוקק תעשה זאת בדרך הראויה, ולא בהפריית חוץ גופית, כשזה מתחיל כך, אתה יכול להסיק שהתכלית לא לטובת הפרט / אזרח הקטן - החלש. אם ובמידה והתיקון הנ"ל יועבר לקריאה שנייה ושלישית וייכנס לתוקף, מערכת בית המשפט / הוצל"פ תאבד את האימון הציבור ממה שנשאר, שכן המעוז האחרון של האזרח הוא אימון בבתי המשפט. התוצאה כאמור במחוזותינו, שלא שומעים את האזרח הקטן-החלש או שלא רוצים לשמוע אותו, גם כאשר הוא צועק מתוך גרונה של המחאה החברתית על העוול שהמערכת/ משרד האוצר מגלגלת לפתחו באמצעות המחוקק /כנסת, מכבידים עליו תשלומים בין אם זה גביית מס או גבייה מיותרת של של אגרות ושכר טירחה א ' ושכר טירחה - ב' יוצא בסופו של יום על-פי המצגות שהוצגה בוועדת חוקה חוק ומשפט על-ידי מנהל רשות האכיפה והגבייה, נמצא שהחוב בגין ההוצאות עולה מעל סכום החוב המינימלי של החייב. הייתה דרישה בדיון של וועדת חוקה חוק ומשפט מצד חברי כנסת נאמר שאם כבר וחייבים לחיות עם ההליך המקוצר' מדוע לא לחייב את הגופים המוסדיים לפעול בהליך המקוצר ללא חיוב בהוצאות ותשלום אגרה' כך שיוריד את הנטל מעל האזרח- הקטן - החלש. כך למשל: גוף ציבורי כגון מד"א שהציבור חייב לה כ-300,000 מיליון שקל, יותר ממחצית החוב נובע מחיוב שכר טירחת עוה"ד והוצאות גבייה.נתון זה מאפיין רשויות רבות שגובות. הרשויות נוגשות בחייבים המסכנים. לשיטתם של חברי הכנסת, אנחנו צריכים להחליט את מי אנחנו מייצגים את עורכי הדין או את האזרח המסכן. לשכת עוה"ד באים לכאן, כדי לייצג אנשים שעשו הון על גבם של המסכנים. למי שלא נכח בדיון, לא יבין איזו מלחמה הייתה כאן, אומנם סמויה אבל היא ביצבצה מתוך הקולות והמראות בין שני הקטבים מצד אלה שייצגו את לשכת עוה"ד ועורכי הדין, לבין נציגי הממשלה.

סוף דבר

תיקון 39 לחוק ההוצאה לפועל מגלם בתוכו ניגוד עניינים אינהרנטי למעלה מכך ,מי שרוצה לפעול בדיון מהיר, הוא לא צריך הליך מקוצר שכן יש הוראות מסוג זה בחוק ההוצאה לפועל. כך למשל, מי שרוצה לפעול באופן מהיר בהוצאה לפועל יכול מראש לוותר על שכר טירחה בפתיחת התיק וכן בביצוע הליכים נוספים, בדרך זו הוא מקטין את החוב באופן משמעותי ואת ההתנגדות של החייב לשלם את חובו הפסוק שכן בדרך זו יש תמריץ לחייב להגיע להסדר ולתשלום החוב, ועוד ,מיום קבלת חומר האזהרה בתיק ההוצאה לפועל יש לחייב אפשרות בחוק להגיש בקשה לחקירת יכולת ובמעמד זה, רשם ההוצאה לפועל ו/או בעל הדין יכול להציע לחייב לפעול בהסדר של תשלומים שבסיומם ייסגר התיק (הרי זה מעניינו של תיקון 39 להגיע לסגירת תיקים בסכומים קטנים מהר ככל שניתן) אגב כך, אלפי תיקים נסגרים באופן הזה, אלא שההתעקשות של עוה"ד על תשלום שכ"ט, מסכלת את סיומם של התיקים. כיצד ניתן ללמוד עוד כי המערכת האוצר, מבקשת להגדיל את הכנסותיה במסגרת תיקון 39 לחוק הוצאה לפועל, שכן על הפרק עומד הצעות חוק נוספות לחייב את החייבים בתשלומי אגרות על כל בקשה ובקשה המוגשת ללשכת הוצאה לפועל ולבתי המשפט ואם לא די בכך, פנייה ללשכת הוצאה לפועל לצילום מסמך מתוך תיק הוצאה לפועל, גוררת אחריה תשלומים נכבדים.פעם יכולת לבקש את התיק ולצלם מסמך אחד ולשלם 30 אגורות ובמקרה הגרוע 50 אגורות, כיום אתה מחויב לשלם עבור כל המסמכים בתיק עשרות שקלים בפרט כאשר אין לך כל צורך בכל המסמכים. עוד למדנו כי בתי המשפט הם העוגן האחרון בשמירה על זכויות האזרח / הפרט ותכליתו של המערכת המשפטית בהגנה על האזרח החלש , שאין לו את היכולת לריב את ריבו מול חזקים ממנו לרבות השלטון, ובכלל מול התאגידים ובעלי ההון. היום המערכת תופסת צד בריש גלי ללא הסתר, לכן האזרח מתחיל להתבלבל ולא להבין היכן הוא עומד וממי הוא צריך לחשוש ולבקש מחסה, והשאלה בבעניין זה, האם השופט הוא גם התליין? השופט / רשם חייב וצריך להגן על החלש' עוד למדנו כי יש הפרדת רשויות, שרשות אחת לא נוגעת או פוגעת או מתערבת בסמכות חברתה. ומה אנחנו רואים כאן הכול מתערבב, שהשופט הוא גם התליין.