עבר עידן "המונוגמיה התעסוקתית". בני שלושים וארבעים, מחליפים מקצועות ומעסיקים ולפיכך מסלולו המקצועי של הפרט נבנה על ציר הזמן וההתנסויות ולכן אורך סרגל ערכים זה קובע את עומק הקריירה ואיכותה.
סקר שבוצע בצרפת עבור הסוכנות הלאומית לשיפור תנאי עבודת מבוגרים עומד במרכזו של כנס שעניינו איכות החיים במקום העבודה. נתוני הסקר הטלפוני שבוצע בקרב 818 שכירים מגלה נתונים מעניינים: ירידה בגיל המבקשים להחליף את מקום עבודתם, בעיקר בקרב גברים בשנות ה-30 לחייהם; 60% מהנשאלים גילו שהחליפו מספר מקומות עבודה במהלך חייהם, 68% טענו שהחליפו מקצוע.
תוצאות הסקר מאירות דפוסי התנהגות תעסוקתית במערב ואין להשליכן לדפוס התעסוקה הישראלי בהכרח: שוני תרבותי, גיל הכניסה המתקדם יחסית לשוק העבודה (שנות שרות סדיר בצבא) ,מעמדן של מקצועות חופשיים בישראל, פוטנציאל המימוש הכלכלי, השפעת רוח "האימא היהודייה" (לא במבט פולקלוריסטי...) ועוד.
חרף הנטייה הטבעית להדגיש את השוני בין תרבויות בבחירת קריירה, ניכרים מאפיינים זהים בינינו למערב, אחד מהם מתקיים במילה " קריירה". קריירה, סדרה, רצף משרות והתנסויות תעסוקתיות המרכיבות את חיי העבודה של אדם ,לרוב כאלה שמהן הוא מתפרנס.
האם המילה קריירה מזמינה אינטואיטיבית "צליל" של הצלחה כלכלית? מימוש עצמי? מעמד, יציבות? גם וגם, אך לא רק. באותו סקר עולה עוד נתון המצביע על כך ש- 7% מהמעסיקים חושבים שהגורם העיקרי להחלפת מקום עבודה מונע מרצון להתקדם, לעומת 30% מהמועסקים המביעים רצון להתפתח. פער תפיסתי זה מהווה אתגר באשר לנקיטת צעדים לשיפור איכות החיים בסביבת העבודה.
האם צצה תפיסה חדשה באשר למושג קריירה? לא, הקריירה עדיין מושתתת על התנהגות מסורתית ומגייסת דפוסי פעולה קוגניטיביים כמעט אוניברסאליים, נוסף נדבך של רווחה אישית, רצון לאזן בין חיים לעבודה ותרגום ההצלחה לעשייה למען עצמך, בהיבט הכלכלי אך לא רק, הקריירה כאמצעי לקיום חיים מאוזנים יותר ולא כמטרה.
טיפים להצלחה:
תחילת מסלול הקריירה, הנו משמעותי בקביעת ההצלחה שתבוא בהמשך, קרי אנו משלמים על העדר תכנון, על הכוונה לקויה, על בחירה שגויה ואולי החשוב מכל הוא באי הבנה בסיסית את אבני הדרך הסוללים את נתיבה: השקעה - סקרנות - התפתחות - לימוד - תשוקה.
השקעה - "תן לפני שאתה מקבל" הוא בבסיס הבנת "ההשקעה". חד-צדדית לרוב ומתמקדת בלימודים לשם השגת תעודה והכרה, תנאי הכרחי אך לא בלעדי. התעודה היוקרתית ביותר אינה בהכרח ערובה לעתיד מוצלח אך מיקומה בסולם הניבוי להצלחה בהמשך משמעותי.
מה להשקיע - בעיקר בהבנת "האני שלי", יכולותיי, כשוריי ורצונותיי, בחקירה את המקצועות בשוק, השווקים, התמורות והמגמות בשוק. בגיל צעיר רצוי עדיין להתנסות ולהתחקות אחר אתגרים, התנסות היא חלק בלתי נפרד מבנייה, השקעה ולימוד, היא מתקיימת "תוך כדי תנועה" של בניית מסד הקריירה.
איך להשקיע - השקעה היא תהליך ממנו נגזרת הבנת סביבת הפעילות שלנו, מקורה בסקרנות. היא מרחיבה את יריעתה להיפתח לעולמות מקצועיים, אלה ייחקרו ממבט סקרן וצמא לידע, ממקום בו מוצבים יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. עם זאת נדרשת זהירות באשר למשך תקופת הלימוד, שמא תגרור מצב כרוני של חוסר יציבות מחד, תתפרש ככניעה ליצר הרפתקני מאידך. תקופה זו ,לעולם תנוצל לספירת מלאי של יכולותיך.
התפתחות נתמכת ע"י שתי תכונות : היכולת להיות, היכולת לעשות - היכולת להיות מי שאתה, להעריך את יכולותיך ולבטאן ללא משוא פנים, היכולת לממשן הלכה למעשה ולתרגמן להוכחות, אלה שיבטאו הכרה והערכה מצד סביבתך. גלה סלחנות מתונה כלפי כישלונותיך, מנף את הצלחותיך, זכור, אתה לומד.
עולם האימון מציע כלי הקרוי "חקירת חברים" הוא מפנה אותך למגוון אנשים לשאול אותם עליך ותפיסתם אותך. זהו כלי מדידה המשמש מראה משקפת ,השתמש בו, בחן עצמך מהמקום של הבוחן אותך.
לימוד - הקלישאה אומרת ש"אנחנו לומדים כל חיינו ובסופם מתים טיפשים...". לימוד ככלי קיבול של ידע, יש בכוחו למנף, לעצב ולמצב אותנו. האבחנה באשר לתוכן הלימוד נעה על פס רחב רווי תכנים, בחר את סגנונך ואת שראוי ומתאים לך בנקודות זמן משתנות בחייך.
תשוקה - אם כל הנ"ל הם הדלק המניע את האדם בדרכו להצלחה, יציבות ומימוש, ראוי שהתשוקה תוגדר כ"אוקטן", אותה יחידת מדידה המדרגת את איכות הדלק, זו המגדירה את ערכו הסגולי של מעשינו.
אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי, תיאורטיקן מרכזי של הפסיכולוגיה ההומניסטית, פיתח את תיאוריית ה"גישה ההומניסטית" שעיקריה שאיפת האדם להגשמה ופיתוח עצמי, המעצבת. את פסיפס הרגשות והתפיסות שלו בנוגע לעצמו ולסביבתו. "פירמידת מסלו" מציבה בבסיסה את צרכיו הפיזיולוגיים של האדם, אחריהם ביטחון בקיום הפיזי, תפיסת השייכות, זהות ואהבה, ברובד השלישי,
כבוד והערכה ובפסגת המדרג מככבת כמיהת האדם למימוש עצמי. צפיפות קצה הפירמידה מוכיחה כי מעטים מגיעים לרובד עליון זה .
המדרג שמרני וטוען שההוויה האנושית תשאף לעולם להתמקם בבסיס הפיזיולוגי לקיומה, אך יתכן שאנו עדים לתופעה חדשה בו האדם מבקש לממש עצמו בשלב מוקדם יחסית ובכך למקם את הווייתו החדשה בבסיסה הרחב של הפירמידה.