לרב יהודה דרעי - "רבה הראשי" של ב"ש, מגיעה טפיחת שכם משמעותית. הרב דרעי היה הראשון שיצא בפומבי נגד ההצעה להאריך את כהונת ה"רבנים הראשיים" עד עולם. על הפרק עומדת הרעיון להאריך לרב שלמה עמר את כהונתו ללא הגבלה, הרב
יונה מצגר כבר הודיע שיפרוש והסיבות מובנות לחלוטין. אין ספק שהרב עמר זכה לפופולריות פוליטית שבעבר לא ידעוה "רבנים ראשיים" רבים.
במיוחד הוא נקלט היטב בפוליטיקה הישראלית מאשר כדמות רבנית - הלכתית. אבל כמו שזכותו של הרב עמר - לשעבר דיין מהשורה בב"ש ובפ"ת, למצות את כישוריו הפוליטיים בתפקיד הרם בו זכה בזכות אותה החלטת פרלמנט של שר המשפטים לשעבר - יצחק ניסים, לתחום את קדנציית ה."רב הראשי" לעשור בלבד, כך גם זכותם של רבנים ספרדים אחרים להתמודד על התפקיד הזה בשנה הבאה (עם תום העשור של ה"רבנים הראשיים") ולהוכיח שהם לא נופלים ממנו. אסור לתת למי שיושב על הכסא הזה -בזכות התיחום של העשור, לחסום אחרים תוך ביטול ציני של התיחום.
גם אם יאמרו לי שהרב דרעי מתנגד לביטול תיחום העשור - לא רק מסיבות אישיות (הוא עצמו רוצה להתמודד על התפקיד הנכסף...), אלא גם מסיבות פוליטיות של מאבק פנימי בש"ס (הרב עמר הוא יש ההנהגה של אלי ישי והרב דרעי הוא המועמד של אחיו המפורסם) הרי שהסיבות הללו אינן דוחות את צידוק הטיעון של הרב דרעי. תפקיד הרב הראשי - עוד מימי הרב קוק, לא היה באמת תפקיד של בחירתו של "גדול הדור" אלא בחירתו של פקיד דתי - ממלכתי בכיר בשרות הציבורי . יתכן באמת מצב שגדול הדור יבחר ל"רב הראשי" אבל זהו מצב נדיר.
הרב הראשי - מקפצה בדרך ל'גדול הדור'
תפקיד ה"רב הראשי" יכול לשמש "מקפצה" לרב הנבחר להיות מוכתר אח"כ כ"גדול הדור" אך אין הכרח בכך. ברוב רובן של הבחירות ל"רב הראשי" נסתבר כי ה"רבנים" הראשיים" לא צמחו להיות "גדולי ישראל" והיו גם מקרים (במיוחד בשני העשורים האחרונים) שהנבחרים לתפקיד הרם הזה השאירו יותר מעם מר מתובל בחילול ה' נוראי ממה שניתן היה להאמין. מנגד גדולי הדור האמיתיים אינם נבחרים בבחירות כלליות או אזוריות אלא צומחים מלמטה למעלה בזכות קדושתם ולא בזכות מפלגתם. ואם התפקיד הוא ממלכתי הרי שהוא באמת צריך תיחום ולדעתי גם וועדת מיון.
בידי ה"רבנים הראשיים" מרוכז יתר כוח כמו בין השאר הענקת "סמיכות" לרבנות או ל"כושר לרב עיר" ללא בחינות, וכאשר נבחר מועמד שלא עבר סינון תורתי ומוסרי הרי שמינויו אח"כ הופכים לנזק בלתי הפיך ולחילול ה', וכך זה קורה אומנם בשני העשורים האחרונים. אם הייתה וועדה ממיינת בשני העשורים האחרונים הרי שלפחות שלושה מבין ארבעת ה"רבנים הראשיים" שנבחרו לא היו עוברים אותה. וועדה כזו נדרשת בעיקר משום שבגוף הבוחר את ה"רבנים הראשים" יושבים כאלה שדעתם איננה בנויה על בחירה על-פי אמות מידה תורתיות אלא פוליטיות ולכן צריך לסנן עבורם את הטרפים כדי שלא יכשלו ב"לפני עיוור לא תשים מכשול".
ועדת סינון תשמור על מעמד הרבנות היהודית
תפקיד ממלכתי זקוק לרענון - ובמיוחד כאשר אותו תפקיד (ה"רב הראשי") הוא בעיקר פוליטי, דיפלומטי, ארגוני ויח"צני. ישיבה ארוכה מדי על כסא ה"רבנות הממלכתית" עלולה להביא לסיאוב, לשמרנות ובעיקר לחסום כוחות חדשים של רבנים היכולים להשפיע אף הם על האיזון במדינה בנושאי "דת ומדינה" או בשאלות דת ופוליטיקה. רוב הפעילות של ה"רבנים הראשיים" אין לה כלל קשר לגדולתם בתורה, לקדושתם או סתם ל"שאלות רב" אלו או אחרות, אלא מדובר באירועים פומביים, דיפלומטיה נגד הקצנה פוליטית ודתית, פיקוח מנהלי על כשרות, נישואין וכו' (אך ללא "שיניים" הלכתיות) והרבה הסברה ייצוגית.
אין ספק שאם תיערכנה בחירות מידי עשור ותוקם ועדת סינון למועמדים מתאימים הדבר לא יפגע במעמד הרבנות היהודית משום שלא מדובר כאן בביזויים של גדולי ישראל אלא בבחירתם של פקידים ממשלתיים בכירים הכפופים לתנאי מכרז של ידע תורתי מינימלי ובעיקר של אמות מידה מוסריות.
את עמדתי זו אני שואב דווקא מ"רב ראשי" ציוני שבימי כהונתו דווקא האמין שהרבנות הממלכתית צריכה להיות גם הרבנות ההלכתית ואם לאוו שתפורק. הרב גורן היה אומנם רב שעמדותיו היו שנויות במחלוקת דתית ופוליטית כאחד אך תוכו היה כברו ופיו וליבו היו שווים. בערוב ימיו - לאחר סיום תפקידו, הודה הרב הזה כי ה"רבנים הראשיים" שנבחרו אחריו אינם אלא פקידים ממשלתיים ואין להם גדלות בתורה. הרב הזה היה הרב שלמה גורן המנוח, שבערוב ימיו טען ל"פירוק הרבנות הראשית משום שבראשה אין עומדים עוד תלמידי חכמים".
"הנצחת" הרב עמר - פגיעה בדמותו
מי שעדיין אינו מוכן לבטל את ה"רבנות הראשית" על "רבניה הראשיים" אינו יכול לבטל את קביעתו של הרב גורן אלא לאמץ את מה שכתבתי לעיל, היותם של ה"רבנים הראשיים" "פקידי דת" בכירים עם כל המשתמע מכך - מתנאיי מכרז לבחירתם ועד לתיחום סופי של שנות כהונתם, ולא כפי שהרב עמר חפץ להנציח את עצמו עד 120 ומעלה.
אילו הייתי כרגע במצבו של הרב עמר הייתי חושב פעמיים אם להמשיך להתעקש על ביטול התיחום של העשור לבחירה או לפרוש בכוד בעוד פחות משנה. הרב עמר הוא היום אישיות מוכרת ואפילו בעל סיכויים לרשת - כמנהיג רוחני לספרדים, את הגר"ע יוסף, שיחיה עד 120. כל התעקשות ל"הנציח" את עצמו לנצח רק תוריד מדמותו ותערער את היותו היורש של הגר"ע יוסף, כאמור- עד מאה ועשרים בע"ה.
ילמד הרב עמר מאחת מדמויות ההוד ב"רבנות הממלכתית" והלא ממלכתית גם יחד, מהגאון המנוח
הרב מרדכי אליהו זצ"ל. לקראת שנת 1993(עת עמדה להסתיים הקדנציה שלו) הגיעו מספר מקורבים לגר"מ אליהו זצ"ל והסבירו לו כי אם יתמודד שוב לא תעז ש"ס (אז עדיין לא מלא עשור לקיומה) להציב את הרב
אליהו בקשי דורון מולו. הגר"מ אליהו היה מקובל אז על הזרם הדתי- לאומי, על חלק לא מבוטל מהחרדים הספרדים ואף על החרדים האשכנזים בארך ישראל, והיותו מורם מעם ומזרע הגאונים רק הוסיפה לו אהדה. גם הציבור החילוני חלק לו כבוד. הרב אליהו הרהר ולאחר ששמע כי אומנם אפשר לשנות את החוק ולהתיר את הגבלת העשור לכהונתו אך במחיר מחלוקת ואולי גם עימות עם המערכת הפוליטית ובמיוחד עם הגר"ע יוסף ומפלגת העבודה - שהרב לאו היה בן טיפוחיה, החליט שהתורה קודמת למחלוקת וסיים את הקדנציה.
מאז ועד עלייתו לגנזי מרומים, הוא הוכיח כי גדול דור וגאון בישראל אינו זקוק למערכת הפוליטית ול"רבנות הממלכתית" כדי להוכיח את גדולתו.למרות עמדות מאוד חדות ורדיקליות בחלק מהשקפותיו הוא היה נערץ על כל שדרות העם וגם על נוכרים. ביתו ובית הכנסת שלו שקקו עולים לרגל, שמו יצא מסוף העולם ועד סוף העולם והוא היה אחד מפוסקי הדור הגדולים ומנהיג כלל ישראל ללא צורך בתואר ה"רב הראשי" או במפלגה פוליטית ש"תשווק" אותו.
אסיים בסיפור מעניין מי היה האיש הזה - הרב מרדכי אליהו, כאיש מידות ובעל ענווה עילאית. לאחר שסיים את תפקידו כ"רב ראשי", הגעתי לביתו בי"ם כדי לראיינו לעיתון רבני שיצא באותה עת. עם תחילת הריאיון שאלני מה ארצה לשתות וכשעניתי לו הוא קם ממקומו וניגש בעצמו למטבח להכין לי את התה ולהביא את העוגיות. נוות ביתו ובני ביתו היה באותה שעה בבית אך הגר"מ אליהו העיף לא להטרידם ולא השתמש בהם. אח"כ הוא חזר למקומו - בהדרת קודש, והמשיך בענווה בריאיון.
ילמד הרב שלמה משה עמר מגדול ישראל זה ויפרוש בעיתו לביתו במקום לנסות שוב לשנות את החוק לבחירת ה"רב הראשי" , חוק שמשנים אותו שוב ושוב כמו "יו יו" מאז סוף שנות השבעים, ואינו מוסיף כבוד מיותר ל"מוסד הרבנות הראשית", שבלאוו הכי איננו במרום פאר וההדר.
