ועל מי לא דיברנו? נכון, על הבית היהודי ועל האיחוד הלאומי. בשיח שמתנהל בעניין הסוגיה הבוערת, קולה של הציונות הדתית כמעט לא נשמע. נכון, נציגיה מהווים כמחצית מחברי ועדת פלסנר (
זאב אלקין, דודו רותם,
אורי אורבך שחוזר עתה לפעילות, ידידיה שטרן ויפה זילברשלג). נכון, בסביבת ראש הממשלה אין בעיה לארגן מניין לתפילת מנחה. אבל המאזין והצופה הישראלי נחשף לשתי עמדות. זו החילונית ("נשים קץ להשתמטות ומחר יהיה יום חדש") וזו החרדית ("אנחנו שומרים עליכם בישיבות" ו"נראה אתכם מכניסים טנקים לבני ברק").
בבית היהודי, כל פוליטיקאי בנפרד מביע לכאורה עמדה ברורה.
זבולון אורלב אמר בשבוע שעבר כשהופיע לפני תלמידי מכינות קדם צבאיות כי "אין מצוות השתמטות מצה"ל". רבנים ודיינים מהציונות הדתית, ציין, שירתו בצה"ל בצעירותם. אשר לטענות שתלמידי הישיבות החרדיות מגִנים על המדינה בעצם הלימוד שלהם, הוא חוזר ואומר - אם זו הייתה כוונתם, הם היו אומרים בבתי הכנסת שלהם תפילה לשלום המדינה, או לכל הפחות תפילה לשלום חיילי צה"ל.
אז מדוע לא שומעים את קולה של הציונות הדתית? מכיוון שלשס ויהדות התורה 16 מנדטים, לליברמן 15, ומי מתייחס למפלגה שלה שלושה מנדטים בלבד? ללא כוח פוליטי אין אמירה ציבורית.
נפתלי בנט, המתמודד על ראשות המפלגה, שותף אף הוא להערכה שהבעיה היא בחולשתה הפוליטית של הציונות הדתית. כשיהיו לנו 12 מנדטים במקום שלושה, הוא אומר, יספרו אותנו. כאיש היי-טק הוא מדבר קודם כול על שילוב החרדים בשוק העבודה ורק אחר כך על גיוס, כש"יש מצב לתמרוץ חיובי ולתמרוץ שלילי דוגמת שלילת ההטבות, מקל וגזר". הציונות הדתית, הוא אומר, צריכה להיות כאן נחשון. כמו גם בשאר התחומים. לא צריכים להיות כינור שני לאף אחד.
והיום היא לא כינור שני לחרדים?
"בוודאי. עובדה שנסים זאב מקדם הצעת חוק שלפיה הרבצ"ר שיתמנה בעתיד חייב להיות דיין או רב עיר, כלומר איש שס, שהרי לאנשי הציונות הדתית אין גישה לתפקידים אלה. בצה"ל הוא לא חייב לשרת. לא שמעתי את הליכוד מגיב".
יו"ר המפלגה המכהן, השר הרשקוביץ, אומר שכשההצעה של זאב תעלה לוועדת השרים לחקיקה הוא יפעל להפיל אותה, מה גם שבשס מבהירים שההצעה אינה על דעת הסיעה. הרשקוביץ אף מאיים להעביר הצעת חוק שלפיה "כל מי שמקבל הסמכה לרבנות חייב להיות בעל תעודת בגרות". בדיחה עצובה. וכן, גם הרשקוביץ תומך עקרונית בגיוס חרדים. וכן, גם קולו לא נשמע.
לא פלא, מסביר אורבך, איש תקשורת לשעבר. בתקשורת מעדיפים להציג עמדות קיצוניות. ליברמן וגפני, זה מצלצל יותר טוב מאנשי הציונות הדתית שמציגים עמדה קצת יותר מורכבת.
ואולי הבעיה נעוצה לא בעמדה המורכבת יותר ולא במספר הקטן של המנדטים? האם יש לציונות הדתית בכלל עמדה אחידה?
אורי אריאל שותף לדעתו של אורבך: התקשורת מעדיפה עמדות קיצוניות. אריאל הכין הצעה משלו שהיא אולי היחידה שיכולה להתקבל על דעת הסיעות החרדיות. חוק טל משופר. המדינה תגייס את כולם, צה"ל יחליט במי יש לו צורך, אבל כל מי שיצהיר כי תורתו אומנותו ישוחרר. אין מכסות. המדינה תפקח שמקבלי הפטור ילמדו באמת. מבחנים בגמרא כמו שמציעים למשל הרב
חיים אמסלם ודודו רותם? לא. בדיקת נוכחות בישיבות. יהדות התורה ושס לא קיבלו גם את ההצעה הזו.
בשבוע שעבר הודיע אריאל שתקומה תצטרף לסיעות החרדיות במאבק שהן מנהלות נגד החלופה לחוק טל. פניה של תקומה לאיחוד עם הבית היהודי, אך כאן היא בוחרת בשיתוף פעולה עם יהדות התורה ושס שלא ממש סופרות אותה. האם נפגשת עם ח"כים חרדים מאז שהעלת את ההצעה, שאלתי. היינו נפגשים, הוא אומר, בינתיים הם לא גילו עניין.
תקומה מצביעה לרוב עם הסיעות החרדיות. זה נראה שאתה מחלק להן מתנת חינם, בזמן שאינך מקבל תמורה במאבקים נגד ההקפאה ובעד חוק ההסדרה, שלא לדבר על ההינתקות.
"נכון, אנחנו לא מקבלים תמורה ויש מי שמעלה את הטענה שאת מעלה, אבל אנחנו מצביעים כפי שאנחנו רואים לנכון. זה יוצא עם הסיעות החרדיות ולא עם הליכוד וקדימה".
אם נשרטט קו דמיוני בוויכוח על סוגיית הגיוס, כשלצורך ההמחשה גפני משמאל וליברמן מימין, הרב חיים אמסלם (שעתיד ככל הנראה להשתלב בבית היהודי) עוקף את תקומה מימין, קרוב יותר לליברמן מאשר לגפני. חלוקה מסקרנת.
